טוסקנה שלא היכרתם, חלק ב'
מנזר מצויר בלב גבעות חשופות, סאן ג'מניאנו אחרי עונת התיירים, הפיאצה המשולשת של גרווה והמדונה של קיאנטי - כולל טעימות, ושתי המלצות על חוות שהפכו למלונות
בין העיר סיינה לפירנצה משתרע איזור קיאנטי (Chianti) היפהפה, הנקרא בפינו טוסקנה-צפון. טענתו של אחד הספרים שנשאנו איתנו, ש"יתכן שההתלהבות מהאזור מוגזמת מדי", התגלתה כרחוקה מאוד מהמציאות.
טריטוריאלית נחלק קיאנטי בין נפות פירנצה וסיינה, ונקרא בהתאמה "קיאנטי פיורנטינו" ו"קיאנטי סיינזה". בניגוד לואל ד'אורצ'ה, שנופיו גבוהים ועמוקים יותר, קיאנטי כולו גבעות רכות וירוקות, מנוקדות כרמי ענבים וזיתים, טירות בודדות, יערות והרבה מאוד מים.
חדר האוכל של הנזירים
כדאי להיכנס לקיאנטי דווקא מהחלק היותר "מדברי" של טוסקנה - איזור הגבעות החשופות לה קרטה (Le crete). בליבו של האזור, כעשרים קילומטרים דרומית מזרחית
לסיינה, נבנה כבר במאה ה-14 מנזר מונטה אוליבטו מאג'ורה (Abbazia Di Monte Oliveto Maggiore).
בכניסה ניצב צריח מרשים וגשר עץ מתרומם מוביל אל שביל ארוך בו הולכים עד למבנה המרכזי. תקרתו של המנזר המפורסם גבוהה מאוד וקירותיו עטורים ציורי קיר צבעוניים המתארים תחנות שונות מחייו של בנדיקטוס הקדוש. לאחרונה החליטו אנשי המקום כי יש לפעול לשימור הציורים החשופים (שהשתמרו היטב עד היום בשל האוויר היבש, אך לא לעולם חוסן). במשך דקות ארוכות צפינו בצייר המחזיר את הצבע ללחיי הדמויות, כשהוא יושב על רמפה שנבנתה במיוחד לצורך זה.
את לבנו קנה במיוחד חדר האוכל המקומי. המנזר פעיל מאוד ונזיריו, בגלימותיהם הלבנות, סובבים בו כל העת. לקראת הצהריים הם עורכים שולחנות עץ ארוכים ועתיקים מאוד, באחד האולמות, המקושט אף הוא בציורי קיר ותקרה. 600 שנה אוכלים הנזירים באותו אולם יפה. יופיו, הסביר אחד מהם, הופך את האוכל לטעים יותר. בשעה 12 בדיוק, עם כניסת הנזירים (אחרי ששטפו ידיים בברזייה מעוטרת זהב וכסף), ייסגר האולם למבקרים.
עיירת 13 המגדלים
המעבר מגבעות לה קרטה לגבעות קיאנטי שוטף את העיניים בירוק מרגיע. כיוון שסיינה נקרתה בדרכנו החלטנו לבדוק על מה כולם מדברים, אך גדודי התיירים ששטפו את הרחובות בדרכם לפיאצה דל קאמפו, גרמו לנו לשוב במהרה אל המכונית ולשים פעמינו צפונה.
שלוות הנפש חזרה אלינו בדרך לסאן ג'מיניאנו (San Gimignano). הכלל שקבענו - לא לאוטוסטרדה, כן לדרכים צדדיות - לא איכזב גם הפעם, ואנו הזדחלנו
לאיטנו בין כרמים עצומים לעיירות קטנות. לרומנטיקנים כדאי מאוד להצטייד בסל פיקניק עמוס כל טוב מקומי, לעזוב את המכונית בשולי הדרך ולהיכנס אל תוך היער לאתנחתא טעימה ונינוחה.
סאן ג'מיניאנו היא עיירה מדהימה ביופייה ולכן גם מתויירת מאוד. למרות זאת, במיוחד אם תוכלו לבוא אחרי שמסתיימת עונת הקיץ העמוסה, היא מומלצת מאוד. במקור היה זה כפר אטרוסקי קטן שהלך וגדל, עד שבמאה ה-12 החלו משפחות האצולה המקומיות להראות האחת לשנייה "למי יש יותר גדול".
התחרות הפכה למירוץ צמוד לבניית מגדלים כהפגנת כח ועושר. כל פעם שמשפחה אחת בנתה מגדל, מיהרו האחרות לעשות זאת אחריה. 72 מגדלים נבנו עד המאה ה-13, האחד יותר גבוה מן השני. כיום נותרו בסאן ג'מיניאנו רק 13 מגדלים שמעטרים את קו האופק.
מומלץ מאוד שלא להתעצל ולטפס כ-250 מדרגות אבן ועץ, אל ראש ה"טורה גרוסה" (Torre Grossa) - המגדל היחיד שפתוח כיום למבקרים. בראש המגדל, שגובהו 51 מטרים, תלויים שני פעמוני ענק ועל הריצפה מונח פעמון נוסף, שבור. גובהו כמטר וחצי ומבקר ממוצע יתקשה להקיף את קוטרו בשתי ידיים.
הנוף הנשקף מראש המגדל עוצר נשימה. רחובה הראשי של העיירה מוקפת החומה נמתח למרגלותיו משער עד שער. הצבע הירוק המקיף אותה נפרש מאופק עד אופק. הביקור בתשלום.
דרך התרנגולים השחורים
צפונית-מזרחית לסאן ג'מיניאנו נמצא ליבו האמיתי של קיאנטי, המתבטא היטב גם בשמות העיירות - "קסטלינה אין קיאנטי", "גרווה אין קיאנטי" ואחרות.
איזור זה ידוע ביין ה"קיאנטי קלאסיקו", המורכב מענבים לבנים ואדומים, שניתן לזהותו על ידי סמל התרנגול השחור המתנוסס על צוואר כל בקבוק (וגם על כל שלטי החוצות המפוזרים לאורך קילומטרים רבים). כדאי להגיע לגרווה (Greve) ולבקר בעיר העתיקה היפה שבמרכזה נחה
פיאצה קטנה ומשולשת. צפונית אליה, סמוך לעיירה מרקטלה (Mercatale), נמצא עוד אתר יפה ונטול תיירים הנקרא "לה מדונה דל קיאנטי" (Le Madonne Del Chianti).
לה מדונה דל קיאנטי הוא מבנה גדול הכולל כנסיה מרשימה בפשטותה בת 800 שנה שהוקדשה למדונה השומרת על האזור. בכנסיה נערכות מיסות ובעיקר קונצרטים רבי משתתפים. ביום בו היינו שם לא התקיים קונצרט, אך אנשי המקום הבטיחו לנו שמדובר ב"חוויה שמימית". בסמוך לכנסייה אולמות קטנים המשמשים לאירוח קבוצות המזמינות במקום ביקור הכולל גם ארוחה.
מעל הכנסייה נבנה ביתו של הכומר ומסביבה גן ירוק וגדול. גם פה לא נפקד מקומו של היין. הסיור במבנה כולל ביקור במרתף יין קטן ועתיק, שקירות האבן הקרירים שלו שומרים על בקבוקים יקרים במיוחד. לצד המרתף פועל יקב מקומי וחביות בגדלים שונים מונחות בסדר מופתי זו לצד זו. השילוב בין הנוף, ההיסטוריה, האלמנטים הדתיים והיין, הוא חוויה מיוחדת ושונה. הביקור ללא תשלום וכולל טעימות יין. פתוח בימים רביעי עד שבת, 09:30-13:30.
שתי המלצות לינה
אייספי: כשלושה קילומטר מעל המדונה דל קיאנטי שוכן בית החווה שהיה, לטעמי, היפה מכל בתי החווה שפגשנו. הדרך המובילה ל-Iceppi סובלת ממהמורות, אלא שהמאמץ השתלם. אל מול
הנוף הנשקף מכל עבר פשוט מתחשק לצרוח מתענוג. השקט (שבא אחרי הצווחות) הוא אלוהי והשקיעות עוצרות נשימה במיוחד.
בעלי האחוזה הם בני משפחה מפירנצה שחיים במקום כמחצית מחודשי השנה, בעיקר בעונת הבציר, לכבודה כולם מפשילים שרוולים ונרתמים לעבודה. הם ישמחו לשתף גם אתכם בחוויה, ובכל מקרה כדאי לצאת לסיור רגלי בשטח כרמי הזיתים והענבים המקיפים את האחוזה. אם אתם מתעקשים להגיע בקיץ יש אפילו בריכה.
פונטה א נאפו: כשני קילומטר לפני הכניסה לסאן ג'מיניאנו, בסופה של דרך עפר קצרה ומשולטת, ניצב פונטה א נאפו (Ponte A Napp) – בית חווה טוסקני שנבנה על גבעה בלב הכרמים. ייחודו בנוף המגדלים הנשקף מכל אחד מחלונותיו, כולל זה של השירותים. 95 יורו ללילה בעבור סוויטה עם שני חדרי שינה ומטבח.
לפנייה לכתב/ת 
