מתשס"ה לתשס"ו: נקודות בוערות לשנה החדשה
מצד אחד, אולי זה קצת יפתיע אתכם שבחרנו דווקא בחג הכי חגיגי כדי להתלונן בו על כל מה שרע בעולם האינטרנט והמחשבים הישראלי, אבל אם נצא מנקודת הנחה שכולנו - אתם ואנחנו - אוהבים את הרשת הישראלית, הרי שראש השנה הוא זמן נהדר להאיר את הבעיות ולהציע שיפורים לעתיד
האינטרנט הישראלי הוא עולם ומלואו. הוא מלא באתרי תוכן, חדשות, מסחר, בלוגים, אתרים פרטיים עלומים, אתרי מולטימדיה ענקיים, ומציע כמעט לכל אחד משהו מעניין לעשות בכל שעה של היממה. רוצים לקנות? רק תבחרו איפה. רוצים לקרוא עיתון? גלשו אל זה המועדף עליכם. אתם בעניין של תרבות ואמנות? גם את זה יש ב"אינטרנטים הציוניים".
אבל עם כל הטוב - חייבים לציין גם את הרע. ולמרות שדווקא היום מתבקש לגייס תחושה חגיגית, אוהבת אדם ואוהדת לאום - חשבנו שאולי ננצל את ההזדמנות החד פעמית הזו, אחרי הכל, לא כל יום ראש השנה, כדי לזעוק, למחות, לרטון, להעיר, לבקר והכי חשוב - לשפר את המצב הקיים.
אולי אם נצעק מספיק חזק, בזק תשמע אותנו ותחליט להעלות סוף סוף את אתר 144 המחודש; הפקאצות יפסיקו לבלבל את המוח וילמדו ע72ית; אתרי המסחר ינהגו בנו בהגינות; אנשי התמיכה של הספקיות יפסיקו לזלזל באינטיליגנציה הבסיסית שלנו; חברות המוזיקה יחדלו לאיים עלינו בתביעות ויתחילו להציע חלופות חוקיות; אתרי ההיכרויות יתנו לנו להתאהב בשקט; והאינטרנט יפסיק להיות כל כך איטי.
אנחנו מקווים שכן. ותקווה היא כבר עניין נחמד לפתוח בו שנה חדשה. שתהיה לכולנו שנה טובה!
טובע המטבע היה נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, במהלך מסע הבחירות האחרון, וכמו כמה מן הממציאים הדגולים, כלל לא היה מודע לגודל טעותו ולטוב שיצמח ממנה.
"אינטרנטים" - לא במובן של כמה רשתות מידע אלא צורת הרבים של אתרי אינטרנט. דוגמאות: "האם בדקת מה כתבו באינטרנטים האחרים?", "בעוד שקשה לדבר על האינטרנטים כעל טובים או רעים, ברור לחלוטין שלא ייתכן שכל אחד יוכל לכתוב מה שהוא רוצה ומשהו חייב להיעשות בענייין הזה!".
בימים בהם אוקינוס המידע הולך ומעמיק, יש משהו נכון באופן בסיסי בהתייחסות לכל אתר כאל רשת מידע נפרדת המשתרגת בתוך עצמה ועם אחרות. בד בבד, צורת הריבוי שמה את כל האתרים בסל אחד. קרי, הם מובחנים כיחידים אך קולם (לפחות בעיני העולם הישן) הוא קול אחיד. המדיום הוא המסר.
אגב, רשת אינטרנט שנייה אמנם קיימת (ומכונה אינטרנט2), אך לא סביר שבוש התכוון גם אליה או שהוא אף מודע לקיומה. (גל מור)
בזק השיקה בחודש שעבר את חבילות האינטרנט במהירות חמישה מגהביט. במהלך מסיבת העיתונאים שנערכה לרגל האירוע, העיתונאים לא שאלו, ואנשי החברה לא התנדבו להסביר, מדוע הם מתחמקים מהפעלת שירות חיוני לא פחות: אתר 144.
אמנם, האתר של מודיעין 144 אינו רחב פס, אך אם יתחוזק כראוי, ביכולתו למשוך עשרות אלפי גולשים מדי יום - וזו כשלעצמה סיבה טובה לספק את השירות.
מאגר המידע של השירות לא מתעדכן זה כשלוש שנים. ארבע פעמים נמסר לנו בעבר כי יש כוונה לעדכן ולשדרג את האתר, כאשר המועד המובטח האחרון להשקת האתר המשודרג חלף לפני כארבעה חודשים.
