צדק מגויס

כשאמרנו שמערכת המשפט כולה התגייסה לטובת תכנית הגירוש והעקירה, ביטלו את טענותינו במחי יד מזלזל. הרצון הבוער להרוס ולגרש לבש את מחלצות שלטון החוק. בשמו שלחו את שחורי המדים לרמוס את זכות המחאה, להתעלם מכל חוק המגן על קטינים. "שלא יתבכיינו", אמרו לנו, כאשר דרשנו לשחרר ילדים עצורים "עד תום ההליכים", כשכל פשעם היה השתתפות בהפגנה לא חוקית. הפנו אצבע מאשימה לעבר ההורים, לעבר מנהיגי הציבור, שקראו לנוער להיאבק. כל נער שרצח, אנס או סחר בסמים זוכה לטיפולו של שופט נוער. הילדים הכתומים לא זכו לכך. הפרו את חוקי המערכת הקדושה של שלטון החוק כולו כדי לקיים חוק אחד קדוש מכל - חוק ההתנתקות.

ועתה, משהתברר כי דו"ח הסניגוריה הציבורית אומר את אותם הדברים ממש - משרד המשפטים מסרב אפילו להגיב. ואיך יגיבו? הרי בכוונת מכוון, בהחלטת שרת המשפטים והיועץ המשפטי ועוזריו הוחלט "לנקוט יד קשה". ומהי יד קשה? אם שופט בדרום מחליט - אוי לאוזניים שכך שומעות - לשחרר בערבות קטין, ונציג המשטרה בדרום מתבלבל ומסכים לשחרור (ואני מניח שקידומם של השוטר האומלל והשופט התמהוני נעצרו לצמיתות כיוון שהוכיחו טיפשות) - מיד חוטף נציג משטרת תל-אביב את הקטין ודוהר עמו לבית-משפט בכפר-סבא. שם השופט כבר "מבין עניין".

חודשיים ימים ישבו בכלא ילדות בנות 12, בגלל רשעות ועיוות דין בריש גלי. שוב ושוב הן הובאו בפני שופטת עוינת מאוד, ששמה לעצמה מטרה לשבור ילדות שהעזו להפגין. ילדות אף הוחזקו בבידוד, אך ראשי מערכת הכליאה בישראל שיקרו והכחישו. כל המערכת נרתמה לטובת המאבק הפוליטי. אבל כאשר ד"ר אביטל מולד מחברת דו"ח עבור הסניגוריה הציבורית, ובו נכתב: "המציאות מלמדת כי קיימת אכיפה סלקטיבית של החוק על פי ההשתייכות הפוליטית" - לא קמה שרת המשפטים, בהבעת הצדקנות המיוסרת החקוקה על פניה והשמורה למקרים אחרים, ומורה לחקור את התנהגות מערכת אכיפת החוק בהתנתקות. וכי למה תורה כך? הצדק אינו אלא עלה תאנה מרוט המכסה את ערוות קלונה.

למשטרה הייתה שיטה סדורה: תחילה מכים מכות רצח את המפגינים בצומת. אחר-כך מאשימים אותם בתקיפת השוטרים. פה ושם הצלחנו לצלם את האמת: שוטר קורע נחיריים של מפגין השוכב על הכביש, קצין המורה להכות מפגינים בפלג גופם התחתון "עד שיישרפו". בכל שאר המקרים, מי שהיכה את בריוני היס"מ היו נערות שבריריות בנות 12, שנכלאו "עד תום ההליכים".

והיכן היו אבירי החוק והצדק של השמאל הישראלי? מה היו אומרים אם צעירים ערבים היו זוכים ל"מעצר קבוצתי" בלי לברר פרטנית לגבי כל אחד מהנאשמים מה היה חלקו באירוע? האם גם אז היה טומי לפיד שותק ככבש בחוותו של שרון? ושמא רצונו הבוער לשוב ולהימנות עם העדר של המנהיג הפשיט אותו עירום ועריה מכל כסות העיניים של שלטון החוק? והיכן היו נשיא בית-המשפט העליון וכל עושי דברו הגזורים בצלמו ובדמותו? האם לא ידעו ששופטי המערכת שהם עומדים בראשה מעוותים דין באורח אוטומטי על פי בקשות המשטרה, הדורשת הארכת מעצר על פי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה - זה שקבע כי אין להעמיד לדין את ראש הממשלה המושחת מכל מה שידע עם ישראל מאז המלך אחאב?

מערכת המשפט, התביעה הכללית ומשטרת ישראל רמסו את החוק למען מטרה פוליטית וכדי לרצות את הממונים עליהם. כתם נצח הוטל בהם. גם לא נשמע קולה הרם של התקשורת על רמיסת זכויות האזרח. אבירי החוק והצדק של שינוי, העבודה או השמאל הישראלי לא צייצו אפילו מחאה רפה. ואגודות זכויות האדם? אלו משרתות רק את ארגוני הטרור הערביים, אך המתנחלים - הם לא ממש בני אדם הראויים להגנה.

נראה אתכם עכשיו: דורשים לפרסם במלואו את הדו"ח של הסניגוריה הציבורית (שחלקים ממנו נחשפו ב"קול ישראל"). מעלים לשידור את שרת המשפטים ולוחצים אותה להגיב. מנסים להתחקות אחר מסלול הרשע ועיוות הדין. ואולי, לשם כפרת חטא מאוחרת, אתם יכולים לעשות עוד דבר אחד: לבטל את כל ההליכים המשפטיים כנגד מי שכל חטאו היה שהשתתף בהפגנות. אולי היה נכון להוסיף כאן הסתייגות האומרת: "ולא פעל באלימות", אבל יודע אני כי המשטרה פיברקה עלילות אלימות כדי לכסות על אלימותה שלה. גם מחיקת האישומים כולם ומחיקת הרישום הפלילי לא ישכיחו את עיוות הדין והרשעות של מערכת אכיפת החוק - אבל הם יכולים לפחות למנוע הוספת חטא על פשע.

ח"כ אריה אלדד (האיחוד הלאומי)