שתף קטע נבחר

"עקב מצוקה כלכלית - כליה למרבה במחיר"

עידית, גרושה בת 40 ואם לשישה, נאלצת להתמודד מדי חודש עם חובות שהשאיר בעלה ומשכורת שלא מספיקה לדבר. הפתרון המצמרר שמצאה: מודעה בה היא מציעה למכור כליה. עם הסכום, היא מקווה, תוכל להעניק לילדיה חיים טובים. "לפעמים אנחנו הולכים לישון רעבים"

'אם חד הורית מעוניינת למכור כליה לכל המרבה במחיר עקב מצוקה כלכלית'. את המודעה הזאת פרסמה עידית (שם בדוי) בפורומים רפואיים שונים באינטרנט. עידית, בשנות הארבעים לחייה המתגוררת בבת-ים, היא אם חד-הורית לשישה ילדים, שהחליטה כי מכירת כליה היא הפתרון היחיד למצוקות הכלכליות אליהן נקלעה.

 

מדבריה של עידית עולה ייאוש רב, אשר ספק אם מדינה המתיימרת להיות "מערבית ו"מתקדמת" כישראל יכולה להרשות לעצמה. "רק אם יקרה לי נס לא אעשה זאת", היא אומרת ל-ynet, "אבל ניסים זה משהו שלא קרה לי אף פעם. אין לי ברירה אחרת. אם אמכור את הכליה ללא תיווך אוכל לקבל חמישים אלף דולר שיוציאו אותי מהחובות שלי. אני מתכוונת לפרסם את המודעה גם בלונדון ובארצות הברית".

 

עידית התגרשה מבעלה לפני כחמש שנים, לאחר שבמשך זמן רב נהג כלפיה באלימות. התנאי של הבעל למתן הגט המיוחל היה שלא ישלם מזונות ושהחובות להוצאה לפועל יהיו רק של האישה.

 

"לאורך כל שנות הנישואים צברנו חובות על ארנונה, תשלומים על דירת השיכון שבה גרנו, צ'קים שבעלי פיזר על דברים בסיסיים - והכל היה על שמי", מספרת עידית. "הריביות גדלו עד לכמעט 200 אלף שקלים, אבל הגט היה הרבה יותר חשוב לי. אחרי עשרים שנה אזרתי אומץ לצאת מהבית. אמרתי לעצמי 'תקומי ותעשי את זה. ממה את מפחדת, שהוא יהרוג אותך? אז תמותי'. מאותו יום לא חזרתי אליו. זה היה היום המאושר בחיי".

 

עידית מפרנסת את משפחתה ממשכורת של 4200 שקלים. "2300 שקלים הולכים לשכירות", היא מסבירה, "צריך לשלם גם על חשמל, גז, מים, ארנונה, הוצאה לפועל - אחרי כל זה נשארים 500 שקלים בהם צריך לקנות אוכל, ללכת לקופת חולים, לקנות שמפו, תחבושות לשלוש נשים. אני שורדת בזכות שתי הבנות שלי שכבר הגיעו לגיל עבודה ועוזרות לי לפעמים".

 

לאחר שחקרה לעומק את נושא מכירת האיברים החליטה עידית כי זהו המוצא היחיד לחיים נורמליים לה ולילדיה. "חיפשתי מידע באינטרנט ואפילו התקשרתי כבר למודעה - ככה גם אציל חיים של מישהו וגם אציל את החיים שלנו. רק המחשבה על הניתוח מפחידה אותי אבל אני רוצה לחיות את החיים שלי ולא למות אותם. אני נוסעת באוטובוס לעבודה, רואה אנשים בבתי קפה, משפחות מבלות ביחד - גם אני רוצה".

 

"יש נשים שעובדות בזנות, אני לא מסוגלת"

 

"ברגע שהעסקה תתבצע אני אתפלל לקדוש ברוך הוא ואבקש שירחם עלי", אומרת עידית. "אסביר לו שלא מדובר בתאבת בצע אלא במטרה טובה. אין דרך אחרת. אפשר לחיות עם כליה אחת. אני בן אדם בריא ואני מקווה שהכול יהיה בסדר".

