עמוק בקלאסי
להקת בלט התיאטרון הלאומי של פראג פתחה בסוף השבוע את אירועי דאנסאירופה בערב משובח שחשף לראשונה בפני הקהל הישראלי את יצירתו של הכוריאוגרף פטר זוסקה
ערב העבודות שהציגו רקדני בלט התיאטרון הלאומי של פראג בסוף השבוע במרכז סוזן דלל היה מעבר לחוויה אסתטית, גילוי מרשים של כוריאוגרף בעל שפה ייחודית לו ששואבת מן הבלט הניאו-קלאסי ונטועה חזק בתוך המחול המודרני.
למרות שאת הערב פתחה יצירתו מעוררת המחלוקת של הכוריאוגרף הנודע יירי קיליאן, "קרקע דרוכה", השואבת מריקודי שבט האבוריג'ינים באוסטרליה, את ההצגה גנבו ללא ספק שתי היצירות העוקבות של הכוריאוגרף הצעיר פטר זוסקה, (37), מי שמנהל אמנותית את הלהקה בחמש השנים האחרונות.
זוסקה, שרקד בין היתר בבלט תיאטרון של מינכן ולהקת המחול הקנדית Les Grands Ballets Canadiens, החל ליצור בשנת 1990 וזכה להכרה בינלאומית בעקבות זכייתו בתחרות הכוריאוגרפיה השנתית בהמבורג תשע שנים מאוחר יותר עם העבודה "Triple Self" למוזיקה מאת שוסטקוביץ'. עבודה זו אומצה מאוחר יותר על ידי "בלט המבורג" ונכללה ברפרטואר הלהקה.
בישראל בחר זוסקה להעלות את "שפת הים", דואט שהוא למעשה קווארטט לרקדן, רקדנית, כסא ושולחן. היצירה, שהעלתה בבכורה להקת "לטרנה מגיקה" הצ'כית, מלווה במוזיקה לירית של יאן טירסן וזוסקה משתמש בה בחפצים להמחשת מערכת היחסים בין זוג הרקדנים.
העבודה מתחילה בחושך מוחלט בו נשמע רחש גלי הים. איש עומד מאחורי אישה יושבת. הם צופים רחוק. כשהאור מפציע לאיטו הוא מניח ראש, הוא שולח יד, היא אוחזת בה, הם עוצמים עיניים. במת ההתרחשות כסא שמונח על שולחן שמאוחר יותר יחבר ויפריד ביניהם וישמש לפרקים, ברגעים של בדידות, בן זוג חלופי לריקוד. את הדואט הדורשני והמורכב הזה שנע בין תנועה רכה, מעודנת ושקטה לבין תנועה מתפרצת ויצרית, מבצעים סוזנה סוסובה וזוסקה עצמו תוך שמירה מרשימה על מתח בין האלמנטים.
את הערב נעלה יצירתו של זוסקה, "חלומה של מריה", מעין חזיון סוריאליסטי מבריק שמתנדנד בין מלנכוליה אלגנטית ושברירית להומור דק וקומיות משתעשעת שמתחשבנת עם הרומנטיזציה של האהבה בבלט הקלאסי וההגדרות הברורות לכאורה של תפקידי שני המינים.
"חלומה של מריה", מדגיש את היסודות הקלאסיים האיתנים של רקדני הלהקה ומביא לידי ביטוי את מגוון יכולותיהם הפיזיות בהן תיאטרליות ואתלטיות.
ארבעת הרקדנים - תומש קופצ'קי, ויקטור קונבלינה, לובור קוואצ'ק ורדק וורטיל – מעופפים על הבמה בחצאיות טול לבנות, שמעוררות מחשבה מכוונת ליצירתו האלמותית של מריוס פטיפה "אגם הברבורים" או אם תרצו לגרסה הגברית של מתיו בורן ליצירה זו ממש. מרכז היצירה של זוסקה מביא "טוויסט" משעשע למושג הנשיות כפי שהוא באה לידי ביטוי ביצירות הקלאסיות המוכרות בין היתר באמצעות דואטים בין רקדנים גברים. הרקדנית ניקולה מרובה שמבצעת את היצירה על קצות האצבעות מעוררת השתהות ומסקרנת.
זהו ביקורה הראשון של להקת בלט התיאטרון הלאומי של פראג בישראל ויש לקוות שאין מדובר בביקור אחרון. ללהקה הזו יש בהחלט מה לומר ועל פי תגובת הקהל שפקד את אולם סוזן דלל בסוף השבוע לא חסרים כאלה שמעוניינים להקשיב.
