"אחרי הסטירה הראשונה הפכתי לחפץ"
מקלטי ויצ"ו הפכו בשנים האחרונות למפלט האחרון של נשים מוכות. גלית, דיירת במקלט, חשפה את סיפורה בפני ynet, לקראת יום האלימות הבינלאומי: "בהתחלה הייתה אהבה מטורפת, היום אני יודעת שזו הייתה אובססיה. גם אם גבר אלים נרגע קצת, המכות תמיד יחזרו". ח"כ גלאון מציעה: במקום צו הרחקה לבעלים מכים - צו הכנסה למתקן משמורת
"ביום החתונה שלנו, כשהגענו הביתה וספרנו את הצ'קים, הוא דחף אותי והחטיף לי את הסטירה הראשונה. הוא הבהיר לי שאצלם בעדה הגבר שולט בכל ומאותו רגע הפכתי לחפץ. אסור היה לי לשים יותר אודם או ללבוש חולצה צמודה".
גלית וענבל (שמות בדויים) שוהות כבר כחצי שנה במקלט לנשים מוכות של ויצ"ו (אחד מתוך שניים המנוהל בשיתוף עם משרד העבודה והרווחה). בשיחה עם ynet, לקראת יום האלימות הבינלאומי שיחול ביום שישי הקרוב, הן פותחות צוהר לעולמן. שנים רבות סבלו מאלימות פיזית ומילולית, עד שהחליטו לעבור למקלט.
כ-200,000 נשים בישראל (כל אשה שביעית) חיות בצל אלימות פיזית, מינית ונפשית מצד בן-זוגן. כ-600,000 ילדים עדים ונחשפים לאלימות במשפחה. עד לחודש נובמבר השנה נרצחו 16 נשים. המכים והרוצחים הם בדרך כלל בעלים, חברים לחיים או קרובי משפחה אחרים.
שיחה עם ענבל, דיירת המקלט לנשים מוכות (צילום וידאו: דני דגן)
מרבית הנשים שנרצחו על-ידי בעליהן לא התלוננו קודם לכן במשטרה או ברשויות הרווחה על אלימות. עד אוקטובר השנה נעצרו 3,876 גברים בגלל אלימות כלפי נשים ובסך הכל נפתחו בשנה האחרונה 13,159 תיקים.
מקלט ויצ"ו בו ביקרנו, מופעל על-ידי הנשים השוהות בו והן אלו שאחראיות לפי תורנות על הבישול והניקיון הכללי במקום. כל אם אחראית לשליחת ילדיה למוסדות החינוך ולקבלת פניהם כשהם חוזרים. "בהתחלה, המצב היה מאוד קשה לילדים שלי שנכנסים עכשיו לגיל ההתבגרות", מספרת גלית. "צריך להבין שהחדר שלנו כאן יותר קטן מחדר הכביסה שהיה לי בבית. בימים הראשונים במקלט הילד שאל אותי 'למה אלוהים עושה לנו את זה? אני ילד טוב ואמרת שאלוהים אוהב ילדים טובים'. זה קרע לי את הלב.
"כל החיים את משקיעה ומחנכת אותם לטוב ופתאום אין לך תשובות. כשהבאתי אותם לכאן הם היו מרוסקים. עקרתי אותם מהמיטות שלהם, מהטלוויזיה, מהחברים. וכאן הם צריכים לחלוק שירותים ומקלחת עם עוד משפחה. היה קשה לעבור לקומונת נשים קטנה אבל פה לפחות אפשר לישון בשקט. התחלתי להכיר את עצמי ויצאתי מההכחשה".
גלית מספרת כי המעבר למקלט לווה בהיסוסים אך בשלב מסוים הבינה שלמרות הקשיים, עשתה את הצעד הנכון. "לפני מספר חודשים חגגתי יום הולדת. הילדים בכו כי הם נזכרו שבכל שנה היינו חוגגים את יום ההולדת בנסיעה לסוף שבוע או במסעדה. בכל זאת, הם קישטו את החדר והבנות במקלט קנו לי פרחים ושמו מוזיקה. כולם רקדו וצחקו והיה ממש כיף. בסוף היום הם חיבקו אותי ואמרו לי שזה היה יום ההולדת הכי יפה שהיה לי. זה היה הכול בשבילי. לראות את הילדים שלי, בלי הסוני-פלייסטישן אבל עם חיוך ושמחה בעיניים, נתן לי כוח להמשיך".