 

את הסיבות שהביאו אותה להחלטה למכור כליה עידית לא מנסה להסתיר. היא מדברת עליהן בצורה ברורה וישירה, מבלי לנסות לייפות את הצרות במלים יפות. "אצלי אין קניה בסופר פעם בשבוע. אם יש מאה שקל אז קונים תפוחי אדמה, קוטג' ולחם. אם אנחנו חמישה אז גם חמישה אפרסקים. לפעמים גם הולכים לישון רעבים. בשביל מה כל זה? נמכור כליה ונתחיל לחיות קצת. מה עדיף - לרדת לזנות? יש נשים שעובדות בזנות, אני לא מסוגלת, לי יש פתרון אחר".

 

עידית לא בונה על מנהיגי המדינה שיבואו ויסייעו לה במצוקתה, אבל היא יודעת בדיוק למי להפנות את האצבע, ומאשימה גם את שר האוצר לשעבר. "העיקר שכל חברי הכנסת טסים לחו"ל. אם ביבי היה חי את חיי חודש אחד הוא היה מתאבד, אבל הרי מהם לא תבוא הישועה. אני כל הזמן בוכה, הילדים לא שמחים ולפני מספר חודשים אמרתי 'די, לא צריך טובות של אף אחד'. שלחתי מכתבים לכל הצמרת המדינית. עברתי יותר ממחצית חיי בסבל והתעללות מצד בעלי. אני רוצה להתחיל לחיות, שגם לי יהיו חוויות. נמאס לשמוע שזה טייל וההוא נסע".

 

"אנחנו מאד מלוכדים, מאד יחד. הילדים אף פעם לא מתלוננים"

 

תקופת החגים הקרובה אינה מלחיצה את עידית, שכבר רגילה לשולחן הריק בימי שישי וערבי חג. "אקנה אוכל מהתלושים שיתנו לי במשרד, אבל גם את החג הזה לא נרגיש, כרגיל. זה לא חדש לנו. בחג אהיה רק עם שניים מילדיי. השאר מפוזרים. לא אכפת לי שלא יהיו איתי אם אני יודעת שיש להם איפה לאכול ולשמוח".

 

עידית מספרת כי לא רק בחגים הילדים שלה אוכלים אצל חברים, כשהמקרר בבית אינו מלא. "אני אומרת להם שאם אחרי הלימודים החברים מזמינים אותם אליהם הביתה לארוחת צהרים - שילכו ולא יתביישו. שיאכלו משהו מזין. המזל שלי הוא שיש לי ילדים מקסימים. בגלל שעברנו מסכת התעללויות עם האבא אנחנו מלוכדים. מאוד ביחד. הם אף פעם לא מתלוננים.

 

"לפעמים הבת הקטנה רומזת לי 'אמא, אני הולכת עם חברה לקנות נעליים עם אמא שלה'. ואני מתה להגיד לה 'בואי מאמי, קחי כסף תקני גם לך, הנעלים שלך כבר קטנות'. אבל אין לי".

 

תגובת ההוצאה לפועל: "לחייבת 24 תיקים בהוצאה לפועל, שמונה בגין פסקי דין שניתנו כנגדה בתביעות כספיות שונות ו-16 בגין שטרות שפיזרה החייבת וחוללו. לאור מצבה הכלכלי וחוסר יכולתה לפרוע החוב, נעתר ראש ההוצאה לפועל לבקשתה של החייבת והורה בשנת 2000 לאחד את תיקיה. כן קבע תחילה כי היא תשלם את החובות בשיעור של 800 שקלים - ומחודש פברואר 2003 ירד הסכום ל-100 שקלים לחודש בלבד.

 

"בדיקת תיק האיחוד מלמדת כי החייבת לא שילמה ולו את הסכום הנמוך שנקבע לה במשך כשלוש השנים האחרונות, ועל כן כאשר הגישה בקשה לצאת את הארץ, קבע ראש ההוצאה לפועל תנאים ליציאתה. לחילופין עומדת לרשות החייבת הזכות להגיש ערעור. יש להבין כי מדובר בחייבת בעייתית שצברה חובות גדולים ואינה עומדת בהסדרים שמושתים עליה".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: שאול גולן
משפחה גדולה עם משכורת קטנה (אילוסטרציה)
צילום: שאול גולן
מומלצים