ההיגיון שבשיגעון

"אם מרכז הליכוד יצביע בעד הקדמת הפריימריז, יוכח סופית שיש חשיבות גדולה למרכז הליכוד", אמר אמש אחד ממקורביו השנונים והציניים של אריאל שרון. "והחשיבות היא", המשיך המקורב להסביר, "שאחרי הצבעה כזו, יוכח סופית שיש היגיון בשיגעון".

זה בערך ההגיון הכמעט יחיד שניתן למצוא בימים אלה במרכז הליכוד שעלול להקדים את הפריימריז. כי הרי אין שום דרך אחרת להסביר, בוודאי לא פוליטית, מדוע עלולים מאות חברי מרכז ליכוד לקחת רובה טעון המכוון לרקתם, לשים כדור בקנה ואז ללחוץ על ההדק. ובמילים אחרות: איזו מפלגה הגיונית תפיל ראש ממשלה מכהן מטעמה, כשהיא יודעת שבלעדיו, הדרך למטה סלולה?

מיותר לחפש היום, שלושה ימים לפני ההצבעה הגורלית, הברקות יוצאות דופן במרכז הליכוד. נכון, שרון פנה אל ההגיון של החברים לפני שטס לניו-יורק, אבל מאז הרבה השתנה. הוא נאם באו"ם נאום עם טעם וריח שמאלני (אם כי אפשר להתווכח על זה), אחד ממקורביו (יש האומרים דב וייסגלס, שחוזהו כיועץ מיוחד מסתיים בסוף דצמבר) הניח לו מטען צד ליד הרגליים כשהדליף ששרון כבר החליט לעזוב את הליכוד, וביבי נתניהו ערך אינספור הופעות בתקשורת כדי לשכנע שאריק אפילו לא יודע איך כותבים את המילה ליכוד.

לכן, עכשיו כולם עסוקים בפתרון בעיות ובמספרים: למי יש יותר תומכים, מי עושה יותר טלפונים לחברי מרכז, מי יניע יותר מצביעים לקלפיות, ומי יביא יותר מנדטים לליכוד. "אם רק יבואו כך וכך אנשים לקלפיות, הכל יהיה בסדר", אומרים מדי פעם יועציו של ראש הממשלה. אומרים, וממשיכים לעשות טלפונים, לסמן עוד סימן קטן ליד שמו של חבר מרכז כזה או אחר.

אולי מתוך יאוש, בסביבתו של שרון תולים תקוות כמעט בכל דבר אפשרי. מקורביו של ראש הממשלה כבר לא מתביישים להישען אפילו על הכתבות והסקרים שמתפרסמים בעיתוני סוף השבוע. "לעיתונים של סוף השבוע תהיה השפעה על מה שהחברים יעשו", אומר גורם בסביבתו שרון. "יש סקרים, יש כתבות, יש ניתוחים. זה יכול להשפיע על האנשים, לגרום להם להצביע כמו שאנחנו צריכים ורוצים".

בצד המעשי, יועציו הפוליטיים של שרון, ובראשם בנו עמרי, עובדים כמעט מסביב לשעון כדי להגיע לכל חבר מרכז, לפתור בעיות ולטפל בתלונות. רק שיצביעו עם אריק. יחס אישי הוא ביטוי מפתח בימים אלה. על עמודים שלמים נרשמו עשרות דרישות של חברי מרכז לקבלת סיוע. כמו אצל הפסיכולוג, נזכרים חברי המרכז בהיעלבויות שהצטברו בשנתיים-שלוש האחרונות: אריק לא שם על המפלגה, הם מתלוננים.

הוא לא רואה אותנו ממטר, ועמרי לא החזיר טלפונים. אותן טענות סופג גם נתניהו מצד חברי המרכז שלכיוונם לא הסתכל עד לפני שהתפטר מהממשלה. עד כמה כל זה יעזור? ימים, ולא רבים, יגידו. שרון מאמין שהוא ינצח, אבל גם ביבי ולנדאו חושבים את אותו הדבר בדיוק.

היועץ הטוב והיועץ הרע?

השאלה הגדולה באמת היא היום שאחרי. תסריטים אפשריים לא חסרים: ממפלגה חדשה, דרך מפץ גדול, קטן, בינוני ומה לא. כבר הרבה זמן שחלק מיועציו של שרון מדברים באינספור קולות. לפי שעה, לא ברור מי מייצג את האמת, וגם לא כל כך ברור מה היא האמת, ושל מי היא. חלק אומרים שהמפלגה החדשה היא רק עניין של זמן, עניין של ימים אפילו. כששואלים מקורבים אחרים לשרון, התשובה מתהפכת.