יש השערות שונות באשר למניעי בזק, המובילות שבהן מתייחסות לחשש החברה מפני העתקת המאגר על ידי מתחרות בשוק התקשורת ומפגיעה בהכנסות 144 בטלפון. דבר אחד ברור – ההסבר הרשמי של החברה, לפיו האתר בתהליך שדרוג (כשלוש שנים!) הוא עלבון לאינטליגנציה.
בניגוד גמור לגרירת הרגליים הזו, החברה דווקא פועלת בנחישות ובזריזות כשמדובר בגורמים המנסים להפעיל שירותים מתחרים, למשל, אתר 441, שסיפק כתובות מגורים המשויכות למספר טלפון מסוים, והוסר מהרשת בעקבות מאבק משפטי.
אבל בזק אינה חייבת להפסיד מהפעלת השירות - אם אנשי השיווק הנמרצים שלה יבדקו את העניין, הם יגלו כי מודלים עסקיים יצירתיים עשויים לאפשר לה להרוויח מ-144 באינטרנט אף יותר מזה הטלפוני.
אז למה הם מחכים? אולי ליוזמה של משרד התקשורת שתחייב את המונופול לספק את השירות ברשת לכלל הגולשים, יחד עם שירות מקביל (או מאוחד?), של מפעילות הסלולר. (גל מור)
תגידו, זה רק אני, או שמהירות ה-Upload תקועה במספרים נמוכים בעוד שמהירות ההורדה השתפרה פלאים? בארה"ב, ניתן בקלות להשיג חיבורי ADSL של שלושה מגהביט עם קו חוזר של 512 קילוביט, בעוד שבארץ החיבור מוגבל ל-256 קילוביט. החיבור המקסימלי של ADSL נותן לנו יחס של 1:20 בין קצב ההורדה להעלאה (5Mb על 256Kbps).
בכבלים, המצב טוב יותר - חבילת ה-2Mb על 1Mb (שקיימת כבר כמה חודשים, אבל הוצעה רק לעסקים) מאפשרת מהירות גלישה לא רעה, אך אמינות החיבור נמוכה משל בזק (ביליתי מול התמיכה הטכנית של הכבלים יותר מדי שעות).
בזק שומרת את הקווים המהירים בשביל עסקים, באמצעות שירותים כמו ATM Direct ו-VC ישיר (אותם כבר ניסיתי). מכיוון שהחיבורים הללו מוגבלים לארגונים, אלה מאיתנו שמחזיקים עסק קטן או זקוקים ל-Upload מהיר (ע"ע Skype, שירותי וידאו, שליחת קבצים גדולים, ו/או שרת ביתי) צריכים לשלם מחירים עצומים עבור חיבורים יקרים.
במקומות רבים בארה"ב ניתן להשיג היום גם חיבורים של 15M/2Mbps, 5M/2Mbps ואפילו 30M/2Mbps. החיבור האחרון עולה כ-200 דולר לחודש (בהחלט לא מעט), אם כי צריך לזכור שבאופן יחסי מדובר על כעשירית מהעלות בארץ.
ואם כבר אנחנו בעניין - מדוע חייבים להחזיק בקו טלפון בשביל חיבורADSL?! לאחרונה נאלצתי לרכוש קו טלפון, שלא יהיה בו כל שימוש פרט ל-ADSL. זה לא נשמע לכם מיותר? במקומות רבים בארה"ב הפסיקו את המנהג הזה כבר לפני שנים. (עפר לאור)
אם הייתי גורו הודי, הייתי וודאי משתמש בטור הזה כדי ללמד אתכם שרכוש רב וחפצים רבים לא יובילו אתכם אף פעם אל האושר והשלווה שאתם כל כך מחפשים. הנה פתאום לכולנו באינטרנט יש צרות של עשירים - מעולם לא היה לנו חיבור מהיר יותר או תיבת דואר אלקטרוני ענקית יותר, ובכל זאת אנחנו עדיין מחכים - תקועים, מתוסכלים ואיטיים כרגיל.
במקום לגלוש באושר במהירות דמיונית של 5 מגהבייט ולהשקיף בהנאה על תיבת הדואר האלקטרוני האדירה שלנו שגם אם יציפו אותה מכתבים רבים מדי יום - לעולם לא תתקרב אפילו לשפת הגיגהבייט שלה, אנחנו שוב מזדחלים לאיטנו ברשת ולא מוצאים את אותה תחושת אינטרנט מהיר נכספת.
אם הייתי איש רוח הודי הייתי מסביר שלמרות כל ההתקדמות הטכנולוגית - הכל בא מבפנים, ואת המהירות האמיתית תחוו רק כשתשלימו את המסע המפרך שממתין לכל אחד ואחת מאיתנו.
