שתיקת הרבנים

בימים הקרובים תקבע סופית רשימת "השושנים והקוצים" של תוכנית ההתנתקות. כבר עתה ברור כי לרובם המכריע של מפוני חבל עזה ולכוחות הביטחון המפנים מגיע זר גדול של שושנים. למרות העימותים המילוליים הקשים והמחזות הלא קלים של שילוב ילדים ותינוקות בפעולות המחאה, תרחישי האימה נותרו רובם ככולם במגירות - תוצאה ישירה של רגישות הכוחות המפנים והכרעתם האמיצה והנכונה של מרבית המפונים. במצב עניינים זה, סימן השאלה הגדול שעוד נותר נוגע לתפקידה של המנהיגות הרבנית שהובילה את המאבק, לפחות מן הבחינה הרטורית.

כישלונה המוחלט של תנועת הסרבנות ממחישה את משבר המנהיגות, הממתין לציונות הדתית מעבר לפינה. הציבור הציוני-דתי הפנה עורף לתמיכתם המפורשת של חשובי הרבנים בפעולת הסירוב, והפך את פסיקתם לבלתי רלוונטית. הסוגיה אשר ליוותה את החברה הציונית-דתית ואת כלל הציבור במשך חודשים ארוכים התפוגגה לחלוטין עם נחיתתה על קרקע המציאות. דווקא בוגרי הישיבות, אשר נתחנכו על ברכי המנהיגות הרבנית, בחרו ברגע האמת להותיר את רבניהם הגדולים באולמות בתי המדרש והישיבות.

ברגעים המתוחים והקשים של השבוע האחרון, היו אלה רבני היישובים ורבני הקהילות שנתנו את הטון. הם וצאן מרעיתם בחרו להתנתק מהסגנון הרבני המתלהם וחסר הפשרות של רבותיהם הגדולים. בימים בהם מרבים לדבר על התחרדותו הצפויה של המחנה הציוני-דתי, כדאי לזכור את כישלונם של "פוסקי הדור" במחנה זה ואת השלכותיו לעתיד.

באופן לא מתוכנן, העניקו הימים האחרונים תנופה לדגם הרבנות הקהילתי-מקומי על פני הדגם הצנטרליסטי, המאפיין את העולם החרדי. כאן, ככל הנראה, טמון גם ההסבר לשתיקתה של המנהיגות הרבנית הבכירה בימי הפינוי. הרבנים הראשיים לשעבר, שפירא ואליהו, וממשיכי דרכם הקיצונית בוועד רבני יש"ע, מילאו פיהם מים. הרטוריקה הרבנית המתלהמת, זו המתגרה בכל הגבולות שהציונות הדתית הציבה לעצמה, הפכה לקול דממה דקה, המעידה על מבוכה וכישלון.

עתה, בישורת האחרונה של הפינוי, ניצבת ההנהגה הרבנית הבכירה בפני המבחן האחרון, אשר יקבע איזה זר ייפול לידיה - של שושנים או של קוצים. שתי האפשרויות עוצבו על-ידי השטח, ולא במוקדי ההנהגה: מן הצד האחד, דרכן של המשפחות המפונות, אשר חתמו פרק בתולדות מדינת ישראל בדרך מעוררת כבוד; מן הצד השני, דרכם של מתנחלי הגגות והטרפנטין מכפר דרום. ההכרעה האמיתית והמשמעותית בין שתי האפשרויות תתברר בימים הקרובים ברחובות חומש ובגגות שא-נור.

להנהגה הרבנית הבכירה אין ברירה אלא לבחור בין שתי האפשרויות: להתייצב לצד ציבור תלמידיהם שבחר להימנע מעימות, או להכשיר בשתיקתם את התנהלותם הבריונית של נוער הגבעות ומסתנני צפון השומרון. ספק, אמנם, אם קריאת הרבנים לפינוי לא אלים בצפון השומרון תשפיע על כלל המתבצרים המאיימים להפוך את שא-נור למצדה שנייה; אולם כן יהיה בה כדי להבהיר היכן מתייצבת המנהיגות הרבנית הבכירה לקראת היום שאחרי ההתנתקות.

סירובם של הרבנים הבכירים להטיל עצמם למאבק ברור ומפורש כנגד גילויי האלימות יבהיר כי לשיטתם, תלמידיהם האמיתיים מצויים על גגות כפר דרום ושא-נור ולא בבתי נצרים, עצמונה ושליו. אם זו תהיה בחירתם של בכירי הרבנים, אזי לא רק שהם ישלימו את התנתקותם מרוב מניינו של הציבור הישראלי, כי אם גם מן הציבור אשר העניק להם את מעמדם. 

עו"ד הרב גלעד קריב, המרכז לפלורליזם יהודי של התנועה ליהדות מתקדמת בישראל

עוד בנושא:

• טוביה פרי: ציונות דתית מתחרדת
• יוסי אליטוב: בין בני-ברק לתל-אביב