"הכל שטויות", הם מבטלים את אפשרות קיומה של מפלגה חדשה, את הדיווחים על עבודה קדחתנית מאחורי הקלעים, על פניות לאישים כאלה ואחרים, על רשימה מוכנה ועל שם למפלגה. "מי שאומר שיש מפלגה חדשה מדבר בשם עצמו. אריק בכלל לא רוצה לשמוע על זה. לא היה שום דיון מעשי בעניין הזה, וצריך לזכור שאריק שרון הוא זה שקובע. בלעדיו יהיה קצת קשה להקים מפלגה חדשה. ביום שני, אם ננצח, לא תהיה שום מפלגה חדשה".

במערכת הפוליטית אומרים כי לעתים נדמה שמכונת ההדלפות והספינים הזאת שסביב לשרון עובדת קצת יותר מדי טוב. תמיד אותם אנשים בסביבתו של ראש הממשלה אומרים את אותם הדברים. יתכן שיש אפילו חלוקת עבודה מסודרת בין היועצים והמקורבים, כך שחלק ירמזו שיש מפלגה חדשה בדרך שתפרק את הליכוד, בעוד שהאחרים ירגיעו את הרוחות, ויבטלו את האפשרות הזו מכל וכל.

שרון אוהב עמימות, והמשחק שמשחקים יועציו בשבועות האחרונים יכול להתאים לפרופיל משחק ה"שוטר הטוב והשוטר הרע": יש"יועץ טוב" ויש "יועץ רע". היועץ הטוב מדבר על הליכוד כביתו היחיד של שרון, והיועץ הרע מזין את העיתונאים במידע על המפלגה החדשה ועל הרשימה המתגבשת בסתר, כדי להלחיץ את הליכודניקים. ואז שוב חוזר היועץ הטוב ומכתיר את הדברים של היועץ הרע כ"שטויות, ספינים ואינטרסים אישיים". והעמימות חוגגת.

הסירנות של ביבי

הסקרים שמתפרסמים בימים אלה אמורים להדליק אצל נתניהו לא נורה אדומה אחת, אלא שורת סירנות מצווחות. ככל שעוברים הימים, הופך נתניהו לפחות ופחות אטרקטיבי בעיני הציבור. נכון, הוא אהוד במרכז הליכוד, אבל בציבור הרחב, אפילו שמעון פרס ומפלגתו העב"מית נהיו יותר פופולריים.

הסקרים הם רק סקרים, אך בכל זאת הם מסמלים משהו. כמו למשל את העובדה ששרון העצמאי לוקח את ביבי הליכודי בהליכה לאחור עם עיניים קשורות. סקר שפורסם ב"ידיעות אחרונות" מגלה כי בלי הליכוד, שרון יקבל 36 מנדטים. נתניהו, לעומתו, יביא לליכוד רק 14 מנדטים. במילים אחרות: ביבי על הקרשים.

בשבועות האחרונים עשה נתניהו הרבה מאוד תרגילים וספינים, מתוך שכנוע עמוק שהם לא שקופים. אבל הם כן, ומתברר שהם נקלטים גם בציבור. מה שלא מפריע לנתניהו להשתמש בכל הכלים כדי לנסות ולקצר את דרכו אל לשכת ראש הממשלה. בשבועיים האחרונים, הצליח נתניהו לייצר כמה כותרות בתקשורת הישראלית, כותרות שבינן ובין המציאות עובר קו דמיוני בלבד. לא מאמינים? בשיחות סגורות, מודים בזה אפילו אנשיו שלו.

כדאי לשים לב...

...כן, למפלגת העבודה. במסדרונות העבודה שורר מתח כמעט בלתי נסבל לאחרונה. המזכ"ל, איתן כבל, הכתיר את החלטת מרכז הליכוד כ"קו פרשת המים" של המפלגה, ובכירים אמרו בימים האחרונים שהחשש הגדול שלהם הוא ששרון יפסיד במרכז הליכוד, יפרוש, ובסוף יצליח לגרור איתו גם את שמעון פרס ועוד כמה ח"כים למפלגה חדשה, כדי לזכות במימון המפלגות.

במצב הזה, עמיר פרץ ייבחר ליושב ראש, והעבודה תהפוך למפלגת עם אחד מורחבת, עם כמות המנדטים המתאימה.

והכל בגלל מי? שמעון פרס, כמובן. פרס אמנם נראה כמי שמוביל בסקרים במירוץ לראשות המפלגה, אבל הוא תמיד מוביל בסקרים. אלא שחוץ מזה, אנשיו פשוט לא עושים כלום, בוודאי שלא קמפיין. באותו הזמן, עמיר פרץ עובד כמו מטורף, מתרוצץ בכל רחבי הארץ, מפעיל את אנשיו, צובר תאוצה. בסוף, חוששים בכירי העבודה, פרס יפרוש, פרץ ינצח, ועלינו הלך.