שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אלכסנדר הגדול
    מעצי הפרי מותר לקטוף ואת הדגים מותר לדוג, אפשר להמתין בסבלנות לצבים ולחיות ואפשר לרבוץ בנחת בצל העצים, ובעיקר אפשר - וגם כדאי - לטייל בשבילים שעל גדות נחל אלכסנדר וליהנות מיופיו של המקום

    בשבת נאה אחת בבוקר, חמושה במצלמה ומפה, הערתי מספר חברים עצלים, שמוכנים לפקוח עפעף עם שחר רק במקרים מיוחדים, וביחד יצאנו לבדוק על שום מה מדברים בנחל אלכסנדר כה רבות, והאם כצעקתה. הצטיידנו בנעלי הליכה ומים, ויצאנו לשטח, חצי מנומנמים, בטרם כל עמישראל יוכיח שהוא חי וקיים.

     

    חידון טריוויה קצר העלה את התשובה הנכונה - נחל אלכסנדר נקרא על שם המלך

    החשמונאי אלכסנדר ינאי. בדקנו בכתובים ומצאנו כי מוצאו באזור שכם, הר גריזים והר עיבל, אורכו 32 קילומטרים והוא מתפתל עד הים התיכון.

     

    בשנות ה-50 החלו יישובי האזור לזהם את מי הנחל, שסבל מהזנחה קשה והפך לתעלת ביוב. טיול של ראשית הסתיו בשולי הנחל מבהיר לנו כי בנחל זורמים (בדרך כלל) מים נקיים ובסביבתו חל שינוי עצום לטובה. לא צריך להיסחף - עדיין אי אפשר לשחות, אך מבט מקרוב מגלה צבים ודגים לרוב. פרויקט השיקום שנמשך כבר כעשר שנים עדיין לא הסתיים, ומאמצים כבירים מושקעים בנסיונות לתפוס את מי הביוב של קלאנסווה, טירה וטייבה והרשות הפלסטינית. 

     

    בטיול הרגלי גילינו לקורת רוחנו כי הנחל הפך לאטרקציה תיירותית מפתה. גילינו שבעה פארקים (ספרנו) ושבילי מטיילים, כשהקטע המעניין ביותר הוא ה"נחל לדוגמה", שאורכו 750 מטרים. אורך השביל המשופץ כולו 2.7 קילומטרים, והוא נמצא מצפון לקיבוץ מעברות. את ההליכה מלווים מתקני נופש ופרגולות, וספסלי ישיבה מהם אפשר להביט בעשרות הציפורים שעפות ממעל ללא הפרעה.

     

    הדבר הכי משמח בנחל הם צבי המים הענקיים, ששריונם הרך עושה חשק ללטף אותם. הם גדלים בנחל, מגיעים עד לאורך של 1.20 מטר ומשקלם נע בין 50 ל- 70 ק"ג. לכבודם הוקם "גשר הצבים" ממנו ניתן להשקיף עליהם, בתנאי שמתחשק להם להרים ראש מהמים. למרבה הצער זה קורה לעתים רחוקות, ובאטרקציה הזו ניתן לחזות כמעט רק בתיאום עם רשות הטבע והגנים. 

     

    לשימוש עצמי בלבד

     

    נחל אלכסנדר מוקף צמחייה עשירה וסביבו לא פחות מ- 10,000 עצים. מבט מקרוב מגלה כי הצמח הכי בולט בו הוא החרצית העטורה, שדומה לסביון אך מתנשאת

    לגובה מטר ונושאת תפרחות רבות בצהוב וכתום. לאורך הנחל פזורים גם עצי רימון, תאנה ותות, ורשות הטבע והגנים מרשה לקטוף פירות לשימוש עצמי ומקומי.

     

    לא ידענו, אז לא הבאנו איתנו פתיונות וחכות, אבל מסביב ראינו "סחורה" רבה ומגוונת - החל משפמנונים, דגי בורי ומושט, וכלה בקרפיונים. דיג השפמנונים, שהם דגי פרא, מתקבל בברכה, מאחר שאלה לא נותנים לדגים האחרים להתפתח.

     

    אבל עם כל הכבוד למימי הנחל העשירים בצמחייה ובדגה, מסבתר שחיות מסתובבות באזור הנחל כולו ולא רק במים. בחורשות ועל גדות הנחל חיים שועלים, ארנבים, דרבנים (זהירות לא לדרוך) וחוגלות. כדי להיתקל בהם צריך להצטייד במנת סבלנות בלתי מוגבלת ובעיקר בכבוד לבעלי החיים שזהו משכנם הקבוע. סיירים קבועים שעושים כאן ג'וגינג וטיולי אופניים סיפרו לנו על משוגעים מהסביבה שיושבים שעות על שעות כדי לתפוס בקליק של רגע שועל תמים בדרכו לארוחה הבאה.