אבל כאיש אינטרנט - נראה לי שפשוט נשבר לנו כבר העכבר מהאיטיות הזו. נמאס לחכות שהפרסומות יפסיקו לקפוץ, לצעוק ולהפריע. נמאס לרענן את אותם אתרים תקועים, שמציגים את אותן כתבות במשך שבועות ומתעדכנים בעצלות מופגנת.
נשבר לחכות חצי יום שמישהו יפרסם את התגובה המושחזת שכתבנו, אין כוח להמתין לסרטון חובבני שיטען ונמאס כבר להמתין על הקו לתמיכה הטכנית רק כדי לשמוע ששוב יש תקלות בשרת הדואר. מי ייתן ובשנה החדשה לא נחכה יותר. שתהיה שנת אינטרנט מהיר ומואר לכולנו. (עמיחי יעקבי)
זה היה לפני יותר מ-12 שנים, במפגש של כמה אנשים שהכירו ברשת, בימים שזו עוד היתה סטיה רשמית. כמקובל, השיחה התדרדרה במהירות לקטילות של אנשים שלא נכחו במפגש.
לא הייתי מטריח אתכם בסיפור, אלמלא התרחש בו מאורע היסטורי מבחינה בלשנית: אסף (השם המלא שמור בזיכרון שכבר אין לי גישה אליו) תיאר את ההיסטריה של אחד מהם, כשהוא לוחץ בזעם על סימני הקריאה והאצבע מתפלקת לו כך שיוצאת שורת סימני קריאה מנומרת בספרות "1" שובבות. כולכם מכירים את זה, נכון?!!!!!!!!!1111!!!!1111!!!
למותר לציין שהשימוש הזה בסימני הקריאה הפך מאז לקלאסיקה, והצטרף לבדיחות רשת אחרות ("שולת" במקום שולט, "טודה" במקום תודה ועוד), המשמשות את כל מי שרוצה להתנשא מעט על אנשים אחרים. מה שיפה הוא, שממש כמו "הסמול" של דורון רוזנבלום, הקהל המותקף אימץ את הביטוי בחדווה.
שפת הפקאצות למשל, שאין משעממת ממנה: עגה של בלוגריות בנות 13 מראשון לציון, ששונאות את ההורים ואוהבות את היהודים, כמו שאומר מ'. גם אם איננו בקיאים בשפה המאפשרת להחליף כל אות בסימן מוזר ועדיין להיוותר נטולי משמעות, סביר שאנחנו מכירים חלק ממנה. אלף שפות פורחות באינטרנט העברי, אבל את זו של הפקאצות, משום מה, כולכם מכירים, לייק דה.
גיליתי את זה השבוע, כשכתבתי הפניה לבלוג של גורת כלבים בו הגדרתי אותה כ"גרב הפ33ה". לא פגשתי עדיין מישהו שלא הבין למה הכוונה, כולל אבא שלי, הפלמ"חניק הוותיק. אולי זה בגלל - והנה תובנה שחוברה ברוק וסלוטייפ - שהעולם הרוחני של הפקאצות, שכל כולו הערצת כוכבים וזוהר ואופרות סבון, הפך מזמן לבון טון עיתונאי, ולא רק באינטרנט. (גדי שמשון)
מה שיפה בגולש הישראלי זה שבאמת אכפת לו. כל כך אכפת לו, שאוי ואבוי אם הוא יגלה שלכם לא. לכן, לא רק שהוא יתרגש עד עמקי נשמתו ויעביר הלאה כל מתיחה על וירוס, כל מכתב שרשרת וכל בקשה לתרומה - הוא גם ידרוש שתנהגו כמוהו. לשם כך הוא יוסיף את הערותיו ויספק הנחיות לטיפול, ולפעמים גם איום מרומז שהוא ישבור לכם את כל העצמות אם לא תשתפו פעולה.
מכיוון שלעיתים קרובות מדובר בחנון מחוצ'קן בן 14, שסובל מהרטבת לילה ומעין עצלה, לא היינו בונים על זה שהוא באמת יבוא להרביץ לכם. מה שכן, הוא יהרוג אתכם ברכות באמצעות משלוח אינטנסיבי של ספאם לכתובת שלכם, שאמנם הגיעה אליו במקרה אבל מה זה משנה - מה, אין לכם לב?!
