העם לא נקרע
השמאל, ואיתו רוב העם, ימשיך לשבת בבתי קפה וליהנות מחופשת הקיץ. פינוי עזה אינו טראומה לאומית וגם לא השאלה האמיתית
ההתנתקות קורעת את העם, הכריזו סיסמאות המתנחלים בתחילת הקמפיין שלהם. עתה אנחנו כבר יודעים את האמת: ההתנתקות קורעת מיעוט קיצוני מתוך העם. רובנו נשארנו מאוחדים סביב ערכי היסוד של הציונות והדמוקרטיה. המיעוט התגלה כבעל סדר עדיפויות אחר: אדמת עזה קודמת לשלטון החוק, "אתה בחרתנו" קודם לבחירת הרוב בעד מדינה יהודית, שאינה שולטת על עם אחר.
השמאל והימין חלוקים על נושאים אחרים, אמיתיים הרבה יותר: האם ניתן להגיע להסדר קבע והקמת שתי מדינות? האם צריך לוותר על השכונות הפלסטיניות במזרח ירושלים כדי להגיע להסכם ולשמור על הצביון היהודי והדמוקרטי של ישראל? האם להמשיך בצעדים חד-צדדיים או להידבר עם הנהגת הרשות ולחזקה? אלה נושאים כבדים וראויים. רצועת עזה, עם כל הכבוד ל-6% מהשטחים ולביתם של מיליון וחצי פלסטינים מול אלפיים משפחות יהודיות, אינה סוגיה שקורעת את העם.
נכון, נוכח הלחץ והרגשות שהתעוררו מצביעת הארץ בכתום, הביאו לעולם אנשים טובים את הסרטים הכחולים. לרגע, אפשר היה לטעות ולחשוב שמלחמת הצבעים אכן מחלקת את העם. אבל אז הגיעו התמונות והקולות מכפר מימון ומגוש קטיף והזכירו לכולנו: העימות הוא לא בין ימין לשמאל, אלא בין מפירי החוק לאחראים על שלטונו ואכיפתו. אילו אבות תכנית ההתנתקות - שרון, אולמרט, וייסגלס וקומץ פרסומאים - היו מובילים את קמפיין הסרט הכחול, ניחא. היה לפחות מתברר מי כאן הרוב ומי המיעוט. אבל איפה הם ואיפה הסברה הגיונית ואמיתית להתנתקות?
ובכן, רבותי העיתונאים, השמאל, ואיתו רוב העם, ימשיך לשבת בבתי קפה, לשלוח את ילדיו לקייטנות וליהנות מחופשות הקיץ, גם אם זה לא מוצא חן בעיניכם. פינוי עזה הוא לא טראומה לאומית ואפילו התקשורת לא תהפוך אותה לכזאת. מדובר בצעד הכרחי, מובן אליו, אשר מנחם בגין כבר ביקש לבצעו לפני 25 שנה במסגרת ההסכם עם מצרים.
אם אתם רוצים לתקוף את השמאל האדיש, כפי שאתם מרבים לציירו שלא בצדק, חכו קצת עד לאחר הנסיגה מעזה. או אז, שרון יקיים את שהבטיח לעשות - כלום. מדיניות הבת-יענה תחזור למקומה המוכר סביב שולחן הממשלה, ואז, לאחר הנסיגה ומול הקיפאון, תחפשו את השמאל.
ביום שלאחר הנסיגה מעזה יוכל ויצטרך מחנה השלום, המחנה הציוני, להניף את דגליו האמיתיים. לא עזה ולא איזו התנחלות סהרורית ומבודדת בשומרון, אלא משא ומתן, הסכם קבע, סוף הכיבוש וסוף הסכסוך. על הדגלים האלה נצא למאבק, ואז לא תהיה לתקשורת בעיה למצוא אותנו. בינתיים, תסתפקו במתנחלים המרימים יד על שוטר ועל חייל. לא קרע בעם ולא מלחמת אחים, אבל עדיין סוג של סיפור.
גדי בלטיאנסקי, מנכ"ל יוזמת ז'נבה, לשעבר יועץ תקשורת לראש הממשלה אהוד ברק
לפנייה לכתב/ת 
