"רק רציתי לעזור, פתאום אני נאשם"

שלוש שנים לאחר שעזר לאישה שהותקפה על-ידי שני צעירים שפגעו בה ברכבם, זוכה אלון עמירה מאשמת תקיפה חבלנית ואיומים על הצעירים. זאת, לאחר שבית המשפט המחוזי שינה את החלטת בית משפט השלום שהרשיע את עמירה. בשיחה עם ynet סיפר על מהלך האירועים, על התסכול ועל האמונה בצדקת הדרך.

"בהתחלה, כשהורשעתי בבית המשפט רק בגלל שעזרתי לקשישה שנדרסה, אמרתי 'אולי לא צריך לעזור לאנשים'. אבל אתה לא יכול להעלים עין. אני מחנך את הילדים שלי שצריך לעזור תמיד.

"איך זה התחיל? ישבתי במינימרקט שלי בבת-ים וראיתי את הצעירים יושבים במסעדה. המכונית שלהם חנתה על המדרכה ובשלב מסוים הם יצאו החוצה נכנסו למכונית ולא שמו לב כשהקשישה עברה במעבר החצייה עם הנכד שלה. אחד מהם נסע לאחור, והקשישה, שהבחינה בו מעט לפני שפגע בה, השליכה את הנכד על הכביש ונשכבה לידו.

"בזמן שהקשישה והתינוק היו שרועים על הכביש, יצאו מהמכונית שני צעירים, התנפלו עליה וצעקו עליה למה היא נכנסת להם בין הגלגלים, בעוד היא מדממת. ראיתי את זה מהחנות שלי, וכאבא לילדים אני לא הבנתי מה קורה שם, רצתי אליהם ואמרתי להם 'מה אתם צועקים? מה אתם תוקפים אותה? מה זה בכלל חשוב מי אשם, תזמינו לה אמבולנס'.

"אחד מהם התחיל לתקוף אותי באגרופים ואז הצטרף אליו חברו והם גררו אותי על הכביש. אזרחים שהיו שם הוציאו אותי מידיהם ולאחר מכן הם התקרבו אלי לחנות ואמרתי להם 'זה יעלה לכם ביוקר כל ההתנהגות הזאת'. הם כנראה הבינו אותי לא נכון והתחילו לזרוק עלי חפצים. התגוננתי והם פשוט היו בטירוף, אנשים שוב באו לעזרתי ולקחו אותם משם.

"כעבור 20 דקות, כשקצת נרגעתי ממה שקרה, נכנס אחד מהשניים לחנות עם סכין, חיבק אותי ביד אחת וביד השניה דקר אותי. רק במזל הסכין פגעה ביד ולא בלב. לאחר מכן הוא נמלט מהמקום ביחד עם חברו ואני הלכתי לבית החולים.

"בסך הכל רציתי לעזור לגברת"

"למחרת התקשרו ממשטרת מרחב איילון וביקשו ממני למסור עדות, אמרתי להם שאני בכלל לא מכיר את הדוקר ובסך הכל רציתי לעזור לאישה מבוגרת. הלכתי הביתה מהמשטרה וחשבתי שכל הסיפור הרע נשאר מאחורי, ופתאום אני מקבל כתב אישום באשמת תקיפה. כשהגעתי לבית המשפט, הלכתי בכלל בלי עורך דין. רציתי בסך הכל לגמור עם כל הסיפור הזה ולחזור לעבודה.

"הלכתי לתובע ואמרתי לו שאני לא מבין מה הם רוצים ממני, בסך הכל רציתי לעזור לגברת וכל אחד כמוני היה עושה את זה. התובע אמר לי 'אני חושב בדיוק כמוך אבל זה לא המקרה'. בבית המשפט האבסורד היה גדול הרבה יותר, כאשר הבאתי את האישה שנדרסה שאמרה שאם לא הייתי בא לעזרתה שני הצעירים היו פוגעים בה.

"אפילו זה שדקר אותי אמר בבית המשפט שאני לא הייתי מעורב בכל הדבר הזה והוא התנצל בפני, אבל למרות זאת השופטת החליטה להרשיע אותי. אחרי זה, החיים שלי השתנו מהקצה אל הקצה. עזבתי את המינימרקט ורציתי לעבוד ברשות שדות התעופה או ברכבת ישראל בתור עובד מן המניין, אבל לא קיבלו אותי בגלל העבר הפלילי. 

"אבל למרות הכל, גם היום הייתי עושה את אותו הדבר. אתה אזרח המדינה הזאת ואתה לא יכול להתעלם ממקרים שכאלה ולהביט מהצד השני. חשוב לעזור לאנשים ולא להתעלם וכך אני ממשיך לחנך את הילדים שלי, שאם הם רואים שמכים אדם או אדם נמצא בצרה, צריך לבוא לעזור לו ולא להעלים עין.

"אחרי שראיתי את הכתבה שהתפרסמה עלי ב-ynet, לא האמנתי מכמות התגובות. כשראיתי שכולן, ללא יוצא מן הכלל היו לטובתי, זה פשוט עשה לי טוב על הלב. עכשיו אני בטוח שצדקתי כשעזרתי לאותה קשישה, וכך צריכים לעשות כולם כשהם רואים אנשים במצוקה".

"אין כללים בנוגע להגשת כתב אישום"

פרקליטו של עמירה, עו"ד ליאור אפשטיין, טוען כי האשם הוא במחלקת התביעות של המשטרה ובפרקליטות ולאו דווקא במערכת בתי המשפט. "הניסיון לנתח את הטעויות של בית המשפט הוא לא נכון, זה מסיט את העניין מהבעיה. מערכת המשפט מבוססת על אפשרות של טעות ועובדה שהרכב בית המשפט המחוזי, הרכב מנוסה ומיומן, תיקן את הטעות וזיכה את עמירה".

לדבריו, "הבעיה האמיתית היא בשיקול הדעת בהגשת כתבי אישום. המונופול על הגשת כתבי אישום ניתן לחבורה מצומצמת מאוד של אנשים, פקידי משטרה ופרקליטות. אין עליהם ביקורת ואין כללים לגבי הגשת כתבי האישום. בתי המשפט נאלצים להתמודד עם כתבי האישום שמוגשים אליהם בכמויות אדירות, בלי שום מדיניות ציבורית שלאזרחים יש יכולת להשפיע עליה".