כדי שלא תתפתו להגיב בתגובה רגשית שגויה, הוא ירמוז על הכיוון הכללי בשורת הנושא. למשל: "וואו!" או "נורא ואיום!" או "כל הכבוד לצה"ל!". במקרים של הודעה בעלת חשיבות לאומית הוא יוסיף הערות בסגנון "ראו הוזהרתם!" או "תעבירו לכל מי שאתם מכירים!", וכיוצא באלו.
במקרים שנוגעים בנימי נפשו, הוא יעביר את ההודעה בצירוף הקביעה הנוקבת: "מי שלא מעביר אין לו לב!". או מוטב: "מי שלא מעביר שלא יקרא לעצמו יהודי!". (שוקי גלילי)
מסתבר שלא רק שיש הרבה אנשים שנמאס להם לשלם כל שנה שנתיים כמה אלפי שקלים על טלפון חדש (עאלק "0 ש"ח לחודש"!), אלא שרבים מאלה שכבר שילמו מתגעגעים למכשיר הישן שלהם ולמכשירים הישנים הכלל.
למה? כי בכלל לא משנה כמה תתאמצו וכמה זה יעלה לכם, בחיים לא יהיה לכם את הסלולרי הכי חדש למשך יותר משבוע וחצי. כי הסלולרי-מצלמה הוא אולי סלולרי, אבל לקרוא למה שמגיע איתו "מצלמה" זו קצת הגזמה.
כי עכשיו, בעידן הרינגטונים, אין מקום שאפשר לברוח אליו מהמוזיקה הגרועה. כי במכשירים הישנים לעיתים קרובות איכות הצליל הייתה טובה יותר וזמן הסוללה ארוך יותר והם מתאימים לדיבורית באוטו. (שוקי גלילי)
אבל מה שמוזר באמת הוא לא עצם העובדה שכולנו - לפחות פעם אחת בחיים וממניעים דומים - שיחקנו אותה פיראטים לפחות כמו ג'וני דפ. לא הדבר הכי לא מתקבל על הדעת הוא שאבירות השיווק, מלכות המסחור, ענקיות ה"איך לעשות יותר כסף במינימום השקעה" - עוד לא השכילו לספק לנו תחליף חוקי.
אז נכון, מצד אחד, מים גנובים ימתקו, אבל מאידך, מי מאיתנו באמת רוצה להרגיש כמו עבריין? סביר להניח שמיליוני הגולשים הישראלים אינם סוציופתים מלידה, לא ניתן להאשים אותם (באמת) בנשאת התרבות המקומית או ברצון להרע לאמנים. זה רק נדמה לי, או שחברות המוזיקה הן היחידות שטרם הפנימו את זה?
יאללה "בראונים", תנו גז ותייצרו לנו חלופה חוקית - בטוח שרובנו נבחר בה על פני הפיראטיות. (רוני שני)
זה שהתקשורת בכלל והאינטרנט בפרט הפכו עם השנים למונחי רייטינג זה לא חדש. וכבר כמעט שהתרגלנו לרדידות התוכן מצד אחד, ולדיבור המתנשא על "מסעודה" מצד שני. יותר מדי אנשים בתקשורת חושבים שהם מדברים אל מטומטמים.
אבל יש את הצד השני, והוא מעצבן אפילו יותר: הניסיון המגוחך של כל מיני עיתונאי רשת להיות מגניבים ולהתחנף לגולשים. (היי אחים שלי!!! קרה היום משהו פצצות לגבות שחבל"ז סוף הדרך. שאול מופז המגניב הסכים להתארח בפורום שלנו ולשוחח עם הגולשים הנהדרים שלנו!).
אז נכון שבני הנוער הם מעצבי דעת הקהל האמיתיים בחלק מהאתרים, והם מכתיבים את סדר היום ואת צורת הפנייה, אבל לעשות את עצמך אהבל כדי שיקשיבו לך זה גם כן סוג של התנשאות. (שוקי גלילי)
השנה היוצאת, תשס"ה, נשמעת די אלימה, וזו שאנחנו עומדים להתרגל אליה, תשס"ו, סובלת גם היא משם עם סקס אפיל של פיטבול עצבני שמלתעותיו נוטפות ריר.
נראה שאתרי המסחר האלקטרוני הישראלים לוקחים ברצינות את לוח השנה העברי, אחרת איך אפשר להסביר שגם השנה, למרות שלא מדובר פה בעסקים קטנים, במיזמים נסיוניים או בתחביב מקוון לשעות אחר הצהריים - הם ממשיכים להתנהג כלפינו - הצרכנים - כאילו היינו בובת סמרטוטים חסרת חן?
