שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    פשוט לחיות

    זמרת המחאה הארגנטינאית, מרסדס סוסה, חוזרת לשיר באלבום חדש ומשובח שמורכב בעיקרו משירי עם. בגיל 70, כשהיא חולה ומוגבלת לביתה, היא מנסה לא להתייאש

    בגיל 70, אחרי תקופה ארוכה בה סבלה ממצב בריאותי ונפשי לקוי, חוזרת זמרת המחאה הארגנטינאית מרסדס סוסה לקדמת הבמה עם אלבום חדש ומצוין שכולו על טהרת המוזיקה העממית הקלאסית.

     

    האלבום, שהיה אמור לצאת כבר בשנה שעברה, הגיע לחנויות באיחור בשל מצבה הבריאותי של סוסה. כעת, לאחר שזכה לחיבוק אוהב וביקורות משבחות בעולם, הוא מגיע גם לישראל. בגרסתו המקורית אמור היה האלבום להתבסס על רפרטואר קלאסי בו מלווה את השירה נגינת גיטרה. בסופו של דבר נכללו בו גם שירים שכתבו עבור סוסה יוצרים צעירים ואת השירה מלווים לצד הגיטרה הקלאסית גם כינורות ותופים.

     

    "Corazon Libre" הוא אלבומה הראשון של סוסה זה עשרות שנים שיוצא לאור באירופה. את האלבום הפיקה ומפיצה חברת התקליטים הגרמנית הנחשבת Deutsche Gramophon. "רציתי להביא באלבום את מרסדס סוסה הקלאסית. בכל המופעים החיים שעשיתי לאורך כל השנים, הפולקלור תמיד היה נוכח ברפרטואר שבחרתי. יש אהבה גדולה לשירה העממית גם באירופה וגם בארגנטינה. אנשים קושרים למוזיקה העממית שהצליחה לשרוד שנים ארוכות, אולי כי היא מחזירה אותם לשורש. מוזיקת פולקלור היא המולדת ואנשים רוצים להקשיב למוזיקה שקושרת אותם למקום", אומרת סוסה בראיון מיוחד ל-ynet.

     

    השירים באלבום החדש נבחרו בקפידה. תהליך הבחירה שנמשך חודשים ארוכים היה לדברי סוסה החלק המורכב בעבודה: "הם פשוט שירים מעולים שאני מאוד אוהבת. כל אחד מהם מעלה בי זכרונות אחרים. את Corazon Libre הקלטתי פעמיים עם המלחין והתמלילן רפאל אמור. זה שיר שמבטא רגשות עמוקים מאוד ויכול להתפרש בשני מובנים, ששניהם משקפים את תפישת העולם שלי - האחד מדבר על אהבה חופשית והשני על החופש העליון והוא החופש של רוח האדם באשר הוא. זו גם הסיבה שבחרתי לקרוא לאלבום בשם הזה".

     

    בין המוזיקאים שמלווים את סוסה באלבום החדש ישנם ותיקים כמו הגיטריסט חורחה ז'וליאנו ואדוארדו פאלו שמלווים אותה לאורך שנים, אך גם רשימה ארוכה של מוזיקאים צעירים ובהם אחיינה, קוקי סוסה, שהלחין את השיר Pais למילותיו של המשורר פאולו דומט. שיתוף הפעולה עם מוזיקאים צעירים, לדברי סוסה, הכרחי לעבודתה: "יש בי צורך לעבוד עם מוזיקאים וזמרים צעירים ממני לא בגלל שיש לי משהו נגד אמנים מבוגרים יותר, אבל צעירים מלאים ברעיונות חדשים ואני אוהבת להקשיב להם. זה מעשיר אותי", היא אומרת.

     

    "יכולה לשנות"

     

    סוסה, שגלתה במשך שנים ארוכות מארגנטינה בשל התנגדותה הפומבית לשלטון הגנרלים ועמדותיה האופוזיציוניות שבאו לידי ביטוי בשיריה, עדיין מאמינה שבכוחה של מוזיקה להשפיע ולשנות. "אני שרה כי אני חושבת שאני יכולה לשנות", היא אומרת ומצטטת מדבריו של הסופר הפורטוגלי חוזה סאראמגו.

     

    "הוא אמר שהוא כותב על דברים שחייבים להשתנת. אני מרגישה אותו הדבר. אני שרה על דברים שאני חושבת שחייבים להשתנות. כך למשל בשיר Los Ninos De Nuestra Vida (הילדים שבחיינו) שפותח את האלבום החדש. השיר מדבר על מאבק ההישרדות של ילדים שחיים בעיר גדולה כמו בואנוס איירס למשל. רואים אותם בכל פינה, הם רצים ומושיטים לך את היד, אותם ילדים שכוחי אל, זה קורה כל הזמן ובכל יום ומישהו חייב לדבר על זה. את שואלת אם מוזיקה משנה ואני נזכרת בהופעה שקיימתי פעם באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס. כשעליתי לבמה כל האולם עמד על הרגליים. אני זוכרת את תחושת הגאווה שהציפה אותי. הרגשתי שאנשים מכבדים אותי לא רק כזמרת ששרה שירים עממיים אלא כאמן לוחם. הם עמדו מתוך כבוד למלחמה הבלתי פוסקת שלי נגד עוולות ולמען חירותם של בני אדם באמריקה הלטינית ובמקומות אחרים".

     

     

    סוסה יודעת שבעולם שמדי יום מקריב עוד ועוד אידיאלים על מזבח הכסף, לא רבים האמנים שיוצאים למלחמות על צדק חברתי. "תמיד היו ותמיד יהיו אמנים שהמצב הכלכלי והפוליטי לא מעניין אותם. זה היה בעבר, זה קיים בהווה וזה יהיה גם בעתיד. עם זאת יש אחרים שבעיות העוני, החינוך, הדיור והאבטלה מציקות להם מאוד. אני חושבת שאמן חייב להיות מעורב בחברה שבה הוא חי ודעתו חייבת להישמע".

     

    מזה מספר שנים, בשל מצבה הבריאותי, נמנע ממרסדס סוסה לצאת למסעות ולהופיע ורק לאחרונה היא חוזרת לעצמה. בראיון שהעניקה למגזין Clarin סיפרה: "אני משתפרת, אבל עדיין מרגישה נעולה. למה? כיוון שאני לא יכולה לטוס, לא יכולה לצאת למסעות, לא יכולה לצאת מהבית לארוחת ערב אצל חברים". גם לשיר קשה לה ולדבריה היא שרה אך ורק בישיבה בשביל להימנע מכאבים. "אני אצליח בסופו של דבר, אם לא השנה אז בשנה הבאה, אני אחזור לבמה, אני חייבת לחזור גם כי אני אוהבת לשיר וגם כי אני זקוקה לכסף. אין לי מפעלים, אני חיה ממה שאני עושה והפעם האחרונה שהופעתי היתה ב-20 בדצמבר 2003. אחרי הרסיטל שכבתי לנוח ומאז לא יצאתי. זו הסיבה שכעת אני שמחה – אני חוזרת לתלם, מרוצה מהדיסק ומהעבודה המשותפת עם הבן שלי, פביאן, מההרמוניה עם האחים שלי ומהנכדים. ברור שבמקביל התחושה קצת מוזרה לוותר על אירופה – פריז, רומא, מדריד – זה מעציב אותי מאוד. יש דברים שכבר לא אוכל לעשות בגלל הגיל. אהבתי לנסוע ממדריד לפריז באוטו לבד, החופש הזה, לעצור בבורדו, לאכול ארחות ערב, ליון במלון ולמחרת להמשיך במסע לפריז".

     

    כמעט חמש שנים חלפו מאז ביקרה סוסה לאחרונה בישראל לקבלת תואר "אשת המופת" מטעם אוניברסיטת חיפה. התואר, שניתן לדמויות בולטות בתחום האמנות מתוך הוקרה למעורבותם ותרומתם הייחודית לתרבות ולחברה, הוענק לסוסה לא רק בשל תרומתה להפצת המוזיקה והתרבות הלטינו-אמריקנית בעולם, אלא בעיקר בשל "היותה פה לחלשים ולנדכאים, על מאבקה למען עולם טוב ודמוקרטי יותר". ועדת הפרס ציינה בנימוקיה להענקתו את עמידתה הנחרצת של הזמרת לצד יהודי ארגנטינה שנרדפו גם הם על ידי שלטון הגנרלים. במהלך הביקור נערך לכבודה של סוסה ערב מחווה בהיכל התרבות בת"א בו השתתפו שורה ארוכה של אמנים ישראליים ששרו משיריה.

     

    סוסה מתגעגעת לחיבוק החם של הקהל: "אחרי הביקור הראשון בישראל נוצרה אהבה גדולה ביני לבין הקהל הישראלי ולאורך השנים זה התחזק. לצערי חלפו כמעט חמש שנים מאז הביקור האחרון. אני מקווה שהרופאים יאפשרו לי לחזור ולהופיע ואז, ניפגש בישראל".

     

    חודשים אחדים חלפו מאז חגגה סוסה את יום הולדתה ה-70. כשאת עוצרת לרגע ומתבוננת בחייך מלאי התהפוכות את מחייכת, אני שואלת אותה והיא עונה בקולה המחוספס: "בגיל 70, אף אחד אינו מאושר באמת. אתה פשוט חי, זה הכל".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    באדיבות Eduardo Torres
    מתגעגעת לישראל. סוסה
    באדיבות Eduardo Torres
    עטיפת האלבום
    חוזרת למוזיקה העממית
    עטיפת האלבום
    לאתר ההטבות
    מומלצים