שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    נחל יפתחאל: זכרונות שבעמק
    מ"עינות יפתחאל" בגליל התחתון נשאר בעיקר בוץ. רק הרימונים, הפטל, התאנים וזוגות האוהבים מפיצים נוסטלגיה לימים אחרים

    יש ואני מתקנא בקודמי, אלה שהסתובבו כאן לפני יותר מ-120 שנה, אנגלים וסקוטים מוכי רומנטיקה, שליחי הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל, ה- P.E.F, גרמנים ימ"ש, שלוחי הקרן המקבילה, היא ה- C.D.P.E, רוסים למיניהם, חבושים בקולפקים ובמגפיים של עגלונים מסיפורי שלום עליכם ואפילו צליינים יהודים, עבדקנים ועטויי גלימות שחורות, לכסות גופם מפני החולין.

     

    זכו בני מזל אלה והסתובבו בארץ, שמעיינותיה פיכו בערוצים והרוו את צמחיית גדותיהם הסבוכה; רשעים טרם חמסו את אדמותיה וחופיה, להקים את מפעלותיהם

    הגדולים והכעורים בשם מולך הקידמה, הוא הכינוי התרבותי לכאורה לתאוות הבצע והחמדנות של ה"יזמים". אפילו נחסך מהם המראה המיוחד של כתמים לבנים וכחלחלים-שקופים של מוצרים פולימריים, אשר הם סמוכים בדרך כלל אל המקומות הקטנים והנאים, שזמן קצר קודם לכן רבצו בהם חזירי אדם, זללו להתפקע וסבאו עד בחילה, גרגרו פגרי חיות ואת עטיפות אוכלם ומשקאותיהם הותירו להתגולל על האדמה, להתעופף עם הרוח ולהיאחז בקוצים של סוף הקיץ, או בסבך צומח הנחלים.

     

    ומהו שמשחרר אצלי את הגעגוע לעבר האוטופי הזה?

     

    שוטטתי לאורכו של נחל יפתחאל שבגליל התחתון, לפות בכבלי זיכרון רחוק של עצי רימונים ושיחי פטל, שזו להם היתה העונה הטובה להתגרגר אל בית הבליעה שלי. מאותה תקופה רחוקה זכורים לי סבכים קורעי בגדים ושורטי גו, שמאחוריהם הסתתרו בריכות מים נאות, מהן עמוקות דיין כדי לכסות את המבושים ומהן רדודות ובתי ועד לקרפדות, צפרדעים ויצורי מים אחרים, שעד שאינך מתרגל למגעם בעור, אתה משוכנע שהם שלוחיו של מלאך ההגעלה.

     

    באותה העת שמו היה ואדי אלח'אלדיה, כשם רסיסי שבט בדואי שנאחז בסלעים האפורים של הגבעות מעל עמקו של ואדי אלמלכי, הוא נחל ציפורי היום.

     

    עדיין לא נערכו אז החפירות הארכיאולוגיות שחשפו ליד חורבת יפתחאל – תל קטנטן של יישוב קדום, לא רחוק ממעיינות הנחל – את אחד היישובים הגדולים ביותר של שלהי התקופה הניאוליתית. ממדיו ועשרות אלפי הכלים שהכינו לעצמם אותם אנשים קדמונים אשר נמצאו כאן, שרידי מזונם – שעועית של קיץ – ושלדי מתיו, עושים את אתר יפתחאל שני לגודל רק לאתר הענק של עמק החולה, ביסמון.

     

    אין לדעת מי היו בדיוק האנשים שגידלו את קטניותיהם ודגניהם בעמק הרחב של הנחל, וכנראה גם בעמקו של נחל ציפורי המאוד קרוב; מהי השפה שדיברו ביניהם? מה היה אורחם ורבעם ואיך נקראו צאצאיהם? האומנם כנענים? עברים? זבולונים? האם הם אלה שאחר כך הפקיד הממונה על גביית המסים טרח לתעד את תחום נחלתם, כפי שכתוב בספר יהושוע י"ט י"ד, "ונסב אותו הגבול מצפון חנתון והיו תוצאותיו גי יפתחאל"?

