תרכבו בשביל לחיות, לא כדי למות

בטח לא ידעתם את זה. אופנוע שמעורב בתאונה, אינו מתקמט כמו מכונית. הוא אינו נמעך. אופנוע שמעורב בתאונת דרכים במהירות גבוהה, מתפזר לכל הכיוונים, על-פני רדיוס עצום. בטח לא ידעתם, אבל אופנוע לא צריך להתנגש בכלי רכב גדול וכבד כדי להפוך לסחבה שלא ניתן להשתמש בה עוד. גם "התרסקות קטנה" מחסלת אותו. ואת הרוכב שישב על גבו. בטח לא ידעתם את זה, אבל רוכב אופנוע שמעורב בתאונת דרכים קשה, לא שוכב קפוא ללא רוח חיים. רוכב כזה נראה כאילו היה קורבן לפיגוע התאבדות, כולל חלקי גוף מפוזרים לכל עבר. בטח לא ידעתם את זה.

אבל אני כן יודע. ואני מכיר. ולי נמאס. נמאס לראות אופנועים מרוסקים לחתיכות קטנות. נמאס לראות ולשמוע על רוכבים שצריכים היו לגרד את חלקיהם מהאספלט הצורב. נמאס לי לשמוע על נהג שעשה פניית פרסה ולקח עמו חבר, ונהג משאית שלא הביט במראה וחיסל אחר. שיספרו את זה לאחות שתאכיל אותם חודשים ארוכים אחר כך בדייסה מעוכה היטב, או לזה שיפגוש אותם בשערי שמיים.

לי נמאס מזה.

קצת צניעות, אולי?

כולנו הרי מכירים את הסיכון. לוקחים בחשבון את הסיכויים שלרעתנו. אבל הגיע הזמן לנסות ולעצור את התופעה. לנסות ולצמצם את המספרים האיומים. אולי אם נתחיל להתנהג בצניעות, הרחוקה כל כך משחצנות של רכיבת הספורט. הרוכבים יודעים הרי, בדיוק כמוני, כי "חבורות הרכיבה" של יום שבת מדשנות את זרעי הפורענות. הרכיבה בקבוצה, אתם יודעים היטב, אחראית לחלק ניכר מהסיכון. ובאופן טבעי, לחלק ניכר מהתוצאות החמורות.

הגיע הזמן שרוכבי אופנוע בישראל, בעיקר הרוכבים הספורטיביים, ידוממו מנוע לשבת אחת. יבררו את הסיבה לשמה הם רוכסים חליפה וקסדה ויוצאים לעיתים קרובות מדי לחפש את מלאך המוות. רוכבים בקבוצה שדוחפת את כל חבריה לקחת סיכונים מיותרים. להוכיח את גבריותם ומהירותם על שני גלגלים. לעקוף בחזרה את זה שעקף, להראות כי את הסיבוב הבא אפשר לתקוף במהירות גבוהה מכל אחד אחר.

אני מכיר בזכותו של כל אחד לעשות עם חייו מה שהוא רוצה. ומי שרוצה להתאבד, שיתכבד ויטפל בעצמו כרצונו. אבל שיעשה לכולנו טובה, ולא יקח עמו חברים שהצליח לסחוף אחריו.

נסים דואק ערך בעבר את מדור הרכב ב"ידיעות אחרונות" ושימש כבוחן אופנועים. כיום הוא הבעלים של משרד לייעוץ תקשורתי ומספק שירותים גם ליבואני רכב דו-גלגלי.