ישראל מחכה לאריק
אם מתעלמים לרגע מהאפשרות ששרון באמת ובתמים מתלבט, לא מן הנמנע שמדובר דווקא במסר של הפוך על הפוך: שרון לא יכול לעזוב בלי הסבר טוב, בלי שיוכיח שחשב עד הסוף. ואולי הוא בכלל מתלבט כדי לגרום לכולם להזיע, להתחנן שלא יעזוב, לרעוד מפחד? ימים (ספורים) יגידו
אולי לא נעים לומר זאת, בטח לא נעים להודות, אבל בימים האחרונים ישראל מחכה לאריק. מדינה שלמה, מיליוני אזרחים, מחכים בימים אלה למוצא פיו של אריק שרון, להחלטתו הגורלית: ילך או יישאר? יפרק את הליכוד או ישאיר אותו בשלטון?
במערכת הפוליטית הישראלית יש ויכוח כמעט על כל דבר, כמעט על כל מילה, אבל דבר אחד מוסכם על כולם: כל זמן ששרון בתמונה, ואם הוא לא יעשה טעויות נוראיות - כמו כיבוש דמשק או ביירות - הוא האיש שהציבור רוצה לראות בראשות הממשלה גם בארבע השנים הבאות. לכן, עכשיו, ישראל מחכה לאריק. ישראל מחכה לראות איזה פתק לשים בקלפי: מחל (הליכוד) או פתק אחר, עם שם אחר, של מפלגה אחרת עם פרצוף מוכר בראשה.
ימי הכרעה
העבודה פורשת, שרון עדיין מתלבט
אטילה שומפלבי
בעוד מרכז מפלגת העבודה יתכנס לאשר את היציאה מהממשלה יהיו עיני המערכת הפוליטית נשואות אל ראש הממשלה שרון. יועציו ממליצים על פרישה, מקורביו לא שוללים זאת בשיחות עם פעילים. והוא עצמו? עדיין מתלבט. יועציו: "זה חמישים-חמישים, עם נטייה לפרוש. ההחלטה תהיה בימים הקרובים"
קשה מאוד לתת פרשנות למהלכיו של שרון בימים אלה. המסר המרכזי שמשדרים אנשיו ומקורביו הוא אחד: אריק מתלבט המון. ההחלטה לא קלה לו. "אלה ימים קשים", הם אומרים. זה היה גם המסר בסוף השבוע: ראש הממשלה נמצא בחוותו, הרחק בדרום בין השדות המוריקים, הכבשים והמגדל המפורסם שבו הוא אוהב לשבת ולחשוב. אין ספק - המסרים האלה משדרים תמונה של איש חושב, איש שמבין את גודל האחריות המוטלת על כתפיו. יחליט מה שיחליט, הוא יעשה זאת לאחר מחשבה ארוכה ומושקעת. זה כבר יותר מאחריות: זו משקולת על כתפיו.
אבל את המסר הזה, של ההתלבטות, אפשר לפרש בכמה צורות נוספות. כך למשל, אם מתעלמים לרגע מהאפשרות שהוא אכן באמת ובתמים מתבלט, לא מן הנמנע כי הניסיון לצייר את שרון כמי ששקוע בהתלבטויות הוא דווקא מסר של הפוך על הפוך. שרון הרי לא יכול לעזוב את הליכוד בלי הסבר טוב, בלי להוכיח שהוא הקדיש אינספור שעות לסוגיה הגורלית הזו. לכן, אולי ככל שגוברים הדיווחים על התבלטויות קשות, כך אפשר להבין שהעסק סגור, שהוא כבר החליט לעזוב. עכשיו נותר רק למכור את זה תדמיתית כמו שצריך. הרי לא מטלטלים מדינה שלמה בצורה כה משמעותית, בלי לדאוג לכך שהכותרות, הפרשנויות והשידורים יהיו חיוביים.
ואולי כל זה פארסה. אולי שרון עושה את מה שהוא עושה כדי לגרום לכולם להזיע, להתחנן שלא יעזוב, לרעוד מפחד. ימי ההתלבטות לא מזיקים. הם עושים לו רק טוב. בסוף השבוע הגיעו מאות רבות של טלפונים אל יועציו מפעילים בשטח שהתחננו שלא יעזוב. האם צריך לומר יותר מכך? האם יש בכלל צורך בפרשנות לתחנונים? בימי הביניים נהגו פשוטי העם להתחנן בפני המלך. האם צריך להסביר את התמונה המצטיירת?
ואחרי כל המילים, לא נותר אלא לחכות. כעת ממתינים להודעה, לפרסום ההחלטה הסופית, הרשמית, הקובעת. כעת, ישראל מחכה לאריק.
לפנייה לכתב/ת 
ואלי ההתלבטות עושה לו טוב?
צילום: רויטרס
מתחננים, מזיעים (ארכיון)
צילום: ירון ברנר
מומלצים