חברות הענק הללו, שמגלגלות מלינוי שקלים בשנה, שמתעסקות עם מאות מוצרים ועשרות ספקים, ועושות זאת כבר מספיק שנים - ממשיכות להפתיע אותנו כל פעם מחדש, וכמעט תמיד, ראו זה פלא, לרעה. פעם זה ספק שנמלט עם הזנב (שלנו) בין הרגליים, פעם גילויים על מכירות פומביות שלקרוא להן מכרז הוגן זה כמו לכנות את אמיר גנס "משווק" ופעם סתם תלונות מרובות על שירות לקוחות גרוע ומזלזל.
העובדה שגם אחרי כל כך הרבה שנים עדיין אי אפשר לסמוך באמת על אתרי המסחר הגדולים בארץ היא אות קלון. היא דוגמה לזה שגם מי שמתחבא לעיתים מאחורי חזוות וירטואלית סטרילית, יכול בקלות להיות גרוע יותר ממוכר בשוק, בעיקר כשהוא מפתה אותנו לקנות קילו מלפפונים רקובים בהחל מ-99 שקל. (רוני שני)
שמתם לב פעם להודעות המוקלטות הטיפשיות של ספקי אינטרנט בזמן תקלות? למשל, "אחד מאיתנו מייד יתפנה לשירותכם" - אתם יודעים מה אומרת ההודעה הזו, נכון? שאתם הולכים לחכות הרבה זמן.
וישנה גם ההודעה "ייתכנו בעיות בגלישה אצל חלק מלקוחותינו". מה היא אומרת? אם חוסר אפשרות להתחבר לספק האינטרנט היא "בעיות בגלישה", אז כן, זה מדוייק. מזה שאומרים לכם "ייתכנו" אתם יכולים להסיק שאף אחד לא יכול לגלוש.
ויש גם את "אנו פועלים לתיקון התקלה במהרה", הודעה שאומרת, בתרגום חופשי: אנחנו בהיסטריה, אין לנו מושג מה קרה, כלום לא עובד, המרכזייה מפוצצת משיחות, הצילו! שמישהו יתקשר כבר לאולג! (שוקי גלילי)
למרבה הצער, בניגוד לשנים עברו, בהן היינו מוצפים מדי יום בעשרות אתרים העונים על הקריטריונים הללו - שבעיני, הם לא יותר מיד אליטיסטיים - בפרוס עלינו תשס"ו, אנחנו מוצאים את עצמנו לא פעם תוהים האם עדיין יש למדור זכות קיום.
אל תתבלבלו, אתרים חדשים דווקא יש פה ושם, אבל רובם כה דלוחים וחסרי ערך או לחילופין, טרם הבשילו לכדי "נבחר" אמיתי, שלעיתים אין לנו ברירה אלא להודות שהאינטרנט הישראלי דלוח מתמיד.
למה? לא ברור. לא ייתכן שמוצו כל הרעיונות, הרי בחו"ל קמים כל יום המוני אתרים משעשעים, ביזאריים, מעוצבים, ולאו דווקא מסחריים, להיפך. יש כמה בלוגים כתובי אנגלית שהיינו שמחים לסקר במדורנו הקט, לו רק היו כתובים בשפת הקודש.
האם החדשנות המפורסמת של תעשיית ההייטק הישראלית נדמה? האם יבשה אונתו של אותו מוח יהודי שהמציא לנו פטנטים? האם רק טכנולוגיות משוכללות - ולא תוכן - מעניינות את האחראים על האינטרנט? נקווה שלא. (רוני שני)
אחד הדברים היפים בתקשורת המקוונת הוא, שהיא מעניקה הזדמנות לכל החלכאים והנדכאים. אם אתם מוכנים לכתוב בחינם - כולם ישמחו לעבוד איתכם. אם אתם מוכנים להיות עבדים נרצעים - יש לכם סיכוי למצוא עבודה קבועה.
זה באמת לא קשה - כל מה שצריך לעשות הוא להסכים לעבוד מסביב לשעון, לקבל שכר מינימום ולשכב על רצפת המסדרון בכל פעם שהעורך הראשי או המנכ"ל או מישהו מהמחלקה המסחרית עוברים, כדי שיוכלו לדרוך עליכם.
אבל עם הפז"ם (כלומר, אחרי שנה במערכת), הכת"צ הופך לעורך בכיר, מקבל גם קידום וגם עוד 200 שקל למשכורת, ומתמלא בגאווה מקצועית. "אנחנו", הוא אומר, ומתכוון לעצמו ולנחום ברנע, "מחוייבים לסטנדרטים גבוהים". את ניסיונו הוא חולק עם הקוראים בטור אישי חדש ודעתני על ענייני היום.
גם עכשיו, מצפים ממנו להעלות לפחות שלוש כתבות וחמש ידיעות ליום, ומכיוון שאין לו תקציב, הוא כותב את הרוב בעצמו. אבל הוא עושה את זה בלי תחקיר ובלי ללכלך את הידיים בעובדות. הוא כבר יודע להסביר שהמציאות סובייקטיבית ונתונה לפרשנות אישית, נראטיבית, ובחודש הבא יש דיון שכר. אולי הפעם הוא יגיע ל-5,000 שקלים. (שוקי גלילי)
קשה שלא להתנשא - אפילו המלצרים והרקדנים שעובדים שם מתנשאים (ובצדק) על המזמינים - למראה עליבות המסכתות המוצגות. תמיד יהיו שם מופעים של דחויי צוותי הבידור של אילת, שישחקו עם תאורת לייזר או מכונת עשן, או מה שלא יהיה הטרנד הנוכחי של מארגני החתונות שהשתדרגו. ואיכשהו הלוגו של החברה מגיע עם איזה ספקטקל, שמרגש את העובדים עד דמעות. רק לי לא היה מזל לעבוד בחברה כה מרגשת.
אחרי שנגמרת ההופעה מגיע החלק הרציני: זה יכול להיות מנהל ישראלי נמרץ, שטועה בהגיית כל סעיף שהוא מדקלם מהמצגת, או יותר גרוע - מנהל ישראלי עם שאיפות אמנותיות. במו עיני ראיתי שניים כאלה עומדים על הבמה ומתמוגגים מהמקאמה בחרוזים שכתב אחד מהם. התחושה בקהל, שלא תטעו, היתה כמו צפיה בסצינה רומנטית מסרט ישראלי משנות ה-80.
אבל מכרי יחצ"ני ההייטק - אנשים חכמים, מוכשרים ולוהטים - זה שמבחינה תרבותית הכנסים הללו בשפל המדרגה, לא אומר שאני רוצה שתפסיקו להזמין אותי. מעט חוויות משתוות להזדמנות לפרק את הבר של מיקרוסופט לפנות בוקר עם שני תכנתי לינוקס שבשעות היום מעמידים פנים שהם חלק מהמערכת. (גדי שמשון)
כל יומיים וחצי מופיע אתר חדש, מופרך מקודמו ומביך מזה שיבוא אחריו. גם בשם, גם בצורה, גם ביומרה וגם בפרסום.
חוץ מזה שזה ג'ונגל אמיתי שם בסצינת הנט דייטינג: נוער שטוף הורמונים, קונפות שמשוכנעות שהן "נראות מעולה", לחוצות מקצועיות שמספרות שהן "מחפשות כיף בלתי מחייב" אבל מחזיקות כתובה בתיק, על כל צרה שלא תבוא. וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על הסוטים.
הישמרו לכן בנות ישראל! (שוקי גלילי)
בכל אופן, יש פרסומות ויש פרסומות. אין לנו בעיה עם פרסומות במיקומים קבועים שמרצדות לצד התוכן המערכתי, אבל יש לנו בהחלט בעיה עם פרסומות קופצות וצפות.
במיוחד אלה שמטיילות על המסך ומאלצות אותך לחפש את ה"X" הזעיר שסוגר אותן. או אלה שמרעישות עולמות כשאתה עובר עליהן עם הסמן בטעות, בעיקר אם זה קורה בשעת לילה מאוחרת.
אבל הכי מעצבנים אותנו האתרים שמציגים הודעות בסגנון "העמוד בטעינה" רק כדי לכפות עלינו לצפות בפרסומת שלא מעניינת אותנו. על מי הם חושבים שהם עובדים? רק על הלקוח, שחושב ששיטת פרסום כזו מועילה לו. אנחנו לא היינו קונים מוצר שמפרסמים אותו ככה. (שוקי גלילי)
רשמו לעצמכם נזיפה על שאתם מתעניינים בכלל במשחקי מזל, ועוד כאלה לא חוקיים (לא פחות לא חוקיים מלהוריד סרטים מהרשת, למשל). עכשיו, אחרי שטיפלנו במוסר, אחלוק עמכם נקודה נחמדה: גם לפוקר פייס יש סמיילי.
אחרי כמה מפגשים קבועים קל להכיר את מי שיושב מסביב לשולחן, גם אם הוא וירטואלי. ממש כשם שלמדנו שאפשר לזהות תגובות של אנשים בסימני הטקסט הפשוטים בצ'ט או במייל, או למצוא משמעויות בכל פסיק אקראי, מתברר שגם בפוקר הווירטואלי אפשר למצוא אותם.
אחרי שבוע של משחקים נוצר קשר עם יאז'ק, פולני חביב ואוהד ברצלונה שחי בעיירה ליד קרקוב. החלפנו MSN, הכרזנו על שיתוף פעולה לשלבים המוקדמים, ובינתיים כבר דפקנו את החבר'ה באיזה 30 סנט.
וכך, רעים ומשחיתים ככל שיהיו, ההימורים ברשת הם עוד דוגמה לדרך בה האינטרנט מאפשרת כיף, פשוט כיף במשמעות הילדית והבסיסית והמבוקשת והנעלמת מדי מחיינו, בניגוד ל"בידור" שמגיע מהמדיה הממוסדת. עם כל הכבוד לקזינואים הנאים ברחבי העולם, רק ברשת אפשר גם לקמבן, גם ליהנות וגם לדבר על רונלדיניו - ובחינם. עזבו אתכם מ-50 מיליון, יותר כיף להרוויח חמישה סנט וליהנות בדרך. (גדי שמשון)
ביקשת להתנתק? יתקשרו אליך משימור לקוחות. קיללת את אנשי השירות? יעבירו אותך לשימור לקוחות. התקשרת לשאול איך זה שחייבו אותך פעמיים? במחלקת שימור הלקוחות ישמחו לפצות אותך, וגם לשלוח אליך מכתב התנצלות, וזר פרחים, וקופון הנחה, ודקות שיחה חינם.
הרבה גולשים כבר למדו את השיטה ולא טורחים אפילו לדבר עם אנשי שירות הלקוחות הרגילים. אנחנו, האנשים מהיישוב, מגיעים בדרך כלל לשימור הלקוחות אחרי שכבר התעללו בנו מכל הכיוונים, רק כדי להתרגז כשמספרים לנו כמה מעט יכולנו לשלם לו היינו פותחים פה מלוכלך קצת קודם.
כן, גם בשלב הזה - מוטב מאוחר וכו' - אנחנו שמחים לשמוע אנשים אינטליגנטיים שמדברים אלינו כמו אל בני אדם. אבל אל תטעו: זה לא בשביל לתת שירות טוב - זה בסך הכל בשביל "לשמר" אותנו. (שוקי גלילי)
חברת ידע, היבואנית והמשווקת הרשמית, בלעדית ונצחית של אפל בארץ נראית כאילו אנשיה עסוקים בלשים לעצמם ולצרכנים רגל בכל פעם שיש סיכוי לצבור תאוצה; סטיב ג'ובס, ממש לא מתעניין במתרחש ב-Middle East; והמשתמשים - הם מפרמטים ובוכים. אם לא בקול אז בלב.
וחבל, נשבעת לכם, ממש חבל. כי Mac OS X, בעיקר בגירסה האחרונה, היא מערכת הפעלה מדהימה. כל כך נפלאה שבתחילה אתם עלולים לא לשים לב למקסמיה. Plug And Play אמיתי. אין מה לתהות לאן ואיפה. הכל שם. פשוט ובהיר כמו שהוא אמור להיות. וזה עוד לפני שהתחלתי לברבר על העיצוב.
בקיצור, אם יש לכם אומץ (היום אפילו לא נדרש ממון - Mac Mini עולה כמו PC) וסקרנות, אם עוד לא התקבעתם לגמרי בתחושה ש"מה שהיה הוא שיהיה" - עשו לעצמכם טובה - נסו את Tiger. היא לא נושכת. (רוני שני)
הצרה היא שחלק גדול מאנשי התמיכה, או הטלפנים שמתחזים לאנשי התמיכה, לא יודעים לתת הרבה יותר מזה.
הם תמיד יציעו לכם להפעיל מחדש את המחשב, גם אם אמרת להם שכבר עשית. הם תמיד יציעו להתקין מחדש את הדרייברים, למחוק את ה-Temporary Internet Files, לשחזר את הגדרות הדפדפן, ולעשות עוד Restart.
והם כמעט תמיד ייקחו מכם את מספר הטלפון, כדי ש"מישהו יחזור אליך", כי הם לא באמת יודעים לפתור את הבעיה - או לומר שהיא בכלל אצלם ולא אצלנו.
