סכנות הדיאטה: כך מגיב הגוף לדיאטות יו-יו
הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות לגוף הוא להוריד במשקל, להעלות שוב (בתוספת ריבית), להוריד ושוב להעלות (כרגיל עם ריבית). דיאטות כאלה עלולות לגרום לירידה בחילוף החומרים ולמחלות לב וסרטן
אם שיחקתם ביו-יו כשהייתם ילדים, אתם בטח זוכרים איך הוא עולה ויורד, עולה ויורד, עולה ויורד, וחוזר חלילה. הרבה מדאייטים כרוניים, שעושים דיאטות לאורך רוב חייהם, חווים את אותן תנודות, אבל במשקל. התוצאה: הגוף שלהם מתכוון ומתנפח כמו אקורדיוון, פעם רזה ופעם שמן.
וזה רע. מחקרים מעלים, כי מעט משקל עודף מזיק פחות מאשר מחזורים של דיאטות יו-יו, שמקשות על שמירה על משקל תקין לטווח הארוך, ועלולות לגרום לירידה בקצב חילוף החומרים בגוף, להפרעות אכילה ולהערכה עצמית גרועה. על פי מספר מחקרים, מחזורים של שינויים גדולים במשקל גם מעלים את הסיכון ללקות במחלות לב ובמספר סוגים של סרטן.
מחזורים של שינויים גדולים במשקל הם בדרך כלל תוצאה של דיאטות כסאח, המבטיחות ירידה מהירה במשקל, או של שימוש בשיטות מסוכנות לירידה במשקל כמו כדורים ותכשירי פלא למיניהם.
בגוף שלנו יש רקמת שריר ורקמת שומן. רקמת השריר פעילה יותר מבחינת חילוף החומרים, ולכן המטרה היא לשמור עליה ואף להגדילה. רקמת השומן פעילה פחות מבחינת חילוף החומרים, כלומר היא מנצלת פחות אנרגיה. השומן הוא בעצם המאגר והמחסן של כל הקלוריות העודפות שנכנסו לגוף ולא נוצלו, וממנו אנחנו שואפים להיפטר כאשר אנו רוצים לרזות.
כאשר עושים דיאטה דלה מאוד בקלוריות אך ללא פעילות גופנית, יורדים במשקל בעיקר בגלל איבוד של רקמת שריר ונוזלים ורק ומעט הודות לאיבוד רקמת השומן. כאשר עולים בחזרה במשקל (ובדרך כלל זה בתוספת ריבית), מוסיפים בעיקר רקמת שומן. כך שאם נבחן את הרכב הגוף של אלה שחיים מדיאטה לדיאטה לאורך זמן נגלה, שבסופו של התהליך יש בגוף הרבה יותר שומן והרבה פחות שריר מאשר היה לפני שלב היו-יו האחרון - וחוזר חלילה.
ככל שמחזורי היו-יו חוזרים על עצמם, כך הגוף זקוק לפחות ופחות קלוריות כדי לשמור על משקלו (כי יש לו הרבה פחות רקמת שריר שהיא פעילה מבחינת חילוף החומרים, והרבה יותר רקמת שומן שלא פעילה מבחינת חילוף החומרים, ולכן זקוקה לפחות קלוריות לתפעול היומיומי. ומה קורה לקלוריות העודפות? נכון, הן נצברות כשומן). התוצאה, גם משמינים וגם קשה יותר לרדת במשקל בניסיון הבא.
ההשפעות ההתנהגותיות
איבוד משקל שאותו מעלים לאחר מכן באופן קבוע לא רק מאט את חילוף החומרים בגוף, הוא גם מעלה את תחושות התסכול והכישלון. התוצאה היא בדרך כלל השתוקקות למתוק ואיבוד כוח הרצון.
הסיטואציה הבאה ודאי מוכרת לך באופן זה או אחר: החלטת להתחיל בדיאטה וגזרת על עצמך הימנעות מוחלטת משוקולד, הדבר האהוב עליך ביותר. בהתחלה זה די פשוט. אבל אחר כך הפיתוי גדל והופך בלתי נסבל. ואז, בלי לדעת בדיוק איך, בהבזק של רגע, השוקולד פתאום נמצא בפה שלך ויחד איתו ממלאות אותך תחושות הבושה והאשמה על הפשע שביצעת. המחשבות מתרוצצות בראש: "הרסתי הכל", "אין לי כוח רצון", "אני כישלון", "למה לטרוח, במילא אשבר...".
המחשבות השליליות האלה בדרך כלל מובילות לזלילה גדולה יותר. מדוע? מכיוון שאם אנחנו מאמינים שאנחנו חסרי חוט שדרה ומעוררי רחמים, סביר להניח שננהג בהתאם. אם כבר, אז כבר... ואז לא נאכל רק שורה אחת של שוקולד אלא את כל החפיסה. ואפילו עוד אחת.
אבל הגורם לכישלון הוא לא השוקולד, או כל מזון אחר, אלא מנטליות גרועה של דיאטה. הפן ההרסני ביותר של אנשים שמדייאטים הוא דפוסי המחשבה שלהם, שמחבלים בהצלחות. אנחנו מצפים לתיקון מהיר של המשקל ולכן פועלים בטווח הקצר, במקום להשקיע בטווח הארוך. אנחנו חושבים בשחור או בלבן (וזה קצת ילדותי, לא? בייחוד אם אנחנו משווים את זה לפעילויות אחרות שלנו). אנחנו מסווגים את המזונות ל"טובים" ול"רעים", וכוללים ב"רעים" את המזונות הטעימים והמשמינים, וכך הופכים את המזונות האהובים לפיתויים אסורים. השוקולד או אכילת השוקולד הם לא הבעיה. הבעיה היא ההרגשה הרעה אחרי האכילה.
הדרך הטובה יותר
כוח רצון לא צריך להיות הימנעות מרשימה ארוכה של "מזון אסור". במקום זה בואו וננסה להגדיר את כוח הרצון כאפשרות של בחירה ואחריות. כלומר לבחור לאכול משהו שלא כלול בדיאטה אבל שאנחנו ממש רוצים. ואפילו אם אכלנו יותר ממה שצריך, אם נכיר בכך שאנחנו בוחרים - ולא מובלים ללא שליטה - נוכל אחר כך להמשיך בדרך שלנו בלי להישבר.
לא כדאי להימנע לחלוטין ממזונות אהובים, אלא לאכול באופן שפוי והגיוני ולשלב גם אותם בתפריט. מילות המפתח כאן הן "גישה ארוכת טווח" ומילות הקסם הן "לאמץ הרגלים בריאים". את ביצוע השינויים בצורת האכילה ובהרגלי האכילה יש לבצע באופן הדרגתי וקבוע. אחרת נכשלים. חד וחלק.
לפנייה לכתב/ת 
