מאסר למפעיל אתרי פורנוגרפיית ילדים

תקדים בבית המשפט בישראל: בית משפט השלום בחיפה גזר הבוקר (ה') שנה וחצי מאסר על תושב חיפה, בן 40, שהורשע בהפעלת שלושה אתרי אינטרנט בהם הוצגה פורנוגרפיית קטינים. בנוסף, הוא מכר דיסקים של מחשב שעליהם צרובים סרטים ותמונות של פורנוגרפיית ילדים. זו הפעם הראשונה שבה מואשם ומורשע אדם שהפעיל אתרי אינטרנט לשירות פדופילים.

הנאשם, סרגיי לבנפוס, הואשם כי במהלך שנת 2001 הפעיל שלושה אתרי אינטרנט בהם תמונות וסרטים פורנוגרפיים בהם היו מעורבים ילדים. בעבור הכניסה לאתרים גבה לבנפוס מהמשתמשים דמי מנוי חודשיים.

עוד נטען באישום כי הוא הכין והחזיק בביתו תקליטורים המכילים תמונות וסרטים פורנוגרפיים בהם מופיעים קטינים, פרסם את התקליטורים למכירה באתרים אותם הפעיל ומכר מספר רב של תקליטורים.

בביתו נתפסו יותר מ-130 תקליטורים, ובהם כ-20 סרטים שונים בהם הופיעו ילדים וכאלה המתחזים לילדים, בעירום וכשהם מקיימים יחסי מין. בין השאר מופיעים בסרטים ילדים בגילאים קטנים ביותר, 5-12. לבנפוס הואשם בפרסום תועבה ובהחזקת פרסום תועבה.

בחודש מרס 2004 גזרה השופטת ניצה שרון על לבנפוס 10 חודשי מאסר בפועל ועוד 14 על תנאי. הנאשם ערער לבית המשפט המחוזי וטען כי לא היה מיוצג במשפטו ולכן הוא זכאי למשפט חוזר. בית המשפט המחוזי קיבל את הטיעון וקבע כי על מנת ש"הצדק גם יראה", יש מקום למשפט חוזר, שהתנהל בפני סגנית נשיא בית משפט השלום בחיפה, השופטת רחל חוזה.

בדיון המשפטי הודה הנאשם בעובדות שיוחסו לו, והדגיש כי לא צילם את התמונות בעצמו אלא אסף אותן ברחבי הרשת והכניס לאתרים שבבעלותו. כמו כן טען כי הוא "לא בטוח שמדובר ביחסי מין, ייתכן כי מדובר במשחק".

עורך דינו, בוריס שרמן מהסניגוריה הציבורית, טען כי לא כל חומר פורנוגרפי הוא תועבה, וטען כי "גם תוכן פורנוגרפי קשה מאוד יכול להיות לגיטימי במידה ויופנה לאוכלוסייה בוגרת אשר תבחר מרצון לצפות בה". בהתייחסו לפורנוגרפיית ילדים, טען עורך הדין: "הקביעה כי הצגת גוף עירום של קטין היא 'תועבה' תביא למצב בו ייאסרו תחומי ביטוי לגיטימיים רבים", והוסיף כי "אין לומר שהתמונות שהוצגו באתרים נעדרות לחלוטין ערך אמנותי, ובתור שכאלה אינן מהוות תועבה". הוא הביא כדוגמאות פסלים וציורים כדוגמת דוד של מיכאלאנג'לו וכו'.

