אן-דן-דינו: ספין
אחרי חודשים ארוכים של "ספינים" במטרה לשמור על הכסא, במערכת הפוליטית מתחילים להתעייף מהשימוש הציני בכל האמצעים כדי למשוך זמן. אפשר להאשים את מורדי הליכוד בפלגנות, אבל אולי הגיע הזמן להפנות סוף סוף את השאלות הקשות אל ראש הממשלה ואנשיו
ראש הממשלה בדרך לנשיא. לא, רגע, הדיווח לא לגמרי מדוייק. האמת היא ששרון לא מפחד מבחירות. ושוב, נראה כי יש כותרת חדשה: אריק יפלג את הליכוד. אה, סליחה, זה כבר פאסה. הכותרת העדכנית היא: לראש הממשלה נמאס, ממש נשבר. אין לו יותר כוח, אין לו יותר סבלנות. ככה אי אפשר לנהל מדינה. עמכם הסליחה, קיים דיווח בלעדי ממקור אמין: ראש הממשלה יעשה את מה שהוא צריך לעשות. הוא כבר עשה דברים שצריך לעשות בעבר, ותמיד עשה אותם טוב. ואם לא, אז לא. בכל מקרה, יהיו לזה השלכות שעדיף לא לחשוב עליהן, קשות ממש.
אם לא לגמרי ברור מה משמעותן של השורות שלעיל, הרי שאין מה לדאוג: לאף אחד לא ברור כבר מה באמת קורה כאן, במדינת האן-דן-דינו האינסופית, במדינת הספינים והכותרות שכל מטרתן לשרת את האינטרסים הפוליטיים של אריק שרון: למשוך עוד ועוד זמן על הכסא. משבוע לשבוע, ממכשול פוליטי אחד למשנהו, מוביל שרון את עמו מאיום למשבר, מבחירות לפילוג, מפילוג לפיצוץ. ובעצם, מכלום לשום דבר.
"להתנהגות הקואליציה יהיו השלכות", הבטיח אמש שרון בנאומו במליאת הכנסת, לאחר שרוב גדול של ח"כים הצביע נגד מינויים של מקורביו, רוני בר-און וזאב בוים לשרים. ועל זה אפשר לומר: בהחלט, יהיו השלכות. כל כך הרבה השלכות שלא בטוח שכדאי לקום מחר בבוקר בכדי לראות ולחוות אותן. ובמחשבה שניה: השלכות? איזה השלכות? מה כבר קרה? בוים קצת עצוב? בר-און שוב כסס ציפורניים לשווא? נו שויין, היו אומרים ותיקי חירות. מזה עוד אף אחד לא מת.
המגרש הפוליטי
התבוסה בכנסת
אילן מרסיאנו ורוני סופר
חברי הכנסת דחו את מינוי בוים, בר-און ואולמרט, אולם בתום ישיבת בזק של הממשלה אישרו את מינוי אולמרט כשר האוצר. לאחר ההפסד אמר שרון : "לגבי מי שמכונים חברי הקואליציה למהלך הזה יהיו השלכות"
התחושה במערכת הפוליטית ובתקשורת אמש היתה של מיאוס, די, מספיק. אפילו לפוליטיקאים, לחברי המרכז ולעיתונאים כבר נמאס מלרדוף אחר כותרות הסרק שמספקים שרון ואנשיו, כותרות שמשרתות את האינטרסים שלהם, וכנראה שרק אותם. הכל כבר נראה כמו פארסה אחת גדולה, כמו משחק מזוייף שאין לו התחלה ואין לו סוף. דובריו של שרון הסתובבו יום שלם בכנסת, וסירבו לגלות, פשוטו כמשמעו, מה יעשה שרון אם המינויים לא יעברו. כאילו שתוכניותיו של ראש הממשלה הן הצעצוע הפרטי שלו. כאילו שאין כאן אזרחים, אין כאן מדינה.
האופציות, אם לומר את האמת, היו מעטות. למעשה היו רק שתיים: להביא את מינויי אהוד אולמרט ומתן וילנאי להצבעה נפרדת, או לסגור את הבסטה וללכת לבחירות. הסכנה מפני בחירות מוקדמות היתה קיימת, והיא עדיין קיימת. הבעיה היתה שבשבועיים האחרונים האופציה הזאת נופחה מדי.
גם היום, מתחכמי לשכת שרון העדיפו לשמור על חשאיות: לא נאמר דבר על מה שיהיה אם ההצבעה תכשל, הסבירו לעיתונאים. נו, ומה היה? כלום. שרון איים בהשלכות, ירד מהבמה, כינס יפה את השרים ואחר כך אישר את שר האוצר החדש ברוב גדול. העולם לא עצר מלכת, משרדי התמ"ת והקליטה לא נסגרו משום שבר-און ובוים לא מונו לנהל אותם, ובעצם, הדבר האטרקטיבי ביותר בכנסת היו הבייגלה החמים שנמכרו במזנון חברי הכנסת.
אפשר להמשיך ולהאשים את מורדי הליכוד בפלגנות ובעשיית דווקא. אפשר, אבל זה קצת נמאס, אולי הגיע הזמן, אחרי חודשים ארוכים, אולי ארוכים מדי, של שתיקה על מעשיו של אריק שרון, להתחיל לשאול את השאלות הקשות דווקא את אנשי ראש הממשלה, ואותו עצמו. אולי הגיע הזמן לרדת קצת מגבם של עוזי לנדאו ושבעת הגמדים שעוד נותרו מהמורדים, להפסיק להתעסק עם פוליטיקת ההישרדות הפרטית של שרון ולהתחיל להתעסק במהות, בתוכן, ובשאלה: מה אתה בעצם רוצה, אדוני ראש הממשלה?
ולמרות שנמאס, בכל זאת צריך גם לשאול מה יהיה כאן בשבועות ובחודשים הבאים. מה יהיה על התקציב, מה יהיה על הליכוד, ומה יהיה על הקואליציה. בקצרה אפשר לומר: ביום רביעי תבחר מפלגת העבודה מנהיג, ובשבוע הבא יתחיל המשחק הפוליטי מחדש: שרון ינסה למנות את בוים ואת בר-און, המורדים יהיו מורדים, התקציב יצטרך לעבור. יש הגורסים כיום, בעקבות ההפסד בהצבעה על מינויי בים ובר-און, כי לשרון יהיה קל יותר מעתה להעביר את התקציב עם אנשי סיעתו. או שלא. ובעצם, עדיף שמישהו כבר יעצור את רכבת השדים הזאת ויודיע לאזרחי המדינה כשכל הבלאגן ייגמר, ומישהו יחליט מה הוא באמת רוצה לעשות.
פורסם לראשונה 08/11/2005 01:12
לפנייה לכתב/ת 
למהלך יהיו השלכות? שרון בכנסת
צילום: אלכס קולומויסקי
לרדת מהגב שלו? לנדאו
צילום: גיל יוחנן
כסס ציפורניים לשווא? נו שויין. בר-און
צילום: אלכס קולומויסקי
מומלצים
