שתף קטע נבחר

חרדות: איך להתמודד איתן?

מחרדת החנק של היילוד ועד חרדת הסוף של הקשיש, כולנו מעבירים את ימינו בסוגים שונים של חרדה, שהחיים המודרניים וחברת השפע רק מגבירים ומעצימים. הפסיכולוג טובי פלד מסביר בספרו "הכל חרדות" איך מתמודדים עם זה. מצורף מודל מעשי

היא יכולה לגרום לשיתוק מוחלט, או להניע ליצירתיות, לערפל את המחשבה, או לחדד אותה. היא יכולה להיות סמויה או מובחנת. הרגש שהיא מעוררת אינו נעים, אבל הוא חיוני להישרדות. חרדה. היא עתידה ללוות אותנו תמיד. כולנו חרדים, גם ברגעינו המאושרים ביותר.

 

כותב הפסיכולוג טובי פלד בספרו החדש "הכל חרדות" (הוצאת "מודן"): "מתי ידענו שאנחנו מה שאנחנו, בעלי-חיים חושבים? תמיד הנחתי שהאנשים הראשונים שנעשו מודעים לעצמם הרגישו חרדה. האדם הבין את שבריריות קיומו ואת התלות הגדולה שלו בחברי הקבוצה אליה הוא שייך. כדי לשרוד, האדם לא יכול בעצם לסמוך רק על עצמו, הוא חייב להישען על אחרים".

 

מנגנון ההדחקה הוא המאפשר לנו, בסיטואציות שונות, להתעלם מהסכנה, לא לחשוב עליה. מתן הסבר ליקום הוא צורך אוניברסלי, והמדע, כמו גם האמונה הדתית, מנסים להסביר את מקומו של היצור האנושי בעולם רווי הסכנות ואי-הוודאות, להנחות אותו איך לנהוג נוכח הסכנות, וכך להפחית את חרדתו המתמדת.

 

"שפע האפשרויות בכל התחומים", מסביר פלד בספרו, "גורם לאדם לרצות את כל האפשרויות, או לפחות לרצות לבחור את הטובה ביותר. עידן השפע מציע שפע של ידע שמעלה את המודעות לסכנות, כמות עצומה של אנשים שאנו נתקלים בהם מדי יום, ריבוי אפשרויות מקצועיות, אינספור מקומות אליהם אפשר להגיע, מבחר עצום של פעילויות, ריבוי בני-זוג פוטנציאליים, מעברים רבים וריבוי חפצים בסביבתנו. שני הרצונות שהמצב הזה מוליד אינם בני-מימוש בדרך כלל. בפועל, תמיד נוצר הפסד מסויים ונוצרת חרדה שמא לא נבחרה הדרך הטובה ביותר להישרדות. ככל שיש יותר אופציות, החרדה הקיומית גדלה".

 

הפחתת מצוקות

 

פלד קובע כי יש דרכים להפחתת המצוקות של עידן השפע:

 

  • הפחתה משמעותית של חשיפה לאמצעי התקשורת ומעקב, הדרכה וביקורת בנושא צפייתם של הילדים בטלוויזיה.
  • התעמקות במשהו שמעניין אותנו. בניגוד למצב שבו אנחנו כל הזמן מתנסים בדברים חדשים ולא מספיקים לפתח את המיומנויות הקשורות בהם – אם אנחנו משקיעים בתחום שאנחנו מצטיינים בו, אנחנו מאזנים דרכו את הערך העצמי שלנו ומקבלים בעיקר פידבקים חיוביים. זה יכול להיות בנייה של מכשירים, הכנת מאכלים, ספורט, או כל דבר אחר.
  • טיולים בטבע. משמעות קו האופק היא תחושה בטוחה. כשאנחנו מביטים אל קו האופק, כפי שקורה לעיתים קרובות בעת שהייה בטבע, אופפת אותנו תחושה ראשונית של חמימות. הלחצים כאילו נושרים. ההסבר האבולוציוני הוא שראיית קו האופק מעבירה שדר למוח שאין מקום מסתור פוטנציאלי לאיומים.
  • להיות פחות בבית. לצאת, לבקר חברים, לדבר עם אנשים. העובדה שהיום כבר לא צריך לצאת כדי להשיג אוכל ובידור יוצרת אווירת חיים מנוכרת, המובילה לעלייה ברמת החרדה.

