עיזבו את לילי במנוחה

והרי איך מצופה הציבור לראות בנבחריו מנהיגים אמיצים, אנשי דרך ומוסר, כאשר ברור ש(כמעט) כל נאום, כל פעולת חקיקה וכל יוזמה מדינית נולדו מתוך מחשבה לקידום אינטרס אישי כזה או אחר; כאשר כל מינוי או הדחה הם בשם החשבונאות, המחנאות והפלגנות; כאשר האידיאולוגיה כבר מזמן הפכה למונח אמורפי, שכל קשר בינה לבין השקפה מדינית, חברתית או כלכלית טמון בנפתולי המילים בלבד.

עתירתו של נועם פדרמן לבג"ץ בדרישה להעביר את קברה של לילי שרון ז"ל מגבעת הכלניות בגין "עבירה על פקודת בריאות העם" היא רק דוגמה לשערוריות המוסריות, המתחוללות במדינת ישראל. פדרמן לא מסתיר את העובדה, שהדרישה להעביר את הקבר היא תשובתו לעקירת קברי יקירהם של מפוני גוש קטיף. גם אריאל שרון מצדו מבין שמדובר ב"סגירת חשבון", ומשיב לבית-המשפט כי העתירה נועדה להתנכל לו "לאור המהלכים המדיניים אותם ביצע לאחרונה ובראשם תכנית ההתנתקות". הכל אישי.

אינני משפטן, ולא מתפקידי לקבוע האם עתירתו של פדרמן עומדת במבחן השפיטות. אך בעיני, מהלך דוגמת זה מסאב עוד יותר את החיים הפוליטיים בישראל, שממילא מטרתם העליונה כבר מזמן איננה שירות אזרחי המדינה.

גם אני נאבקתי בכל כוחי נגד פינוי גוש קטיף וצפון השומרון. סברתי, ועודני סבור, כי המהלך היה שגוי מעיקרו, ואין בו אלא סיכון ביטחוני לתושבי מדינת ישראל והפיכתם של אלפי אזרחים לפליטים בארצם. אך דווקא כמי שהיה מראשי המחנה של מתנגדי ההתנתקות בליכוד, אני רואה חובה מוסרית להתייצב בחריפות נגד העתירה הדורשת להוציא את גופתה של לילי שרון ז"ל מקברה. לצערי, שוב פעילי הימין הקיצוני מטילים, בשיטות הפעולה המטורפות וחסרות המוסר שלהם, צל כבד על המחנה הלאומי כולו ועל הפוליטיקה הישראלית בכללותה.

אני משוכנע שתכנית העקירה והחורבן הייתה פסולה הן מבחינה פוליטית והן מבחינה ערכית. אני גם משוכנע כי ראש הממשלה קידם אותה בצורה אנטי-דמוקרטית. ומסיבה זו בדיוק צריכים מתנגדי ההתנתקות לבוא עמו חשבון בדרך פוליטית. יש לפעול בכלים שנותנת בידינו השיטה הדמוקרטית לשכנוע וליצירת הכרעת רוב, שתחזיר את הליכוד לדרכו ולערכיו. אך יחד עם זאת, גם אם יש לנו חשבון פוליטי עם אריאל שרון, אנחנו חייבים להתנגד בחריפות לכל התנכלות לרעייתו המנוחה. הלא בדרישה להוצאתה מן הקבר יש פגיעה בכבוד המת ובמוקירי זכרה, שגם כותב שורות אלו נמנה עמם. עלינו להוקיע בצורה החריפה ביותר כל התנהלות מהסוג הזה, שמורידה את החיים הציבוריים בישראל לתהומות אשר אף אחד מאיתנו לא רוצה להגיע אליהם.

פוליטיקה עוסקת בחייהם של אנשים; ההכרעות המתקבלות בה משפיעות על כולנו. רק תמים יאמין כי ניתן לנתק לחלוטין את המימד האישי מן החיים הפוליטיים. אך אם נשלים עם העובדה שהכל אישי, שהכל מונע מאינטרסים צרים וציניים, נוותר באופן מודע ונחרץ על התקווה ליצור במדינת ישראל עתיד אחר. עתיד, שיאפשר לכל אחד מאיתנו להביט בעיני ילדיו ולהאמין, כי הוא מפקיד בידיהם מסגרת פוליטית ראויה; מדינה הרואה לנגד עיניה אך ורק אינטרס אחד - האינטרס הלאומי, אליו התחייבו מקימיה.

אליעזר חסדאי, ראש מועצת אלפי מנשה וחבר מרכז הליכוד