אופס... שכחתי לעשות ילד
נשים רבות מגלות שבמהלך המרדף אחר ההצלחה והכסף הן שכחו משהו אחד: להקים משפחה. אחרות דווקא הקימו משפחות לתפארת, אבל עדיין מרגישות ריקנות, ולמרות הג'יפ, הילדים והקריירה הן לא מאושרות. אם גם את מרגישה כך, אורלי כץ מציעה שתעצרי לחשבון נפש, ותבדקי בשביל מה את קמה בבוקר
"אופס, שכחתי לעשות ילד..." זעקה הכותרת באחד המגזינים המובילים בארה"ב. הכתבה דנה בנשים בשנות ה-40+ לחייהן, שפתאום שמו לב שבמהלך המרדף אחר ההצלחה, הקריירה והכסף הן שכחו עוד משהו: לעשות ילדים, להקים משפחה ולדאוג לקן הפרטי שלהן, לא רק לזה העסקי. הכתבה דנה בהרחבה בתחושות של אותן נשים, שמשקיעות כעת את כל מרצן וזמנן בטיפולי פוריות שאין כל ערובה להצלחתם.
כתבה אחרת שנשאה את הכותרת: "למה לעזאזל אני לא מאושרת?" דנה בנושא הקריירה מזווית אחרת: "יש לי בעל מצליח, שני ילדים מקסימים, ג'יפ, או-פר וג'וב מוצלח בתאגיד. אז למה לעזאזל אני לא מאושרת? אני מרגישה שהקרבתי כל כך הרבה למען העבודה. מה לא עשיתי בסדר?"
מהי הצלחה?
סקר שנערך לאחרונה בארה"ב בקרב מאות נשים, נגע בנקודה רגישה ביותר: 'מהי הצלחה בשבילי?' נשאלו הנשים, 'מה יגרום לי תחושת סיפוק ושקט?' בסקר השתתפו נשים נשואות, אמהות ורווקות. כולן עובדות במגוון תפקידים ומעמדות: מנהלות, נשות עסקים, שכירות ועצמאיות.
המסקנות שעלו בעקבות הסקר ידועות לכולנו כבר מזמן: כולן הזכירו את אותם הדברים שתמיד אנחנו רוצות עוד ועוד מהם, אך תמיד חסרים לנו, ואפשר לחלקם לארבעה מדדים:
1. זמן - זמן למשפחה, לבן הזוג, לחברים וכן לעצמי. הסביבה המלחיצה שבה אנו חיים מאפילה על כל השאר, ואינה מותירה לנו זמן לנשום, שלא לדבר על לחייך ואפילו ליהנות קצת.
2. איזון - נשים מבקשות לאזן בין החיים לעבודה. הן אינן רוצות לנצח בעבודה, ואינן רוצות להפסיד בחיים! הן רוצות קן משפחתי חם ואוהב ומסגרת עבודה מספקת.
3. שליטה - נשים מחפשות שליטה על עצמן, על הזמן ועל העתיד הפיננסי שלהן. עובדה זו הולידה גל עצום של נשים עצמאיות ויזמות. ולראיה - 38% מהחברות בארה"ב נמצאות בבעלות נשית!
4. מטרה - נשים רוצות סיבה לקום בבוקר, לשנות, לתרום, לחוש את מה שנקרא: "Sense of Purpose". נשים רוצות להתמלא באנרגיה, בתשוקה וביוזמה ולעשות את מה שהן עושות מתוך אמונה שלמה בנושא. מתוך הזדהות עם הערך והסיבה.
כסף זה לא הכל...
ברנדה בארנס כיהנה כ-CEO של פפסי כשלפתע, בגיל 43, הודיעה שהיא מתפטרת, עוזבת את עבודתה. ה-"Wall Street Journal" פרסם שתי כתבות בנושא. הראשונה דנה בעצם המהלך עצמו שעשתה בארנס, ובדקה מה הניע אותה לעשות את הצעד הקיצוני. בארנס אמרה בכתבה שאחרי 20 שנה שבהן פספסה ימי הולדת, לנה במלונות זרים, העבירה לילות שלמים ללא שינה והתרחקה מבעלה ומכל חבריה - היא החליטה שהגיע הזמן להפסיק. אם לא עכשיו, אימתי? החליטה ועשתה.
הכתבה השנייה הביאה את תגובות הציבור לפרישתה של בארנס. ומי לדעתכן תמך יותר במהלך, גברים או נשים? נכון - גברים. דווקא הגברים הבינו את הצעד שעשתה וצידדו במהלך הנועז. הנשים, מצידן, זעמו וזעפו. הן כתבו מכתבים נרגזים למערכת שבהם נכתב: "איך היא יכולה לעשות לנו את זה? אישה שהגיעה כל כך רחוק מפנה כעת עורף לכל מה שהשיגה?"
ברנדה בארנס ענתה בתגובה: "לא עשיתי זאת לך, לך או לך. עשיתי זאת עבור עצמי ובני ביתי. מבחינתי, הצלחה היא בחירה, ואני בחרתי מעתה להיות יותר עם משפחתי. אינני רוצה לוותר על עוד יום הולדת... כעת אחפש משהו שאינו מחייב אנשים לוותר על חייהם בשם הכוח!"
ומוסר ההשכל שלנו?
ברור שאין כאן המלצה להתפטר מחר בבוקר, זה כמובן לא מתאים לכולן ולא כולן יכולות להרשות לעצמן. אך המסקנה היא שעלינו לערוך מדי פעם חשבון נפש, לבחון ולבדוק את סדרי העדיפויות, ולשאול את עצמנו האם אנחנו זוכרות את ארבעת המדדים - זמן, איזון, מטרה ושליטה:
- האם אנחנו במקום הנכון, והאם זה באמת מה שאנו רוצות לעשות?
- האם אנחנו מאזנות בין משפחה ובית לבין כל השאר, או שמא המחיר כבד מדי?
- האם ידוע לנו למה אנו קמות בבוקר, האם יש לנו את הדחף לעשות משהו מבפנים, עמוק עמוק, והוא מלווה בתחושת התלהבות, שמחה ותשוקה?
- ובקיצור - האם אנחנו שולטות בחיינו, או שהם שולטים בנו?
- אורלי כץ היא מאמנת אישית ועסקית לנשים ומחברת ספר הקואצ'ינג הראשון לנשים עם דנה גניהר רז: "כל אחת והדיזי שלה
" (הוצאת אסטרולוג). לאתר O.K Coaching
– המרכז לאימון נשים לחצו כאן.
- לטורים הקודמים בסדרה:
תרגילים לשחרור ייסורי המצפון
מה עושים כשהעבודה חודרת הביתה, לוורידים ולנשמה איך מתגברים על התחושות "אין לי כוח" ו"אין לי זמן" אין "נוח לי איך שאני" יש "אני מעזה"
לפנייה לכתב/ת 