 

"חרדה קיומית", כותב פלד, "נחווית כחרדה כללית, המקיפה את כל תחומי החיים. למרות שהטריגר שלה יכול להיות ספציפי, לרוב היא מקיפה מאוד. הרבה פעמים חרדות ספציפיות יותר (מה יהיה עם הילד? יפטרו אותי? למה הבחור מאתמול לא מתקשר?) הן הסתעפויות של החרדה הקיומית".

 

חרדות ילדות

 

יש חרדות של תינוק, יש חרדות חברתיות, לימודיות, מיניות, חרדות של לבד, חרדות הוריות, מעמדיות, חרדות סיכום הישגים, חרדות של פנסיה, וכמובן, חרדת הסוף. כולן מצטברות וחופפות, כולן טבעיות ונובעות משלבים הכרחיים בחיים. ואם לא די בהן, ישנן גם חרדות הנובעות מתכונות אישיות וממשברים ואובדנים אישיים לא צפויים שלנו ושל קרובינו.

 

התחושה הראשונה של כל יילוד היא חנק. למעשה, מסביר פלד, הוא נמצא בסכנת מוות ולכן גופו מייצר את תגובת ההישרדות הראשונית – חרדה. "כבר מהשעות הראשונות לחייו מתוודע התינוק למנגנון שילווה אותו כל חייו לאחר-מכן: מצוקה – חרדה – סילוק המצוקה – הפחתת החרדה – הרגשה טובה. בכי הוא הכלי הראשון בו משתמש היילוד כדי להביע את חרדתו ולקרב אליו את אמו כדי שתגן עליו. כשיגדל הוא יצעק, ירביץ, או ימצא כלים נוספים להביע את חרדתו ולהתגבר על האיומים על הישרדותו".

 

החרדה הבאה היא חרדת היכולות. "התינוק בוחן את יכולתו להפעיל בתיאום את איברי גופו, לקחת חפצים, להשליך אותם, להתקרב ולהתרחק, להזיז, לסובב, להחזיק ולהפעיל חפצים. כשהוא מצליח – תרד החרדה הקיומית שלו והוא יתמלא ביטחון עצמי".

 

בשלב הבא, הילד נכנס למסגרות חברתיות. הצורך להתקבל בחברה ולהיות בעל ערך בה הוא צורך גנטי שהסיפוק שלו הכרחי להישרדות. "כדי לשרוד, המשימה של הילד בשלב זה היא לפתח מיומנויות חברתיות כך שיצליח לבנות ערך עצמי בחברה. כישלון יגרום לו לפתח חרדה חברתית – פחד מאנשים. אבל אי-אפשר להרגיש בטוח בחברה, בכל חברה, תמיד. היעדר מוחלט של חרדה חברתית הוא סימן של אוטיזם, או בעיה תקשורתית של יחסי אנוש".

 

בשלב גיל ההתבגרות, משימתם של המתבגרים היא להוכיח את יכולתם כבן או בת זוג למין השני. הם תוהים באשר ליכולתם למשוך את בני המין השני ולגרום להם לרצות אותם, ובאשר לשאלה, האם הם מסוגלים לתפקד מינית. הערך המיני שלנו הוא חלק מבניית הערך העצמי והוא ממשיך ללוות אותנו לאורך החיים. נשים ממשיכות לייחס חשיבות גדולה להופעתן החיצונית עד סוף החיים. אצל גברים, החרדה לביצועים מיניים מלווה אותם לאורך כל הזמן בו הם מתפקדים מינית. התפקוד המיני המתבטא בזיקפה ובשפיכת הזרע אינו בשליטה, וככזה, אינו ודאי ולכן יעורר יתר חרדה.

 

"בסביבות גיל 20 מופיעה חרדת הלבד", כותב פלד. "השאלה היא האם אוכל ליצור קשר זוגי ממושך ומחייב שבו לא אהיה לבד. גנטית, המניע של הרצון למצוא קשר כזה הוא הצורך ברבייה. המניע העיקרי להתחייבות לזוגיות ולהקמת משפחה בעשור זה של החיים הוא חרדת הלבד. חרדה זו היא נגזרת של חרדת הנטישה והיא מרכיב חשוב ביכולתנו לאהוב".