     

    הנאהבים והנעימים

     

    הרומנטיקנים שבנינו יבואו על סיפוקם בחלק המזרחי של הנחל ליד חירבת סמארה, חורבת בית גדול בנוי כורכר, הידועה כ"פינת האוהבים". המבנה המקורי, שהוקם במאה ה-19 על ידי משפחת סמארה, שימש כתחנת מכס בתקופה העו'תמנית. הבקיאים בסיפורי העבר מספרים שבקיץ נהגו להתקבץ במקום סוחרי אבטיחים, שהעמיסו את מרכולתם העסיסית על ספינות מפרש שהפליגו למצרים וללבנון. זרימת הנחל בנקודה זו חזקה, ומסביב משתרעת חורשה ענקית שמהווה סככה טבעית ירוקה עד פארק השרון.

      

    לא מיטיבי לכת שכמונו יוותרו על המקום שבו מצוי שפך הנחל, ועל כן המשכנו את הטיול עד חוף בית ינאי. למרבה האכזבה גילינו כי הנחל לא נשפך אל הים ברוב ימות השנה, מאחר שהחולות חוסמים אותו. הנחמה היא שלאורך החוף ניתן לראות צדפות וקונכיות, וגם שרידי מזח שנבנה על ידי אנשי עמק חפר וקק"ל. כאן, ביוני 1948, עגנה אוניית האצ"ל "אלטלנה" שלא הורשתה לפרוק את מטען הנשק שנשאה, הפליגה לחופי תל אביב וטובעה.

     

    נגיסה לקינוח

     

    לסיור הקצר הזה, מרחק חצי שעה נסיעה מאזור המרכז ושעה מהצפון, רצוי מאוד להיסחב עם בקבוק יין משובח וצרור גבינות איכותיות, אבל יש גם אופציה אחרת לאנשים (כמונו) שמחליטים לא לגרור מהבית דבר פרט לגופם המותש מעמל השבוע. סיום קולינרי דרמטי לטיול בנחל אלכסנדר מזמן קפה-בר "ואלרי", בצומת חופית-בית ינאי מעל תחנת הדלק "פז".

     

    בהתחלה הרגשנו לא כל כך נוח - עם אגלי זיעה וגרגירי חול שדבקו לרגלינו בבית ינאי. ניסינו להתרענן תחת ברזי הזהב בשירותים ואחרי

    כמה רגעים של מבוכה, בעלי המקום הרגיעו אותנו שבשבתות רוב האורחים מגיעים בג'ינס וטישירט (אבל למרות הפתיחות אין כניסה בבגדי ים).

     

    חיטוט אצל המלצרים העלה כי בעלי הבית הם בתיה ומנחם ולרשטיין, הבעלים של "בית הפנקייק" המיתולוגי, שהחליטו להשקיע ממון רב וללכת על סטייל תל אביבי למהדרין. השף האחראי הוא ליאון אלקלעי, שטביעת אצבעותיו האנינות ניכרת בכל מנה.

     

    רשימת המאכלים כוללת מגוון רחב במיוחד של מאכלי ים - קלמרי רכים, סלט ואלרי, לינגוויני עם שרימפס, וגם סטייקים, פטה כבד עוף ועוגות ומנות אחרונות. בלילה מגישים כאן מטוגנים ואינספור סוגי אלכוהול. לא נורא יקר, אבל גם אין מחירי מציאה. המחיר לגולגולת לארוחה מלאה נע בין 100 ל- 150 שקלים ויש מנות מיוחדות לילדים בחצי מחיר והנחות לסועדים בשעות הצהריים בימי חול. פתוח כל יום מ- 12:00 עד אחרון הסועדים. לא כשר. "ואלרי", מחלף בית ינאי, טל: 8666720 - 09 .

     

    איך מגיעים: נוסעים בכביש מספר 4. סמוך לצומת חפר פונים לכביש פנימי המוביל לקיבוץ מעברות ומשמר השרון וממנו יורדים ימינה לחניון. אפשר לנוע עם הרכב לאורך הנחל עד מחסום לפני גשר הצבים, ושם לעצור. לפני תחילת ה"מסע", כדאי לעלות למגדל תצפית מרהיבה על כל האזור. יש גישה לנכים. הכניסה לאתר חינם.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    נחל אלכסנדר. יש גם פינה רומנטית
    צילום: יפה רזיאל
    מגדל תצפית. רואים רחוק
    צילום: יפה רזיאל
    ואלרי. ידידותית למטיילים
    צילום: יפה רזיאל
    מומלצים