חוק הפיקדון - חבלי בגרות
השר לאיכות הסביבה צריך להפעיל סמכותו השלטונית הנתונה לו מכוח חוק הפיקדון, וליטול מתאגיד אל"ה את מעמדו המונופוליסטי-הדורסני. בשם איכות הסביבה והמיחזור
ב-1 לאוקטובר 2005 מלאו ארבע שנים לכניסתו לתוקף של חוק הפיקדון על מכלי משקה התשנ"ט 1999. אין ספק כי זה זמן ארוך דיו לצאת מכל מחלות הילדות, מקשיי הרצה; להימצא כבר עמוק בתודעת הציבור הרחב כרכיב חיוני לשמירת איכות הסביבה ברשות הרבים, לצמצום כמויות האשפה, וליצירת מאגרים חדשים של חומרי גלם, תוך שימור משאבים ומניעת השחתתם.
אז מה היה לנו (כסיכום)?
- בארבע השנים נאספו ומוחזרו מיליארד מכלים, שהם 250 מיליון מכלים בממוצע לשנה מכלל קרוב למיליארד מכלים חייבי פיקדון בכל שנה (אליבא דנתוני תאגיד המִחזור, רק 540 מיליון). שיעור האיסוף והמִחזור בפועל נושק אך בקושי את הגבול התחתון של 30%, בה בעת שהתאגיד משחרר נתונים על שיעורי איסוף של 62% ו-65% ואף הפליא כדי 75%!
- הוקנה ערך כלכלי (לא מספיק עדיין) לפסולת מכלי המשקה הקטנים חייבי הפיקדון, וכתוצאה מכך רשות הרבים בישובים עירוניים ובמרכז הארץ נקייה ממכלים חייבי פיקדון! במרחב הבין עירוני ובאזורי הפריפריה - שוכבים המכלים כדומן על פני השדה, כמוהם המכלים המשפחתיים שהוצאו אל מחוץ לתחולת החוק. בנוסף, אלפי משפחות ויחידים, בהם רבים קשי יום, מתפרנסים מאיסוף והחזרת המכלים חייבי הפיקדון, ממיונם, הובלתם ומִחזורם לחומרי גלם. למעשה, כיום עשרות אלפי טון של שבר זכוכית, מתכת וחומרים פלסטיים ממוחזרים מדי שנה.
אלא שבמרוצת ארבע השנים הצליחו תאגיד המחזור ובעליו להשניא את החוק על הציבור הרחב. כתוצאה מכך, לטענתי, מרבית המכלים חייבי הפיקדון (כ % 70 ) כלל לא הוחזרו למסופי התאגיד ובעליו, ארבעת יצרני המשקאות הגדולים, נותרו כשהמרשרשים הרבים (כ-120 מיליון ש"ח בכל שנה) מדגדגים את כיסיהם בהנאה יתירה:
- התאגיד הטיל הנחתות חדשות לבקרים על מגזר המרכולים שלא יכול לעמוד בהם: תחילה הגביל את הכמות המזערית לאיסוף ל-1,300 מיכל. רק לאחר לחצים, טרוניות, וביקורת ציבורית חריפה הוריד את הכמות ל 1,100 מכלים לאיסוף. רק לאחר שנתיים ירד הגבול ל-900, ורק לאחרונה נקבע על 600.
- בשונה מהאספנים המקצועיים ("סיטונאי אספנות") אותם תיגמל התאגיד, תחילה ב-9.5 אג' למיכל, אחר ב-7.5 אג', וכיום ב-3 אג' למיכל - אין אף מרכול שזוכה לתגמול כלשהו בגין טרחתו עבור האיסוף, הספירה, האריזה והחזרת דמי הפיקדון. כתוצאה מכך פרשו במרוצת השנים אפילו מרכולים הנמנים עם הרשתות הקמעונאיות הגדולות מיישום החוק, ובאין אוכף, הופך החוק -לצחוק.
- בסך הכול הציב תאגיד המחזור 100 מכונות החזרה אוטומטיות (בלע"ז Reverse Vending Machine) - מהן נותרו עד היום בקושי 80, אחת למרכול, במקום 4,000 מכונות פשוטות להפעלה, וזולות, הדרושות בארץ לפי המודל הסקנדינבי.
- לעומת זאת פתח התאגיד 13 מרכזי החזרה -על פי רוב ביישובי מיעוטים בפריפריה (תמרה, באקה אל גרביה, דלית אל כרמל), אך גם אלה שבמרכזים עירוניים גדולים כירושלים ורמת גן אינם מתאימים לצרכן הבודד אלא לאספן מקצועי.
לפיכך משליך קהל הצרכנים את המכלים חייבי הפיקדון למכלי האשפה, לשולי הדרכים, או במקרה הפחות גרוע - זורק אותם לכלובי האיסוף, מניח אותם בקרן הרחוב, או בפתח המרכול - למען ייפדו ע"י נזקקים או אספנים מקצועיים. צורת איסוף אחרת, בעיקר במקומות עבודה, במזנוני מתנ"סים ומוסדות תרבות מתבצעת באמצעות שקי פוליאתילן המותקנים על מסגרת מתכת נאה - כאשר התמורה מיועדת לרווחת העובדים או למטרה חברתית כלשהי . זו האחרונה מצוינת כשלעצמה, אך אינה הולמת את מטרות החוק שנועד לשמור על הקשר בין התשלום בגין הפיקדון לפדיון התמורה, שאם לא כן מתייקר המוצר לצרכן בגובה הפיקדון, ולא היא.
על רקע זה חורה לכל בר דעת כי בצוהרי יום שלישי ה-27 לספטמבר חגגו ראשי תאגיד המִחזור ברוב עם והדר את תום איסופו של מיכל המיליארד במסגרת חוק הפיקדון. האירוע, בהשתתפות השר לאיכות הסביבה, חברי כנסת, מכובדים ואנשי תקשורת, לא התקיים בצנעה במסוף המיון הצפוני שבחצר מפעל דשנים במפרץ חיפה המופעל על ידי התאגיד, אף לא בחצר מסוף חברת אביב תעשיות מחזור המשמשת כקבלן משנה לתאגיד, באזור התעשייה ברמלה. הארוחה התקיימה כיאה במסעדת יוקרה תל אביבית הממוקמת בגני מוזיאון תל אביב.
לו היתה סיבה למסיבה לא היה מקום להלין על ראשי תאגיד המחזור. אך לחגוג איסופו של מכל המיליארד לאחר 4 שנים תמימות מיום כניסתו לתוקף של החוק, היא מקור לבושה ולא לגאווה: במועד זה צריך היה התאגיד לציין כבר איסופו של המכל ה-3 מיליארד לו רק רצה, באמת ובתמים, בהצלחתו של החוק, ולא רק בהאדרת קופת בעליו !
איסוף ומחזור מיליארד מכלים בארבע שנים משמעתו איסוף דל ופוגע בציבור הצרכנים הרחב; כי למיטב ידיעתי, 250 מיליון מכלים לשנה בלבד בממוצע, מתוך כמיליארד מכלים חייבי פיקדון, מביאים את שיעור ההחזרה בקושי לגבול אפקטיבי של % 30, הרחק אפילו מהשיעור המופחת של % 62 ( והרחק עוד יותר) משיעור של % 80 כפי שנקבע בתקנות הפיקדון -בעקבות לחץ שתדלני התאגיד על חברי ועדת הכלכלה של הכנסת.
מטעם זה נדרש תאגיד המִחזור לשלם קנסות בגובה עשרות מיליוני שקלים בכל שנה לקרן הניקיון המופקדת, במשרד לאיכות הסביבה, בגין אי עמידה ביעדי האיסוף. הקנסות יגיעו עד לסוף שנת 2005 לסכום מקורב של 60 מיליון שקלים, אם לא יתרחש שום נס, ולפרנסי התאגיד יש העוז לדרוש החזרת כספי הקנס בתירוץ השחוק שעל המדינה לממן עבורו את רכישת 300 מכונות ההחזרה האוטומטיות.
אך תאגיד אל"ה רשאי באמת לחגוג כי גבר בבית הדין להגבלים עסקיים אפילו על הממונה על הגבלים עסקיים, שציין בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים - הציטוט מפסק הדין שניתן ביום 13 לספטמבר: "הממונה סובר כי בהיעדר תחרות ממשית תאגיד האיסוף אשר המבקשות עותרות לאישורו, הינו מונופול הפועל באופן בזבזני שאינו עולה בקנה אחד עם מטרותיו של חוק הפיקדון. לשיטתו של הממונה, אם לא יינתן על ידי בית הדין אישור נוסף לפעילות תאגיד האיסוף, ייווצר תמריץ ליצרני המשקאות להקים מספר תאגידים נוספים אשר יתחרו זה בזה, ובכך יגשימו את מטרתו של חוק הפיקדון בצורה טובה יותר".
גם ה"ירוקים" אשר יוצגו ע"י עמותת אדם טבע ודין והציגו עמדה הססנית ובלתי החלטית ביחס לפירוק התאגיד למרות שעמותת אט"ד (אדם טבע ודין - ד.מ.) מבקרת את חוסר עמידתו של תאגיד האיסוף ביעדי האיסוף שהוצבו לו בחוק הפיקדון ובתקנות שהותקנו מכוחו, דבר "אשר פוגע באינטרס הציבור שבשמירה על איכות הסביבה"; בכך רק הקלו על חברי הרכב בית הדין להגבלים עסקיים להתרשם יותר מחוות הדעת של עמיתם הפרופ' אמיר ברנע, שהוזמנה ע"י התאגיד.
מתמיהה רק כיצד זה הרשה לעצמו בית הדין להתעלם כליל מהניסיון הישראלי המצטבר במשך עשרות בשנים בשיעורי החזר ממוצעים של % 94 של 75 מיליון מכלי הזכוכית הרב פעמיים שקיבולם חצי ליטר בהם משווקים כל מותגי הבירה, ואשר חל עליהם פיקדון רשות של 1.20 שקלים -ללא כל תאגיד מחזור, אלא בזיקה ישירה בין יצרני הבירה לכל המרכולים מקטן ועד גדול. כך זכה תאגיד המחִזור גם ל"הכשר" מבית הדין להגבלים עסקיים -להמשיך ולהתעלל בציבור הצרכנים למשך 3 שנים נוספות מיום 1 לספטמבר 2005.
אשר על כן אין תימה לחיוכו הרחב של השר לאיכות הסביבה, בהניפו אל על שק שהכיל את "פחית המיליארד" תוך הכרזה "על כוונתו להרחיב את חוק המחזור גם לבקבוקים של ליטר וחצי" (ידיעות אחרונות 28.9.2005). מותר בהחלט להטיל ספק בתוצאה: שכן אין זה סוד כי תאגיד המחזור מתנגד בתוקף להרחבת החוק למכלים המשפחתיים, בטיעון שזה עלול לגרום לקריסתו הכלכלית. בשבתו במשך שנתיים כיו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, כאשר הדבר היה נתון בידיו, סיכל ח"כ שימחון אפילו את הצעת התיקון של עמיתו ח"כ אבשלום וילן, להרחיב החוק ולהחילו על המכלים המשפחתיים.
אני קורא לשר לאיכות הסביבה להפעיל בכל זאת את סמכותו השלטונית הנתונה לו מכוח חוק הפיקדון, וליטול מתאגיד אל"ה את מעמדו המונופוליסטי-הדורסני, עליו אין חולק. כי מעמד זה חותר תחת אושיות השלטון, בכל הדרכים העומדות לרשות התאגיד, וכאמור מחסל גם כל אופציה לתיקון החוק ולהרחבתו ברוח הצעת החוק הממשלתית שגובשה לכדי הסכמה רחבה לאחר חודשים ארוכים של דיונים בין כל משרדי הממשלה, ואשר מבקשת להכניס בחוק 4 תיקונים עקרוניים:
1. ליצור זיקה ישירה בין יצרני המשקאות לקימעונאים, דבר אשר ייתר כליל את תאגיד המִחזור ויגרום לפירוקו.
2. להרחיב החוק גם למכלים המשפחתיים שקיבולם ½ 1 ליטר ומעלה.
3. לתגמל ולתמרץ את הקימעונאים עבור טירחתם, במקביל לתימרוץ לו זוכים אספנים מקצועיים.
4. לבטל הפטורים הקיימים כיום מיישום החוק על חלק ממקומות הממכר-בתי עסק קטנים ששטחם נופל מ-28 מ"ר.
לפנייה לכתב/ת 
אלפי משפחות ויחידים, בהם רבים קשי יום, מתפרנסים מאיסוף והחזרת המכלים חייבי הפיקדון
צילום: דודו בכר
מיליארד מיכלים - נאספו ומוחזרו ב-4 שנים
צילום: דוד הכהן
