שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    קלינטון: רבין ידע שהוא מסתכן ומת עבורכם
    עשרות-אלפים השתתפו בעצרת לציון עשור לרצח ראש הממשלה, יצחק רבין. שורת הנואמים והאמנים היתה כמעט זהה לזו שהופיעה בכיכר בנובמבר 95'. את הנאומים חתם נשיא ארה"ב לשעבר, ביל קלינטון, שאמר: "אל תטעו, הוא ידע שהוא מסכן את חייו". קלינטון נפרד מהקהל במילים "שלום חבר". איתן הבר: "מדינת ישראל הולכת בנתיב שפרץ רבין. צוואתו קורמת עור וגידים לנגד עינינו"

    חזרה לכיכר, עשר שנים אחרי: רבבות בני אדם נאספו אמש (שבת) בכיכר רבין בתל-אביב לציין עשור לרצח ראש הממשלה, יצחק רבין. את רשימת הנואמים חתם נשיא ארה"ב לשעבר, ביל קלינטון, בנאום מרגש במיוחד שזכה לתשואות רמות: "אל תטעו, הוא ידע שהוא מסכן את חייו והוא ויתר עליהם גם בשביל כל ילדי הפלסטינים הזכאים לחיים נורמליים". העצרת נפתחה בנאומו האחרון של יצחק רבין ונחתמה בשיר השלום, בביצוע מירי אלוני, ממש כמו בעצרת המקורית.

     

    המארגנים טוענים שלעצרת הגיעו כ-200 אלף בני אדם, אך גורם במשטרה העריך שהמספר נמוך יותר ונע סביב 80 אלף בני אדם. במהלך העצרת החלו כמה צעירים לשרוק במשרוקיות ולצעוק קריאות סמוך לאנדרטה לזכר רבין. המשטרה הרחיקה את הצעירים מהמקום ועיכבה לחקירה את "מנהיגם".

     

      

    צילום וידאו: באדיבות קשת, ערוץ 2

     

    קלינטון הגיע לעצרת לקראת סופה בשיירה מאובטחת. הוא התחבק עם בני משפחת רבין, ואז עלה לדוכן מלווה ברעייתו הילארי ובבתו צ'לסי. הוא התקבל בתשואות רמות ואמר שאין אפילו שבוע שלא נזכר ברבין, "אהבתי אותו מאוד" - הוסיף.

     

    בדברים שנשא אמר קלינטוון: "רבין הקריב את חייו במקום הזו לאחר ששר שיר של תקווה ושלום. הוא ויתר על חייו במקום הזה בשבילכם ועבור עתידכם. כשתצאו מכאן הערב, אחרי שנשיר ואחרי שנתגעגע, זכרו שאם הוא היה כאן, הוא היה אומר שמספיק עם כל הגעגועים האלה ולמען השם - קחו את מילותיי ויישמו אותן. תודה, שלום חבר". 

     

    יו"ר העבודה הנבחר, ח"כ עמיר פרץ, שנאם בהזמנת דליה רבין, אמר: "דרך אוסלו חיה ונושמת. היא נושמת במקומך, היא יוקדת במקומך, היא חיה בכל פינה וכולם יודעים שהיא היא התקווה". 

     

    פרץ המשיך:  "המשך השליטה בשטחים הוא מתכון לשקיעה טובענית בביצה של אובדן המוסר והערכים בישראל. אנו זקוקים היום למפת דרכים מוסרית שבה ערך האדם יעמוד לנגד עיננו. מפת דרכים מוסרית הינה סיום הכיבוש וחתימה על הסכם קבע... יצחק, רציתי שתדע שהארץ מלאה אלימות, כי לא הצלחנו לבודד אותה. היא נמצאת בתוככנו. היא לא רק אלימות הסכסוך. רק אם היינו עוצרים את האלימות הפורצת מהשטחים, היינו עוצרים את האלימות הפושטת בתוכנו".

     

    פרץ נאם בהתרגשות: "אני הילד שהגיע לפני 50 שנה לישראל בן 4, הילד שהתחיל את חייו כאן בתקופת הפדאיונים והיום נמצא עם משפחתו בתקופת הקסאמים. ויש לי חלום, יצחק, שיום אחד בשטח ההפקר שבין שדרות לבין בית חנון יקומו אזור התעשיה, יקומו מתקני נופש, יקומו מגרשי משחקים, ושילדינו וילדי הפלסטינים ישחקו יחד ויבנו עתיד משותף. ביום ההוא, יצחק, ביום ההוא, אני אוכל לעלות לקברך, לעמוד מולך ולומר לך - נוח על משכבך בשלום, תן מרגוע לנפשך כי נרצחת אך ניצחת. עד אז, לא ננוח ולא נשקוט עד שנגשים את דרכך".


    הכיכר במבט מלמעלה (צילום: רויטרס)

     

    מיד לאחר פרץ עלתה לדוכן הנואמים שרת המשפטים, ציפי לבני: "חשוב בעיני להיות פה הערב דווקא בגלל שעבורי, אולי למרות השלטים שמזהים את הקהל, הערב הזה אינו פוליטי והוא יכול להיות מעל הפוליטיקה. כי במוצאי שבת ההיא, לפני 10 שנים, נרצח ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין. כשנורו היריות ההן, הן פגעו לא רק ביצחק רבין, ביצחק רבין ראש העבודה, אלא הם פגעו גם ביצחק רבין, ראש ממשלת ישראל - המדינה שלי - והם פגעו בכולם... באתי כשרת המשפטים של ישראל לומר בקול רם ברור וצלול: לא לאלימות כן לכיבוד דרכו של האחר, כואבת ככל שתהיה. כן לשלום ביננו".

     

    השר שמעון פרס נזכר בנאומו: "אני עמדתי איתו כאן, בדיוק לפני 10 שנים. יכולתי לראות את האנשים הנפלאים, האנשים הצעירים, שקפצו לבריכה והריעו: יחי השלום, יחי יצחק. הוא התרגש עד עמקי נפשו מההבעה הזו של תמיכה. אני פונה אליכם - תיכנסו לחיים הפוליטיים ותשאו אתם בכוחכם את מסע השלום של מדינת ישראל. אף עם לא יושיע אותנו, אף מדינה לא תעשה במקומנו. השלום הוא בידכם. ואני קורא לכל אחד מכם לא רק לבכות את יצחק אלא להתנדב כמותו". פרס אמר ש"שביל קלינטון אהב את יצחק, יצחק אהב את ביל ואנחנו אהבנו את שניהם".

     

    גם נכדו של יצחק רבין, יונתן בן-ארצי, נזכר: "אני הייתי כאן. עמדתי שם בפינה ההיא, גאה ושמח, בטוח בדרכו של יצחק רבין, סבא שלי, סבא של כולכם, ואני זוכר את אותו לילה ואני זוכר את הכיכר. המדינה היתה אז שונה מהמדינה של היום. מדינה שסועה ומפוצלת, נגועה בהסתה ובעוינות. 10 שנים ואנחנו שוב פה, ואין בנו כעס, יש לנו תחושה של ניצחון, הניצחון של יצחק רבין כי גבירותי ורבותי, כבר מותר להגיד את זה בקול רם בלי להתבייש, ולא בזמן עתיד: רבין ניצח, רבין ניצח. הוא התווה את הדרך ובדרך הזו כולנו הולכים מאז ועד היום".

      

    "מדינת ישראל הולכת בדרך רבין"

     

    העצרת נפתחה בהקלטת נאומו של רבין מאותה עצרת שבה נרצח: "אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל". אחר כך עלה לדוכן הנאומים איתן הבר, שבשעתו יצא לתקשורת והכריז על מותו של רבין. 

     

    "מדינת ישראל הולכת בנתיב שפרץ רבין. צוואתו קורמת עור וגידים לנגד עינינו. מדינת ישראל מתפכחת מאשליות ומהזיות משיחיות והולכת בדרכו של יצחק רבין", אמר הבר, "חלומו של יצחק רבין יתגשם, גם אם בלעדיו, גם אם בימים אחרים על-ידי אנשים אחרים. אולי הוא מביט בנו עכשיו מבעד לקרעי עננים במבט הביישני שלו, שומע את הקולות ושואל - אם ממשלת ישראל ומדינת ישראל הולכת בדרכי - אז למה רצחת אותי? למה?". הבר קרא לאחד את כל חלקי עם ישראל סביב האבל, "הוא ראוי שייזכר על-ידי כל עם ישראל, שכה אהב, כולל יריבים מרים. לדמעות אין צבע פוליטי והן מלוחות כולן".   