אחרי שתצעקו עליהם, והם יסכימו להעביר אתכם לאיש תמיכה אמיתי, יש שלוש אפשרויות: או שתשמעו הודעה מוקלטת, שאומרת "אחד מאיתנו מייד יתפנה לשירותכם", מה שאומר שאתם הולכים לחכות על הקו הרבה זמן; או שיש את הודעת ה"ייתכנו" (ע"ע "לקוחותינו עלולים להיתקל בבעיות") ואז כדאי לנתק; או שמהצד השני יישמע קול מאנפף של איש תמיכה, שיבקש מכם לעשות Restart. (שוקי גלילי)
בתחילה היה אתר ICE בודד במערכה, וסיפק חדשות על תעשיית התקשורת, מאוחר יותר צצו ערוצים דומים באתרים אחרים בקצב מואץ. לפי היקף הסיקור דומה שמדובר בתחום נחשק וזוהר, ולא בענף שרוב המועסקים בו מקבלים שכר עלוב, והסטנדרטים בו יורדים בעקביות.
בעיית ריבוי ערוצי הברנז'ה והחלל שנדרשו הכתבים למלא, נפתרה במהירות באמצעות הודעות לעיתונות, יחסי ציבור עצמיים ועיסוק טרחני ממעוף החרק בהבלי היומיום של המקצוע: פלוני, משכתב ב"אצבעוני" קיבל הצעה מפתה לערוק ל"פילון", ושוקל להיענות בחיוב; אלמונית, שעד לאחרונה הפיקה את מהדורת הבוקר בערוץ הפעוטות, עשויה להיות נערת המים בסרט דוקומנטרי חדש המופק לערוץ 336.
בתחתית הידיעות משתרך שובל תגובות, שרובן כנראה נכתבו על ידי מושא הידיעה. ידיעות על מינוי בכירים מעוררות יותר עניין ואז נשלפות הסכינים, כשכל מי שלא עבר ראיון אצל אותו בכיר או נעלב ממנו פעם - מקבל הזדמנות לעלוב בו. זה פחדני ובעיקר מספק צורך מציצני של קהילת התקשורת, שמתייחסת לעניין כאל נשף מסיכות שבו גלוי הפנים אינו יכול להתגונן.
רוב הקוראים יעדיפו לקרוא את תקציב המדינה מאשר ערוצים אלה, אך על פי הנחת היסוד המצדיקה את קיומם, הפניה למיעוט מבוטל תשתלם, מאחר ומדובר במובילי דעה. כלומר, הפרסומאים יעדיפו לפרסם באתרים שבהם הם וחבריהם מבקרים תכופות, והקוראים יבואו בעקבותיהם. בפועל, הנחה זו מוכיחה כמה מעט אשראי מנדבים העיתונאים לאינטליגנציה של הפרסומאים (ולהיפך). (גל מור)
השידורים בחדות גבוהה נכנסו רשמית ארצה עם ההשקה של ערוץ HOT HD בכבלים. למרות ההשקה הרשמית, מעטים בארץ מקבלים תכני HD. חברת HOT לא מעבירה מידע מדוייק, אבל לדעתי מדובר בלא יותר מעשרות בתי בישראל. הדבר נגרם כתוצאה מעלות כניסה גבוהה (2,000 שקל לערוץ בודד) ומכך שקיים רק ערוץ HD בודד וגלמוד, שכולל מעט תכנים מעניינים.
שידורי HDTV החלו לפני מספר שנים בארה"ב, וכוללים בערך פי שישה יותר מידע לעומת שידורים "רגילים". זה בא לידי בביטוי בתמונה חדה, שניתן להציג אותה על גבי מסך גדול יותר ובאיכות גבוהה משמעותית לעומת DVD או שידורי טלויזיה רגילים.
מקור הערוץ HD1 המשודר בארץ הוא בבלגיה, ומרבית התכנים שלו הם סרטי טבע בסגנון נשיונל ג'יאוגרפיק וקונצרטים שונים ומשונים. על סדרות וסרטים נותר רק לחלום. לכן, גם בבתים בהם הממיר מותקן, הערוץ מתפקד כשומר מסך אטרקטיבי. הוא משמש בעיקר כגימיק בחנויות שמנסות לשווק את הטכנולוגיה.
מה שאנו - בעלי המסכים הדקים, המקרנים וכו' - זקוקים לו באמת הוא מבחר אמיתי של תוכניות, בינלאומיות או כאלה שנעשו בהפקות מקומיות. ברור שהעלויות גבוהות, אולם קיים בארץ קהל יעד די גדול, שממתין בחוסר סבלנות למקור HD רשמי, שיבוא במקום פתרונות מאולתרים כגון הורדת סרטים מהאינטרנט.
גוף שידור שיצליח בכך, יעביר אליו קהל יעד קטן אך משפיע וישנה את אופי השידורים בישראל לעד. (עפר לאור)
לפנייה לכתב/ת 
