שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לכל שבת יש מוצאי שבת
    חזרתה של "המגן" לכבלים היא בשורה מענגת במיוחד. "ההורים שלי חייזרים" בערוץ הילדים היא חיקוי דל ל"מפגשים מהסוג השלישי"

    עונג שבת: המגן, הוט 3, שבת, 22:00

     

    אין חדשות יותר טובות למוצאי שבת מאשר העובדה כי "המגן" חזרה לעוד עונה. מדובר בסדרה שמאגדת כל-כך הרבה מעלות, עד כי חזרתה לעונה נוספת נדמית

    לי תמיד כסוג של נס. מה, יש עוד? הייתכן כי דבר כל כך טוב עוד לא נגמר? האם זה לא בניגוד לרוב חוקי החיים כפי שהם ידועים לנו?

     

    לקרוא ל "המגן" סדרת משטרה יהיה קטן עליה, למרות שזה כל מה שהיא. הסדרה סוטה רק מעט מהנעשה בתחנת המשטרה, בחדרי החקירות וברחובות הפחות טובים של העיר. כמו ב"בלוז לכחולי המדים" וב"סמויה" לא מדובר בקונספירציות של לוויתני פשע גדולים, אלא בעיקר בסוחרי סמים וחברי כנופיות, הלחם והחמאה של עבודת המשטרה, השיא של הסיזיפיות.

     

    אבל זה לא יתרונה היחיד של המגן. בעוד סדרות כמו "נ.י.פ.ד" התמחו ביצירת תנועות מצלמה זריזות רק במעברים בין סצנה לסצנה, אבל הקפידו על צילום שמרני יותר בשאר הזמן, ב"המגן" הקצב של העשייה לא נרגע כמעט 50 דקות. למעשה, בתום כל פרק הצופה מוצא את עצמו עייף רק מלראות. סוג החיקוי הזה לאדרנלין שבו מתבצעת עבודת הבלשים, עובד.

     

    עוד יתרון ענק הוא השחקן מייקל צ'יקליס, אשר בעונה הראשונה של "המגן" הייתי ממש צריכה לבדוק 3 פעמים את הרולר של הקרדיטים כדי להיות בטוחה, שמדובר באותו יצור שמנמן וחביב שעשה בשעתו את הסדרה "איש משטרה", שהיא מסוג סדרות הפשע ההולמות נשים בשמירת הריון. המטמורפוזה שהשחקן הזה מפגין בכל ארבע העונות של "המגן" מוכיחה לא רק שהוא שחקן מצוין, אלא שתסריט יכול לקחת שחקן טוב לכל מקום וגם להיפך.

     

    בפרק הראשון של העונה הרביעית, שהוקרן אמש, הופיעה שחקנית חיזוק: גלן קלוז בדמות מפקדת היחידה החדשה. נכון לאמש, עוד לא השתכנעתי שמדובר בהברקת ליהוק.

     

    מבטא בריטי זה לא מספיק: הורים שלי חייזרים, ערוץ הילדים, שבת, 12:15

     

    שוב התגלמו חייזרים בגופם של בני אדם, והשתכנו בעיר שדה בריטית. המבוגרים מטורללים, טוב, המעבר קשה להם במיוחד. הילדים מסתגלים מצוין והוריהם, הנתפסים כמשוגעים בלתי מזיקים בעיני הסביבה, מביכים אותם.

     

    מאיפה זה נשמע לכם מוכר? מ"מפגשים מהסוג השלישי", כמובן. אלא שבעוד זו האחרונה הייתה סיטקום-מופת, ולא רק בגלל ג'ון ליתגו המעולה, אלא בכלל, בגלל טריות הקונספט, והמופרעות הכללית של התסריט, הרי שהגירסה הבריטית המרוככת (המכוונת לילדים בני 10 בערך) לא שווה הרבה.

     

    המבטא הבריטי, הגיע הזמן להפנים, איננו בהכרח גורם משביח בעשייה טלוויזיונית. כן, זה יכול לעזור, אבל לפעמים זה גם מפריע. יחד עם המבטא נגרר פנימה הומור בריטי יבש, שלא ערב במיוחד לחיכם של הילדים, שבמחיצתם צפיתי בסדרה. הכל צפוי, והדמויות די מהדהדות על "מפגשים מהסוג השלישי".

     

    אב המשפחה הוא המופרע התורן, אבל השיטוט שלו בין מפגני משחק בנוסח ג'ים קארי או ג'ון ליתגו, אינו משכנע. האם, המשועתקת מדמות האחות הבכורה ב"מפגשים", היא שוב זאת שזכתה להתגלם בדמות עקרת הבית האווילית מן הפרברים, גם היא מעיקה על התסריט יותר משהיא מסייעת לו. והילדים כל כך משכנעים בתפקיד ילדי בית הספר הסטנדרטיים, עד כי לא נוצר בכלל שום מתח קומי בין דמויות הילדים הרגילים שלהם לבין האישיות החייזרית שלהם.

     

    ככל שניסיתי, לא הצלחתי להבין מדוע משובצת הסדרה הזו לשעת צפייה כל כך מבוקשת אצל ילדים בשבת. מצד שני, השתכנעתי לחלוטין כי עליי לדחות עד כמה שאוכל את המועד בו ארשה לילדים שלי לבהות בערוץ הילדים.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים