בנוגע להומור

הצגת היחיד 'בנוגע לתפוזים' של רובי גרינגרס, שחקן אנגלי שעלה לארץ לפני כעשור, מגיעה אלינו עטורת שבחים מהביקורות בחו"ל. שם אהבו מאוד את הניסיון המקורי להציג את המציאות המדממת שלנו בעין אירונית והומוריסטית באמצעות סיפור על בחור ישראלי, עולה ותיק מאנגליה, המתעכב בדרכו לראיון עבודה כשליח עלייה בשל פיגוע התאבדות שהוא נקלע לתוכו.

במרכז הסיפור עומד המפגש בין השליח הפוטנציאלי, ליצן חביב המאמין שהומור וצחוק הם הדרך להביא יהודים לעלות לארץ, לבין המחבל המתאבד, אופה פשוט שאיבד את ביתו ומשפחתו בפעולה של צה"ל. לא ברור מה המחבל מקבל מהמפגש הזה, אך השליח השמח והאופטימי מאבד הרבה מחוש ההומור שלו וגם את אמונתו התמימה במדינה הציונית, למרות שהוא ממשיך להצהיר על אהבתו לארץ גם בסיום. מסע ההתפכחות המצחיק והמריר הזה המשלב בתוכו הרבה ירידות קטנות וחביבות על ישראלים וישראליות – מדבר כנראה חזק לקהלים בחו"ל.

כעת גרינגרס מנסה להעביר את ההצגה לעברית בתרגומו של שאנן סטריט, סולן להקת 'הדג נחש' (שגם תרם את שיר הפתיחה). התרגום סביר, אך נראה שבדרך קרה משהו להומור האנגלי השנון, שאינו מצליח לעבור את מחסום ההעברה התרבותית. האמת היא שגרינגרס מתבדח בעצמו על חשבון הפער התרבותי הזה, אך גם האירוניה העצמית אינה מגינה עליו מפני הבעיה המרכזית שלו, שהוא פשוט לחוץ מדי על הבמה, אולי בגלל הניסיון לשחק בשפה שהיא לא שפת האם שלו. מה שהיה צריך לעבור בקלילות ובקריצה הופך קשה ומאומץ ומאבד הרבה מחינו. בסופו של דבר, יש בהצגה רגעים משעשעים ונוגעים ללב, אבל כמכלול זה עדיין רחוק מלהיות "שוס" ענק כמו שזה היה ככל הנראה בחו"ל.