    כיכר רבין, עשר שנים אחרי (צילום: ירון ברנר)

     

    העצרת בכיכר רבין נערכה תחת מעטפת של אבטחה כבדה, בין היתר, משום נוכחותו של קלינטון. אלפי שוטרים, סדרנים ופקחי עירייה הוצבו בכיכר ובדקו כל אדם שנכנס למתחם. הרחובות הסמוכים לכיכר נחסמו כבר משעות הצהריים ועד לסיום האירוע.

     

    "רצחו אדם כדי לרצוח רעיון"

     

    לקראת העצרת השנה נבנתה הבמה בכיכר רבין בדיוק באותה צורה כפי שהייתה בליל הרצח. כמו לפני עשר שנים, שרה מירי אלוני את "שיר לשלום" כשעל הבמה ליוו אותה כמעט אותן דמויות ששרו איתה באותו לילה. מלבד אלוני הופיעו גם אביב גפן, אחינועם ניני ודייויד ברוזה, שהיו חלק מרשימת האמנים בעצרת ב-1995. אהרון ברנע, שבליל הרצח דיווח בטלוויזיה בקול חנוק על מותו של רבין, הנחה את האירוע. הראל סקעת ביצע את השיר שהיה אהוב על רבין יותר מכל - "הרעות" ומיטל טרבלסי שרה את "רב חובל".

      

    הכיכר התמלאה בצעירים ובני נוער. רבים מהם נשאו שלטים, שבהם נכתב "זכור - עשור לרצח הנתעב", "דרך השלום לא נרצחה" וגם "קיפאון מביא טרור".

     

    גיא ליפשיץ מנתניה היה בן שבע כאשר רבין נרצח: "אני זוכר שקמתי בבוקר. אמי אמרה לי שראש הממשלה נרצח. בהתחלה לא הבנתי, אבל עם השנים גיליתי מי היה רבין, והבנתי שרצחו אדם כדי לרצוח רעיון. היום אינני רואה אף אחד שמתקרב למעלותיו של רבין".

     

    מרדכי צדיק מפתח תקווה מספר: "אני מגיע לפה כמעט כל שנה. אני מזדהה עם דרכו של רבין, אבל הרצח שלו עלול לחזור. אותם גורמים ממשיכים להרים את הראש. אם עמיר פרץ ימשיך בדרכו של רבין, הוא יכול להצליח וזה משרה בי אופטימיות".

     

    ג'ז קולנר, סטודנט אמריקני שלומד באוניברסיטת בר-אילן, הגיע לכיכר כשהוא אוחז בנר נשמה: "לא הייתי בחיים בכזה אירוע - זה ממש 'פאקינג' לא יאומן. צריך שתהיה תקווה. אני יודע בדיוק איפה אני לומד ואני יודע שאותם מורים שלימדו את הרוצח מלמדים גם אותי. אני חושב שאני הליברלי היחיד שם, וחשוב לי לראות ולנסות לדבר עם אותם אנשים".


    פורסם לראשונה 12/11/2005 20:18

     

    בהכנת הידיעה השתתפה טל רוזנר
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רויטרס
    הנשיא קלינטון נואם
    צילום: רויטרס
    צילום: ישראל הדרי
    הילרי וצ'לסי קלינטון מניחות זר
    צילום: ישראל הדרי
    צילום: ערוץ 2
    שיר השלום. כמו אז
    צילום: ערוץ 2
    צילום: ערוץ 2
    אובדן המוסר. עמיר פרץ
    צילום: ערוץ 2
    צילום: ירון ברנר
    עשור לרצח
    צילום: ירון ברנר
    צילום: ירון ברנר
    הערב, בכיכר
    צילום: ירון ברנר
    צילום: איי פי
    נרות נשמה. הזיכרון
    צילום: איי פי
    מומלצים