נשים רבות מעדיפות לשמור את המצוקה בפנים ולא לחשוף מה שעבר עליהן. גלית מסבירה כי הסכימה לספר את סיפורה על מנת להעניק כוח לנשים הנמצאות במצב בו הייתה לפני כחצי שנה. "אני לא רוצה להצטייר כאומללה, בסוף אקום על הרגליים. המטרה שלי היא שנשים שנמצאות במצב דומה יקומו ויעזבו בלי פחד, גם אם פתאום אין חברים או כסף. חשוב להבין שגבר אלים יישאר כזה. גם אם לפעמים הוא קצת נרגע, תמיד המכות יחזרו".
עבור נשים שעדיין לא נישאו ומקיימות קשר עם גבר בעייתי, יש לגלית רק עצה אחת - לראות את תמרורי האזהרה, לפני שיהיה מאוחר מדי. "בעלי היה האהבה ראשונה שלי", היא אומרת. "יצאנו במשך שנה והייתה אהבה מטורפת. היום אני יודעת שזו הייתה אובססיה, רכושנות. בכל בוקר בשש וחצי, כשהייתי יוצאת לעבודה וממתינה לאוטובוס, הוא היה מופיע ולוקח אותי במכונית שלו לעבודה. הוא גם היה בא לקחת אותי מהעבודה, שולח פרחים, מרעיף אהבה ונותן לי הרגשה שאני הכי מיוחדת בעולם. כשהייתי הולכת לחברות או מדברת איתן בטלפון הוא היה אומר שהוא רוצה להיות איתי באותו זמן. לאט לאט הוא בודד אותי מכולם. הייתי רק שלו. כמובן שהיום, אם גבר יתנהג אלי ככה, כל הנורות האדומות שלי יידלקו. אז הייתי תמימה וחשבתי שזה רומנטי".
ללא המקלט, משוכנעת גלית, ייתכן והייתה נרצחת על ידי בעלה. פשוט כך. "בלילה האחרון שלי בבית הילדים ארזו את בשבילי את הבגדים בגלל שלא יכולתי לזוז", היא נזכרת. "הייתי חבולה בכל הגוף. בבוקר התקשרתי לקו החירום של ויצ"ו וכבר באותו היום הגעתי לכאן. נמלטתי מהבית באותו רגע. מי היה שורד בלי המקלט הזה?".
מנהלת המקלט בו שוהה גלית, שלומית בן ישי, מסבירה מהו הערך המוסף של המקום, מעבר הגנה על הנשים וסיפוק צרכיהן הבסיסיים: "בזמן שהנשים שוהות כאן יש להן את האפשרות לחשוב טוב איך הן רוצות להמשיך את החיים שלהן. הן משוחחות עם עובדות סוציאליות, לומדות איך לנהל משק בית נורמטיבי, פונות למערכות הממסד השונות ויוצרות קשר עם משרד השיכון על מנת לקבל סיוע בשכירת דירה. האישה עוזבת את המקלט כאשר היא מרגישה עצמאית, חזקה ובשלה לחזור לחיי הקהילה. אנחנו לא מכריחות אף אחת להישאר פה והיו מקרים שנשים חזרו לביתן אחרי מספר ימים".
הצעה לפתרון: במקום צו הרחקה - הכנסת הגבר למשמורת
גלית, כאמור, נאלצה להתרחק ממקום מגוריה, מעבודתה ומשגרת חייה וכך קורה במקרים רבים בהם סובלות נשים מאלימות מצד הבעל או בן הזוג. כן, דווקא הקורבן הוא זה שמשלם את המחיר. חברת הכנסת זהבה גלאון (מרצ) החליטה כי הגיע הזמן לשים סוף למצב מעוות זה והגישה הצעה לתיקון החוק למניעת אלימות במשפחה.
החוק למניעת אלימות במשפחה כולל בתוכו הליך של מתן צו הרחקה נגד מי שנהג באלימות כלפי בן משפחתו. בשנים 2001 עד 2003 הוציאו בתי המשפט לענייני משפחה ובתי משפט השלום 13,555 צווים כאלו, אולם הבעיה העיקרית היא אכיפתם, שלא תמיד מתבצעת במלואה.
"מקרי הרצח האחרונים השנה מלמדים שגברים אלימים, שקיבלו צו הרחקה מהבית, הפרו אותו ורצחו את בנות זוגם", אומרת ח"כ גלאון, אשר בהצעתה מבקשת להסמיך את בית המשפט לתת לאדם צו הכנסה למשמורת במקום צו הגנה, לאור הערכת מסוכנותו.
"מכיוון שהמשטרה אינה יכולה להתחייב להציב שמירה על גברים אלימים שהוצא נגדם צו הרחקה ונמצאים במעצר בית, יש להנחות את השופטים להכניס את הגברים האלימים למתקני משמורת. בנוסף, יש להכשיר מתקני משמורת בדומה למתקנים שהוכשרו לעובדים זרים ולשוהים בלתי חוקיים".
לפנייה לכתב/ת 
