לא רוצים את אריק, אבל צריכים אותו
אם אתם מאמינים לחיים רמון, אריאל שרון הולך על מפץ גדול - פרישה מהליכוד והקמת מפלגה חדשה. מה שרון עצמו אומר? תלוי למי ממקורביו אתם בוחרים להאמין. בליכוד עצמו, בשטח, יש פעילים רבים שחשים שבעוד שהם חפצים בנתניהו, הרי הם זקוקים לשרון כדי לשמור על כוחה של המפלגה - ועל הג'ובים. וגם בעבודה עוקבים אחרי נפתולי המפץ הגדול
זה הולך בערך כך: קבוצת מקורבים א' של אריק שרון אומרת שצריך להתפצל, לעזוב את הליכוד ולהקים מפלגה חדשה. אין שום ברירה לוגית אחרת לאור המצב שנוצר בגלל ההתנתקות. קבוצת מקורבים ב' אומרת שהכל קשקוש, שאריק נשאר בליכוד, נלחם ולוקח בגדול, ומי שאומר אחרת – לא יודע על מה הוא מדבר. קבוצת מקורבים ג' מסננת משהו לא ברור על ג'ובים וכוח, ועל נטיית ליבם של מתפקדי הליכוד למרכז, ולא לימין. בחוץ, מחוץ למעגל הזה, הרוב מהמרים: חלק על מפץ, חלק על פילוג, חלק על הרגעת הרוחות, על שמירת הסטטוס קוו.
בתוך כל הבליל הזה, בתוך ים הסקרים והספינים, בתוך ענן האבק שעוד לא התפזר אחרי ההתנתקות, יש רק אדם אחד שמאמין שבסוף הוא יצחק אחרון. על כולם. קוראים לו חיים רמון, בולדוזר המפץ הגדול, ואין לו שום ספקות: "אני מוכן להמר", הוא אמר אמש ל-ynet, "שאריק שרון לא יהיה מנהיג הליכוד. אני מוכן להתערב על זה. אני חושב שהוא מתחיל להבין את זה, מתחיל להבין שמפץ גדול זה הפיתרון. הביתה הרי הוא לא יילך, הוא לא יפרוש, ואם הוא יילך לפילוג, למפץ קטן, הוא יעשה שטות גדולה מאוד. זאת תהיה טעות. רק מפץ גדול אפשרי היום".
לפי שעה, רוב רובה של המערכת הפוליטית מהמרת דווקא נגד רמון, נגד המהלך שהוא מוביל בשקדנות, בסבלנות ובשקט כבר הרבה מאוד שנים. פוליטיקאים,
אבל, וצריך לומר את זה, אם בסופו של מהלך תחזיתו ותוכניותיו של רמון יתממשו, רבים, כולל כותב שורות אלה, שניבאו וחזו כי מפץ גדול לא יהיה ולא יקום, יצטרכו לאכול את הכובע. רמון, מצידו, עושה הכל כדי להכין לנו את הארוחה הלא נעימה הזאת: הוא דוחף את המהלך קדימה ללא הרף, מנסה לשכנע שורה של אישים בולטים מתחומים שונים להצטרף לרשימה שתקום ברגע ששרון יחליט, אם יחליט, לפרוש מן הליכוד.
למעשה, השמות כבר קיימים, והם נועדו להציג רשימה מושכת לבוחר הישראלי, רשימה אלטרנטיבית לדמויות הרדודות שמציפות היום את הפוליטיקה הישראלית. גורמים המעורבים בהקמת מפלגת המפץ אומרים כי כבר גובשה רשימת אישים שכבר נתנו את הסכמתם להשתתף במהלך הפוליטי המיוחד. הגורמים מזכירים את איש העסקים בני גאון, את פרופ' אבישי ברוורמן, את השרה ציפי לבני, את עמי איילון (שלא פסל, כך על פי הגורמים, את האפשרות להצטרף), ואת אברהם פורז. אהוד אולמרט, אגב, אמון על שכנועו של אבי דיכטר, ראש השב"כ לשעבר, ורשימת השמות עוד לא סגורה.
רמון, מצידו, מסרב להתייחס לשמות. לטענתו, "בכלל לא עוסקים בעניין הזה. הרי אם יוחלט להקים רשימה, זה עניין של שבוע לגמור את כל העבודה. זאת לא הבעיה". אבל מאחורי הקלעים הוא עובד באינטנסיביות, כדי להציג לאריק שרון את האופציה, את הרשימה האלטרנטיבית. לפי שעה, אומר רמון, ראש הממשלה לא נתן אישור, לא רמז שהוא מסכים להקמת המפלגה החדשה, לא נתן אור ירוק להתקדם. כולם מחכים רק לו, כי זה תלוי בו. אבל רמון מאמין כי שרון יקבל בחודשיים הקרובים החלטה שתוכיח עד כמה הוא צדק. "אין לו שום ברירה אחרת", מסביר רמון. "כשהוא הציג את תוכנית ההתנקות, הוא התנתק מהליכוד. יושב ראש הוא כבר לא יהיה שם, ולא תהיה לו שום אלטרנטיבה אחרת".
מפלגת הסכיזופרנים
ובאותו זמן, במקום אחר, יש מי שחושב שהליכוד צריך לשכב על ספת הפסיכולוג. "המפלגה שלי", אומר שר בכיר בתנועה, שרחוק מלהיחשב לאחד מתומכיו הטבעיים של אריק שרון, "מתנהגת כמו אדם עם פיצול אישיות, כמו סכיזופרן". כשהשר הבכיר אומר סכיזופרן, הוא לא רחוק מתיאור מדויק של המציאות. הליכוד, מפלגת השלטון הגדולה, נמצאת היום בבילבול פנימי כה חמור, שאפילו אנשיה כבר לא יודעים בשלב הזה מה הם בעצם רוצים מעצמם, ומה יותר חשוב להם: אידיאולוגיה או כיסאולוגיה, נקמה או שלטון, כוח או מוח.
מצד אחד, אומרים אנשי הליכוד, הבוז לאריק, לדיקטטור שהתעלם מתוצאות משאל המתפקדים, הדורסן שפינה מתנחלים, מחק ישובים ונתן לערבים בלי שום תמורה. מצד שני, רק שרון יכול להביא לנו חופן מלא של מנדטים, ג'ובים, מינויים, שלטון ועוצמה. רק תראו את הסקרים. מצד שלישי, היידה ביבי. רק ביבי, כפרה עליו. מצד רביעי, נתניהו לא מספק את הסחורה. רק תראו, שוב, את הסקרים. והוא גם לא משהו בתור חבר, ופגע לנו בכיס, קיצץ כאילו אין מחר.
אם להסתכל על זה מלמעלה, אפשר לסכם את המציאות שנוצרה בתוך הליכוד במשפט אחד: לא רוצים את אריק, צריכים את שרון. "הפעילים", אומר אחד השרים בליכוד, "אלה שמחזיקים את התנועה על הכתפיים שלהם, שהם השטח האמיתי וסוחבים כל יום, מעדיפים בסופו של דבר את שרון. אני שומע את זה יותר ויותר. ביבי היה אמור להיות עכשיו על הסוס, אבל הוא במצב קשה בקרב הפעילים. הוא לא שמר איתם על קשר, הוא לא חבר אמיתי והוא נעלם כל הזמן, דירדר משפחות רבות למצב כלכלי קשה בגלל תוכניתו הכלכלית, וכשמסתכלים על מי מביא יותר מנדטים – רואים שרק אריק יכול להכניס שוב ארבעים מנדטים לכנסת".
"יש פה תופעה מיוחדת", אומר בכיר בליכוד. "עכשיו הייתי מצפה שיהיה סחף לכיוונו של ביבי, אבל האנשים מבינים שיותר מדי מנדטים לא יהיו לנו איתו. זה לא אומר שאין כעס עצום על אריק שרון, אבל צריך לזכור שעד המקום ה- 25 אנשים צריכים להתמודד ברשימה הארצית. בלי מנדטים, בלי שרון, אנשים לא ייכנסו. זה שיקול מאוד משמעותי בליכוד. זה משפיע".
"דווקא הפעילים בשטח יותר מפוכחים מהמתפקדים", מסביר השר ישראל כץ, אחד האנשים החזקים בליכוד, שמוביל כעת מהלך פנימי שיקבע כי מי שיפעל נגד החלטות מרכז הליכוד בנושאים מדיניים לא יוכל להתמודד מטעם הליכוד לכנס. "אני מעריך שבסוף, הפעילים והמתפקדים יהיו דומים, כי המעגלים האלה משפיעים האחד על השני. הפעילים, במקרה הזה, אותם אלה שכרגע מושכים לכיוון אריק, יוכלו להטות את הכף לכיוונו ברגע האמת".
האם זה אומר שאריק שרון יהיה יושב ראש הליכוד גם בעוד חודש או חודשיים? לא ברור. האם הליכוד נמצא במצב שבו אחרי שנתיים הוא חוזר למצב נורמלי, של איחוי קרעים? רחוק מזה. אבל גם מי שלא הסכים עם הנסיגה מעזה ופעל נגד שרון בעבר, מסכים היום שמשהו ביזארי קורה בתוך הליכוד, משהו שהוא לחלוטין מנותק מהמציאות.
"שרון", אומר בכיר המפלגה, "שצלח את מהלך ההתנתקות הגדול, נאבק עכשיו בכמה חתימות איזוטריות של חברי מרכז, שנועדו בזמנו לבלום את תוכנית הנסיגה. אין לחתימות האלה שום קשר לשום דבר. דבר איזוטרי שכזה מרעיד עכשיו את הליכוד, מכניס מדינה שלמה למתח, לדרמה. זה לא מצב נורמלי. צריך לצאת מזה".
כדאי לשים לב...
...שמו של שמעון פרס מוזכר כמספר 2 ברשימת מפלגת המפץ הגדול. פרס מיהר לפני ימים אחדים להודיע כי הוא לא ייתן ידו למפצים, אבל אף אחד לא מאמין בימים אלה למה שפרס אומר. בכל מקרה, יש במפלגת העבודה מי שאומר כי אם רוצים לחסל את סיכויי מפלגת המפץ הגדול, מספיק להמליך את פרס ליושב ראש המפלגה ולמועמדה לראשות הממשלה, ולמנוע בכך את המפץ. בלי פרס, אומרים אותם אנשים, יהיה קשה להקים מפלגת כזאת.
...לח"כ איתן כבל, מזכ"ל העבודה, האיש שאחראי לניקוי המפקד הבעייתי של המפלגה. כל מי שלא מרוצה מתוצאות הבדיקה, או עדיין חש שהוא מרומה, הולך עכשיו על ראשו של כבל שפעל תוך זמן קצר כדי להציל את מעט הכבוד שעוד נותר למפלגה הזאת. בנימין בן אליעזר מארגן הפגנות נגדו, ואהוד ברק מקים צוותים משפטיים שיפעלו לביטול המפקד. לכבל קצת נמאס להיות הקורבן, וביום ראשון, בישיבת לשכת המפלגה, הוא צפוי לנסות לזעזע קצת את אמות הסיפין במפלגתו. כדאי לעקוב.
לפנייה לכתב/ת 
