הובסנו, ננצח

עדי ונעמה היקרות,

אני מקווה שמכתב זה יתפרסם עוד לפני שחיילים יפנו אתכם מביתכן הזמני בחומש. לאחר שסירבתן להיעתר לשעות ארוכות של הפצרות, ויכוחים, בקשות ודרישות שלי מכן - אני פונה אליכן גם במכתב פומבי בבקשה: צאו מחומש הנצורה ושובו אלינו הביתה לשהם. אני יודע שהשקעתן כוחות ואמונה בחיזוק ועידוד התושבים, אולם הגיע הזמן לעזוב וללכת לדרך חדשה.

ברור לכל מי שעיניו בראשו כי הובסנו בקרב ההתנתקות - במלחמת ששת הימים של מדינת ישראל במתנחלים ובתומכיהם. אחינו הפליטים בארצם, שאינם יודעים היכן יניחו את ראשם בעוד מספר לילות, הם עדות חיה לכך. בתיהם ההרוסים, קהילותיהם שפוזרו לכל עבר, מקור פרנסתם שנגדע ומתיהם שנעקרו ממקומם הינם עדויות קשות לניצחונה המוחלט של המדינה-מדינתנו את אזרחיה-אותנו. בניגוד להכרזות של רבים מאיתנו כי ניתן לעצור את גזרת הגירוש בכוח אם נחסום כבישים, נסרב פקודה, נמלא את בתי הסוהר, נציף באלפים את גוש קטיף ועוד ועוד - התברר לעין כל כי כוחנו אינו יותר מזבוב מטריד על גב המדינה וכוחה הבלתי מוגבל.

על רקע תבוסה זאת ברור כי כל מעשה שתעשו בעת הפינוי מול הצבא יהיה לא יותר מהצגה מכובדת לתקשורת במקרה הטוב, או התבזות אל מול פני האומה במקרה הרע. ברור לי כי אתן עדינות מכדי להרים חלילה יד או אפילו לצעוק על החיילים, אולם עצם המחשבה התמימה שלכן כי יש חשיבות כלשהי לאופן בו תתפנו - שגויה מיסודה. אין באמת חשיבות לאיך ייראה העיתון של מחר בבוקר; שאלה זו היא לא יותר מחיטוט כואב ובלתי מועיל בפצע הפעור של ההווה, ללא מחשבה ארוכת טווח לעתיד.

השאלה החשובה והמרכזית בה צריך לעסוק היא לאן צריך הציבור העצום של המתנחלים ותומכיהם ללכת, לאחר שהוכינו מכה כה אנושה. אכן, נלחמנו בכל כוחנו באין-סוף הפגנות רבות כמות ואיכות. אולם בסופו של יום, גורלנו נחתך לשבט הגירוש בידי חברי כנסת ושרים מלחכי פינכה ושוכחי מצע. עשרה משופטי בית-המשפט העליון לא הצליחו לחוש בעוול הנוראי שביצעה המדינה באזרחיה, והכשירו מוסרית ומשפטית את הגירוש הזה. כמובן שכל המהלך הזה לווה בכיסוי תקשורתי אוהד ותומך, וכך נותרנו ללא מגן ועוזר ונזרקנו לרחובות העיר.

לכן, כעת יש חשיבות רבה בהגעה למוקדי קבלת ההחלטות ומוקדי הכוח של מדינת ישראל. למרכזי המפלגות, לכנסת ולממשלה, לפרקליטות, לבתי המשפט וכמובן לערוצי התקשורת השונים. המרץ והכישרון שהצליחו להצמיח חקלאות פורחת בחול הים של רצועת עזה, יכולים להצליח שבעתיים בהצמחת מנהיגות פוליטית משפטית ותקשורתית שתהיה הגונה יהודית ושורשית. אכן, הרבה יותר רומנטי וחלוצי להפריח את השממה מאשר לרוץ לפריימריז במרכז הליכוד, אולם למרבה הצער, שם נחתך ונקבע גורל העם והמדינה.

קשה לדמיין איך נצליח להגיע למוקדי כוח אלו בכוחנו הדל ובהיותנו מיעוט קטן יחסית, אולם, עלינו להסתכל שנות דור קדימה ולא להתייאש. תמיד תזכרו כי מדיניותו העכשווית של שרון נבטה במוחו של מיעוט קטן ומנודה של השמאל הישראלי כאורי אבנרי וחבריו לפני כ-40 שנה, ולכן אנו, המייצגים ציבורים גדולים בהרבה של החברה, בוודאי שאסור לנו להתייאש ולהתבוסס ולשקוע בצער הגירוש והעקירה.

בנותיי היקרות, מרץ רב ומשאבים רבים השקענו בשנה וחצי האחרונה בניסיון לעצור את ההתנתקות. היום ייחרץ גורל חומש להרס ואובדן כיישובי גוש קטיף. אין לכן יותר מה לחפש שם. חיזרו הביתה, החלו לפעול באותו מרץ ובאותה נחישות להרחבת אופקיכן הכלליים, התורניים והמוסריים. גדלו עצמכן להנהגה של כלל הציבור. אל תסתגרו במפלגות וביישובים דתיים והומוגניים. אל תפחדו ללכלך את ידיכן וליבכן העדין בבוץ הפוליטי והתקשורתי הטובעני ואולי אף הדוחה. אם אפילו מעט מחזון זה יתגשם - נצא מחוזקים מהמכה האנושה שספגנו.