סקר-מאניה

לא חלפה יממה מאז מפלת הסוקרים בבחירות המקדימות במפלגת העבודה, וכבר הסתערו בתשוקה בלתי נלאית על מוצא המחשבים שלהם. לא רק מכון "סמית" בגלי צה"ל כשל. כל מכוני הסקרים כשלו הפעם, שלא חשפו את הלך הרוח בקרב הבוחרים וכמיהתם למנהיגות חדשה ולסדר יום חברתי חלופי. אילו נערך חשבון נפש, ולא רק חשבון בנק, ודאי היו מעלים גם הפעם מספר הסברים לפער - ולא רק בישראל - בין ממצאי סקרים לבין תוצאות האמת:

1. הסקר אינו מסוגל לחזות תוצאות אמת. במקרה הטוב הוא יכול לתעד הלכי רוח בציבור. ממצאי הסקר נכונים, אם בכלל, ליום עריכתו; כושר החיזוי מוגבל. אם אכן כך, מדוע ממשיכים להשתעשע בתחזיות על סמך סקרים?

2. השפעת הרגע האחרון. הסבר או תירוץ זה עולה במקרה ואירועים קשים, למשל פיגוע, מתרחשים בשעות האחרונות לפני ההצבעה. הפעם ייחסו את השינוי ל"דיל" בין פרס לוילנאי. ההסבר נותר מאוד יעיל, ולו רק משום שלא ניתן להפריכו.

3. טעות מתודולוגית. כשכל ההסברים מיצו עצמם, יש וסוקרים מוכנים להודות בפגם שנפל בעריכת הסקר, למשל: ייצוג יתר או ייצוג חסר של פלחים באוכלוסיה. הסבר זה נועד להציל את הכבוד המקצועי ואולי לגונן על הסיבה שאף סוקר אינו מוכן להודות בה.

4. מגבלות הסקר. כל סקר, מקצועי ככל שיהיה, מסוגל למדוד את ההתנהגות המילולית - ורק אותה. זהו מחדל מובנה, שאינו תלוי בסוקרים או בחוקרים אלה או אחרים. סיבות רבות ישנן ל"אחת בלב ואחת בפה". יש ואנשים אינם מעוניינים "לפתוח את סגור לבם", יש שאינם מדייקים בכוונת זדון, כדי להטות את ממצאי הסקר, ויש כאלה שאינם מסוגלים להעיד על הצבעתם. אלה האחרונים מספקים תשובה מילולית ולו רק כדי לצאת מידי חובת הסקר. במקרים לא מעטים, מצב הסקר משמש הזדמנות לנסות ולהשתעשע בהתנהגות רצויה, אך בלתי אפשרית.

אם כן, מדוע פוליטיקאים, עיתונאים ופרשנים ממשיכים להתייחס ברצינות תהומית לממצאי סקרים? אולי משום שהם מקבלים מהם נתונים אמינים כביכול לספקולציות ולספינים. ואולי זה מתוך ברירת מחדל: כל עוד אין ברירה ולא נמצא כלי טוב יותר כדי להתמודדות עם אי-ודאות פוליטית, סולחים למחדל הסוקרים.

חוקרים מודעים למחדל המובנה בסקר ומגלים זהירות וענווה בפירוש ממצאים. אלא שמחמת אילוצים שונים, ואולי גם שיקולים כלכליים, סוקרים מעדיפים להדחיק מגבלה מהותית זו מכלל הציבור, ובמיוחד מעיני הלקוחות - ויהיו אלה פוליטיקאים, יועצים או עיתונאים. הצורך להתמודד עם אי-הוודאות מפרנס את הסוקרים ויוצר מאניה לסקרים. לסוקרים יתרון מובהק על פני עמיתיהם, מגידי עתידות למיניהם, משום שהם מצוידים בכלים מדעיים. אולם לא רק הכלי קובע את איכות הממצאים, אלא גם השימוש בו. לא כאן המקום להבהיר את המבדיל בין סוקרים לבין חוקרים. די לציין שהשימושים לרעה, כמו מפלות חוזרות ונשנות במערכות בחירות לחזות תוצאות בחירות, מסבים נזק למחקר האקדמי הנשען על סקר.

פרופ' דן כספי, ראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון