דניס רודמן: "דייויד סטרן מונע ממני לחזור ל-NBA"
התולעת הספיק לפרסם ספר חושפני ולהתערטל בפומבי, אולם החלום שלו נשאר לחזור לשחק כדורסל. לטענתו כל נסיונותיו נבלמו על ידי הקומישינר ש"השבית אותי"
דניס רודמן משועמם בלי כדורסל וכשרודמן משועמם דברים פרועים קורים. אולי היה זה חוסר מעש שגרם ל"תולעת" להפוך לאחרונה לתולעת ספרים. רודמן חגג לפני כחודש את הוצאת ספרו החדש "הייתי אמור למות כבר", בו הוא מתאר כמה מחוויותיו הביזאריות במגרש, במיטה ובכלל. אבל גם זה לא מספיק לרודמן. הוא רוצה אקשן אמיתי ומוכן אף ליזום אותו בעצמו.
לאחרונה פירסם ה'מיאמי הראלד' כי כוכב העבר, שזכה בשלל אליפויות עם דטרויט פיסטונס ושיקגו בולס, פיזר לא פחות מ-500 שטרות בסך דולר אחד במסעדה רק בשביל להשתעשע ממראה הסועדים נאבקים בינהם כדי ללקט אותם. כמה ימים לאחר מכן, פורסם ב'ניו יורק פוסט' כי הסלבריטי המהולל סולק ממועדון לילה בתפוח הגדול, לאחר שפשט את חולצתו ואף חשף את ישבנו - התפוח, הגדול. רודמן הכחיש אמנם את התקרית, אולם גם זה לא ישכנע את דייויד סטרן לעודד את חזרתו ל-NBA, בטח לא אחרי קוד הלבוש שהכתיב. לטענת רודמן, הקומישינר בכבודו ובעצמו, הוא זה שמונע במשך השנים את הקאמבק עליו הוא עובד קשה כל כך.
"היו לי הצעות, אבל אני חושב שדייויד סטרן השבית אותי" טען רודמן בראיון ל'שיקגו טריביון', בניסיון לנמק למה לא הצליח להשתלב מחדש בליגה ולמה בגיל 44, זה כנראה כבר לא יקרה, "אני לא חושב שסטרן רוצה אותי חזרה לליגה, כך שזה לא יקרה. אני חושב שאני עדיין יכול לתת לקבוצה כעשרים דקות למשחק ויותר, אבל הוא לא רוצה שזה יקרה, אז לא".
למרות התדמית השובבה שלו, שבוודאי אינה מקובלת על הקומישינר היהודי המהוגן, רודמן היה מצפה כי הבולס היו מעניקים לו את הכבוד שמגיע לו עם תליית הגופיה מספר 91 שלו בתקרת ה'יונייטד סנטר' בשיקגו, ממש כפי שעשו בסוף השבוע עם הגופייה של חברו, סקוטי פיפן. "עשיתי כל כך הרבה עבור הליגה והעולם. אם זה יקרה, זה יהיה טוב לכל האנשים" אמר רודמן. "אני לא חושב שזה יקרה, אבל זה ישמח אותי ואני חושב שגם את האוהדים. מדהים עד כמה אוהדים אמיתיים יש לי פה, אחרי כל השנים הללו. זה מרגש אותי".
רודמן, שלא שיחק ב-NBA, מאז ניסה את מזלו במדי דאלאס מאבריקס לפני חמש שנים, שומר על כושר במגרשי הכדורסל של הליגות החצי מקצועניות בארצות הברית ואף הופיע למשחק ראווה בפינלנד לפני כחודש. כרגע, הוא עסוק בעיקר בקידום יחסי הציבור של הספר החדש, שמתחיל בתאונה שעבר לאחר שהתרסק עם אופנועו בלאס וגאס כשהוא נוהג שיכור. רודמן ניצל בנס ואושפז בבית חולים כשעל גופו לא פחות מ-70 תפרים. הספר מסתיים בתיאור פסטורלי של חיי משפחתו הנוכחית בקליפורניה, לצד אשתו מישל וילדיו הקטנים.
בין לבין מרחיב רודמן על אורח חייו יוצא הדופן והאינטנסיבי בין הברים בהם היה שותה לשוכרה, ביצועי המיטות של הבחורות שהכיר ושבחיקן היה מסיים את
לילותיו. כדי להדגים עד כמה "קיצוניים ומוזרים חיי המין שלי", מתאר רודמן מקרה בו קיים יחסי מין עם גברת בחדר מלון, בעוד בן זוגה ממתין לבואה בלובי. כשסיים את ענייניו, ירד ללובי והתקבל בברכה על ידי אותו בחור תמים שאמר לו: "זה כבוד לפגוש אותך". רודמן סיפר גם על התקופה שבילה בסן אנטוניו, כשחקן הספרס, במהלכה נהג לצאת למועדוני גייז כשהוא לבוש בבגדי אישה.
תאמינו או לא, רודמן מתחייב כי כל שכתב בספרו הוא אמת לאמיתה. "ילדיי היו אומרים שזה פשוט אבא, אבא המשוגע" אמר רודמן בראיון, "כל מה שבספר נכון. זה יותר קומדיה מכל דבר אחר".