     

    שיטוטי לאורך האפיק הערה אל יומן הדרכים שלי את השלל הבא: המעיין חרב, שכן בית משאבה מודרני יונק את המים. באפיק זורמים מים רק מתחת לחלוקי המצע ויוצרים בוץ נטול חן. שורשי הערבות והתאנים עדיין מגיעים אל המים שמתחת לבוץ והן יוצרות את אותה שדרת עצי מים מופלאה שזכרתי. באזור האתר הפרהיסטורי, שאין לו אגב שום תואר וצורה בשטח, מגיחים מים מתחת לבוץ והופכים להיות לשלוליות נפלאות באפיק. גם אליהן אפשר להגיע כבעבר, במחיר שריטות וקרעים בבגדים. כאן גם הצטופפו חישות של גומא ממש. לא כזה שבחולה, אבל גומא. סימן שיש מים דרך קבע והרבה.

     

    כמה עצי רימון, שכדורי פירותיו הכבידו על בדיהם, הפכו לאתר דילוגים וקפיצות שלי, בנסיון להשיג את פירותיהם, שהציפורים טרם ניסו במו מקוריהן. שני רימונים בשלים היו לברות בשיני. לא רחוק מכאן הצלחתי לזלול פטל, שהיה חמוץ. התאנים עדיין מפיצות כאן את ריח התאווה המערפל את החושים.

     

    שלושה זוגות אוהבים בדואים ניסו להתחבא כאן מעין רואים ולממש את אהבתם הבעייתית. התנצלתי בשקט בלבי על פלישתי הבלתי רצויה להיכל אשליותיהם הירוק והסתלקתי במהירות.

     

    פרש בודד, מחופש לקאובוי מטקסס, חצה את הנחל במקום שהבוץ לא היה עמוק מדי. הוא רכב על סוס ערבי נאה בעל ראש נהדר.

     

    בעיקול הנחל, לא רחוק מחיבורו אל האפיק הראשי של נחל ציפורי, ניצבים עדיין עצי הדקל שהיו סימן ההיכר למעיינות עוד לפני שנסלל כאן הכביש, בין צומת המוביל וצומת ישי. נדמה לי שפעם היו יותר, אבל אולי זו התרפקות מיותרת לגמרי. העצים יפים בכל מקרה.

     

    עצי אלון תבור ענקיים גלשו מן המדרון הסמוך, שם הם חלק מיער נפלא של אלוני תבור גדולי גזע וסבוכי אמיר, והגיעו כמעט עד שפת הנחל. נמנמתי בצל אחד הזקנים האלה ומה שהטריד אותי מן הנמנום היו צווחות קולנית של קרפדות. לא כל כך הבנתי על מה ולמה, שכן זו לא היתה עונתן.

     

    זבובים רעי לב ריחפו באחו סמוך של תלתן. אחר כך הבנתי שלא התלתן משך אותם, אלא שרידי הזוהמה שהותירו אחריהם נבלות אדם. בחלק הזה של תובנותי בנחל העדפתי לארוז את עצמי ולהשאיר כמות שהוא את שארית הזיכרון, שעוד לא נפגע מן ה"חידושים".

     

    איפה זה

     

    במפת הטיולים וסימון השבילים ה"גליל התחתון" (מס' 3), דרך עפר נוחה כבושה לאורך אפיקו של נחל יפתחאל מצדו המערבי-צפוני. קל מאוד להיכנס אל הדרך הזו מתחתיתו של כביש הגישה העולה אל אלון הגליל (מסתעף מכביש 79, מצומת יפתחאל).

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    באדיבות רשות העתיקות
    חורבות יפתחאל. תל קטנטן, לא רחוק ממעיינות הנחל
    באדיבות רשות העתיקות
    מומלצים