 

חרדה הורית וחרדת הסוף

 

לא רק הבוחרים או הנאלצים להיות לבד נידונים לחרדות. "עם הולדת הילד הראשון מופיעה חרדה חדשה: למישהו אחר מלבדנו", מסביר פלד. "הילד מסמל את המשכיות החיים. הצורך בהישרדות מכתיב שינוי של סדר העדיפויות והשקעה גדולה מאוד בקיום הילדים. רוב ההורים דואגים לילדיהם רוב חייהם, ואינם מפסיקים לדאוג גם כשהילדים גדלים". חרדה הורית מודגשת במיוחד עלולה להוביל להגנת יתר על הילדים, אשר גורמת להם להימנע מהתמודדות עם קשיים, להפנים את חרדות ההורים ולהיחלש נפשית.

 

המשימה הקיומית של גיל 30 היא להתקיים כאדם אוטונומי יוצר, תורם ובעל ערך חברתי וכלכלי. בגילי 45-60 המטרה הקיומית היא סיכום ההישגים, הנכסים החומריים והרגשיים אליהם הגענו. השלב הבא הוא שלב חרדת הפנסיה וחרדת הסוף. המשימה היא ליצור מסגרת בטוחה ומוגנת שתאפשר להמשיך לשרוד. אין עוד צורך בהישגים, טוען פלד, רק בשמירה על הקיים ומניעת סבל במידת האפשר. מה שלא הופך את הדברים לפשוטים יותר. "חרדת הסוף היא פחד מהמוות וחוסר הוודאות הגדול הכרוך בחוויה זו", הוא כותב. "המוות הוא פרידה מהחיים ומהאנשים הקרובים והאהובים. משולבת בכך חרדה מפני סבל פיזי ונפשי, השפלה ובדידות".

 

מודל "הכל חרדות"

 

איך מפחיתים חרדות? השיטה הטובה ביותר היא הקוגניטיבית-התנהגותית: האדם צריך לפעול ולחשוב בצורה ברורה ומתוכננת כדי לפתור את בעיותיו. הלא-מודע, טוען פלד, פחות חשוב במקרה הזה. הוא מציע בספר את מודל הכ"ח (ראשי תיבות של "הכל חרדות"), המבוסס על הרעיון הבא: כיוון שאנחנו מייצרים את החרדות שלנו, אנחנו יכולים גם להתגבר עליהן.

 

אלה עקרונות המודל:

 

  • זיהוי הפחד – הכרה בעצם קיומו של הפחד וזיהוי המקור לו. חרדות ניזונות מערפל, וההבנה של מפני מה אני פוחד עוזרת לפזר אותו.
  • הגדרת הפחד בצורה מעשית – זיהוי ההתנהגויות והסימפטומים הקשורים בפחד. התנהגות אמיצה, למשל, מפעילה את הגוף כך שהורמונים כמו האדרנלין מדכאים את תחושת החרדה, מגבירים את התוקפנות ומגייסים משאבים גופניים ומחשבתיים לפעולה מטרתית, לניצחון.
  • הערכת עוצמתו של הפחד. הצורך לכמת את מידת הפחד, לענות בצורה מדוייקת, מוריד חרדות, שכן פעילות החלקים הרציונליים במוח מפחיתה את רמת הפעילות של בלוטת האמיגדלה, מפעילת החרדות במוח.
  • הערכת תוצאותיו האפשריות של האיום – מה יקרה לי אם הרע מכל יתממש? מה יקרה לי אם לא אגיב לפחד כפי שאני מגיב היום? חוסר הוודאות מזין את החרדה ומעצים אותה, לכן חשוב לברר מה יכולות להיות התוצאות של התממשות הפחד.
  • הערכות מדוייקות – הערכת הסבירות שהאיום יתממש, הערכת משך הזמן בו תימשך תחושת המצוקה וכו'. כתוצאה מהבירור הרציונלי, החרדה מתחילה לרדת.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: סי די בנק
חרדה. החיים בונים אותה
צילום: סי די בנק
ד"ר רק שאלה
מחשבוני בריאות
פורומים רפואיים
מומלצים