ורטיגו בחירות

אם רוצים להמשיל את מצבה של המערכת הפוליטית ערב תחילת מושב החורף של הכנסת, כדאי לחשוב על מטוס נוסעים גדול, שטייסיו והנוסעים שבו מצויים בוורטיגו. שוב אובדן כיוון, שוב גישוש באפילה. אחרי שבועות אחדים של רוגע ושקט, כנראה מדומים, חוזרת התחושה שאף אחד לא יודע לאן הולכים מכאן. אז המושב אולי נפתח ביום שני, אבל איש אינו מוכן להתחייב מתי יסתיים: בעוד כשישה חודשים? אולי עוד השבוע?

האשמה העיקרית בחוסר היכולת לנווט בביטחה מוטלת, כרגיל, על הליכוד. מפלגת השלטון הגדולה, שנדמה היה כי היא בדרך לעלות בחזרה על הפסים אחרי הנסיגה מעזה, מספקת, בפעם המי יודע כמה, סוג של דרמה פוליטית שאין לדעת כיצד תסתיים. מחר צפוי ראש הממשלה לבקש את אישור הכנסת למינויים של שלושה שרים: אהוד אולמרט, רוני בר-און וזאב בוים. אלא שלפי שעה, אין לו רוב להעביר את המינויים, בשל התעקשותם של חלק מ"מורדי" הליכוד, ובראשם נתניהו, לעשות שרירים ולהצביע נגד. 

ביום חמישי כבר אמר שרון בישיבת שרי הליכוד בתל-אביב כי אם המינויים לא יעברו, "אולי הליכוד לא יוכל להנהיג". בסוף השבוע המשיכו בסביבתו בקו הזה ופיזרו איומים לכל עבר. האיום האופנתי החדש-ישן הוא בחירות, וכמובן - מפלגה חדשה, מפלגת שרון. "לראש הממשלה נשבר מההתנהלות הזאת של הסיעה", אומרים בסביבתו הקרובה. "הפעם הוא לא מתכוון לוותר. אם השרים לא יאושרו בכנסת, הוא ימצא את הדרך לבית הנשיא מהר מאוד. ככה אי אפשר לנהל מדינה. מרכז הליכוד אמר את דברו כשהצביע נגד הקדמת הפריימריז, ואין שום היגיון במה שעושים המורדים. הם פועלים ממניעים אישיים לחלוטין, וכל מה שהם רואים מול העיניים זה את אותם 1,400 חברי מרכז ליכוד שהצביעו בעד הקדמת הפריימריז. ההתנהלות שלהם מביאה לפירוק הליכוד".

"הפעם באמת נשבר לו"

מקורביו של שרון מסבירים כי הפעם באמת נשבר לו, ושלא מדובר ב"ספין". אם עד עכשיו מי שהיה אחראי להפצת השמועות על מפלגת חדשה ועל רצונו לפרוש היו יועציו ומקורביו, הרי שהפעם, אומרים בסביבתו, זה הדבר האמיתי, זה הקש שיכול לשבור את גב הגמל. והקש הזה יכול להוביל את המערכת הפוליטית לכאוס לא קטן. שרון יכול להחליט, לאור העובדה שרשימת הליכוד לכנסת הבאה תקושט בפיגורות ביזאריות יותר ממה שיש בה היום, שאת הפיאסקו הזה הוא לא רוצה יותר. נכון, הוא יכול אולי לנצח בפריימריז בתוך הליכוד. אבל האם הוא באמת רוצה לנצח ולקבל סיעה לעומתית שכזאת? 

"המורדים" מאשימים את ראש הממשלה ביצירת משבר מכוון, שנועד להביא לפרישתו מן הליכוד ולהקדמת הבחירות הכלליות לכנסת. אם שרון באמת רוצה לאחד את הסיעה, הם אומרים, שישתף גם אותם בניהול המדינה, שידבר איתם, שיקשיב. "זה ניסיון לייצר הפרד ומשול", אומר ח"כ מיכאל רצון, מהבולטים שב"מורדים". "ראש הממשלה צריך להגיע איתנו להסכמות בנושאים מדיניים, בנושאים של התיישבות, ירושלים וגדר הביטחון. אבל הוא הולך לעימות, משום שהוא רוצה לייצור מצב של הפרד ומשול. הוא לא סופר אותנו, וזה מצב בלתי נסבל". עם זאת, רצון לא פסל את האפשרות שעד מחר, עת ההצבעה על מינויי השרים, התמונה עוד תשתנה: "בפוליטיקה זה לא גמור עד שזה לא גמור. יש עדיין על מה לדבר".

גם אם לכאורה ההגיון עומד לצידו של ראש הממשלה, יש משהו בטענות המורדים. גם אם נוח לצייר אותו בימים אלה כאיש השלום הגדול, שרון משחק משחק פוליטי מסוכן. הנפנוף בפיזור הכנסת ובאי היכולת לנהל מדינה ללא שר אוצר קבוע, זמן קצר לפני ההצבעה, הוא סוג של שבירת כלים. ברצותו, יכול היה שרון להפריד בין ההצבעות, ואולמרט היה זוכה לרוב גדול. ואילו באמת רצה לאחד את השורות בליכוד, הרי שלפחות היה פונה למי מן המורדים ומציע לו תפקיד כזה או אחר. ובכלל, איזו מן התנהגות זו מצד האיש, שרק לפני חודש הסביר תחת כל עץ רענן מדוע חשוב שהליכוד יישאר בשלטון, והיום הוא מאיים בפיזור הכנסת?

אבל שרון ואנשיו עוקבים אחר התנהלותם של המורדים, ומפנים אצבע מאשימה בעיקר כלפי נתניהו. "ביבי מפרק את הליכוד במו ידיו. אין פה שום עילה או סיבה להצביע נגד מינויי השרים. ההתנקות מאחורינו, המרכז אמר את דברו, אבל ביבי בשלו, ממשיך לפעול מתחת לפני השטח, מנסה להדיח את ראש הממשלה".

ניתוח מהלכיו של נתניהו מגלה את הדברים הבאים: אחרי ההשפלה במרכז הליכוד, החליט שר האוצר לשעבר להוריד פרופיל, ובמקום להילחם חזיתית נגד שרון, הוא מנהל מלחמה מאחורי גבו, ממרר לו את החיים ודוחף אותו לפינה, אולי אפילו להחלטות דרמטיות וגורליות כמו הקמת מפלגה חדשה. נתניהו סבור, כבר די הרבה זמן, כי שרון מחכה לרגע הנכון כדי לפרוש, וללכת עם מפלגה חדשה לבחירות בזק.

כך או כך, הדרמה במערכת הפוליטית בעיצומה, ונכון לשעה זו, קשה מאוד לדעת איך השבוע הקרוב הולך להסתיים. אולי, באופן פרדוקסאלי, דווקא אחרי חודש של מנוחה בחסות החגים, ודווקא אחרי שנדמה היה כי צפויה כאן תקופה של שקט - מלחמת הכל בכל הולכת להיפתח. ואולי, תוך שלושה חודשים, יקומו אזרחי ישראל עם ממשלה חדשה.

...לנתק מן המציאות של אנשי מפלגת העבודה. בעוד שכלל לא ברור אם בעוד שלושה ימים יש ממשלה יציבה בישראל, בכירי העבודה חיים בסוג של ללה-לנד משל עצמם. הכותרות הכי מרעישות שיוצאות מהמפלגה הזאת היו תמיכתו של אופיר פינס בשמעון פרס, מריבות טיפשיות סביב בקבוקי מיץ ענבים, החשש מקיר לקיר בקרב הבכירים מפני עמיר פרץ והדאגה לשדרג את רמת השרים מטעם העבודה בממשלה. אם זה לא לשחק לידי הליכוד, אז מה כן?