"לא מדובר בקהל של חובבי אמנות"

סגנית הנשיא חוזה דחתה את הטענות וקבעה, כי המבחן ה'אמנותי' בהצגת ילדים עירומים הוא בקהל היעד: "אמנם הצגת חלקי גוף של ילדים נמצאת לעתים ביצירות אמנות, אך אז הם משוללים קונוטציה מינית... בענייננו מדובר על הצגת תכנים לקהל יעד אשר צורך את התכנים על מנת לספק צרכים מיניים שקיימים בו... אין מדובר בקהל יעד של חובבי אמנות אשר מוצאים ערך אמנותי בצפייה בגופם העירום של הקטינים... מטרת האתרים היא פנייה לקהל יעד מסוים המגורה מינית מתכנים אלה", קבעה סגנית הנשיא חוזה, והוסיפה כי הצפייה בתכנים עלולה לעודד קהל זה לפגוע בעצמו בקטינים.

עוד הוסיפה השופטת כי מטרת האיסור על הצגת פורנוגרפיה בה מעורבים קטינים, היא הגנה על אותם קטינים המצולמים בתמונות ובסרטים. "מתן אישור להצגת תכנים אלה בטענה כי האוכלוסייה המבוגרת תחליט בעצמה אם לצפות בתכנים, כמוה כקביעה כי ניצול הקטינים למטרות מיניות הוא לגיטימי".

בגזר הדין כתבה השופטת חוזה כי מעשיו של הנאשם "פותחים את הפתח לניצולם של קטינים למטרות מיניות, לעידוד ולמתן לגיטימציה להפצת חומר תועבה שכזה וכן לסיפוק יצרם המיני של מי שמוצאים זאת בחומר תועבה מסוג זה, כל זאת תוך פגיעה כה איומה בקטינים".

היא גזרה עליו עונש מאסר של 18 חודשים בפועל, ותקופה זהה על תנאי. בתיק אחר שהתנהל נגדו, מאחר ולא שילם מס הכנסה על העסק שניהל, נדון לבנפוס לתשלום של 27 אלף שקל.

ממשרד המשפטים נמסר כי מדובר במקרה הראשון שבו נגזר עונש מאסר בפועל על עבירות מסוג זה. עד כה נגזרו על נאשמים בהפצת חומר תועבה רק שעות עבודה למען הציבור.

"הנאשם - חולייה קריטית בשרשרת הפורנוגרפיה"

ד"ר מיכאל בירנהק, מנהל משותף של המרכז למשפט וטכנולוגיה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, אמר ל-ynet בהתייחסו להכרעת הדין כי אין כל ספק שצילומים וסרטים בהם נראים ילדים מקיימים יחסי מין הם "תועבה" מהבחינה המשפטית והמוסרית. "נכון שהנאשם לא צילם את התמונות בעצמו, הוא לא האנס בעצמו, אבל הוא חולייה קריטית בשרשרת הפורנוגרפיה. גם השופטת מתייחסת לכך, ומגדירה אותו כחולייה המקשרת בין הפורנוגרף לצרכן", אמר.

עם זאת, מבהיר ד"ר בירנהק כי יש בעיה סבוכה מעט יותר כאשר מתייחסים לתמונות עירום בהן מופיעים הילדים עצמם, ללא אקט מיני. מדובר, הוא מדגיש, בשאלות ברמה העקרונית בלבד, וברור שבמקרה המדובר אלה תמונות תועבה, שנועדו לספק צרכים מיניים של המשתמשים. "ברמה העקרונית בלבד, עלולה במקרה כזה להתעורר השאלה בדבר החופש האמנותי וחופש הביטוי. האם תמונה של ילד עירום התלויה במוזיאון היא פורנוגרפיה? אם הורה מצלם את הילד שלו, בן השנתיים, רץ עירום על חוף הים, צילם תמונה שבה תכנים פדופיליים? זו הסיבה שכאשר מדובר בתמונת עירום של ילד, שאין בה רמיזות מיניות, לא תמיד מדובר בפדופיליה.

"הבעיה היא שהגבול דק מאוד. לא ראיתי את התמונות המופיעות בתיק החקירה, ואיני רוצה לראות אותן. אך מעיון בהחלטות השופטת, לא מדובר כאן לא באמנות ולא בצילומים נאיביים של הורים. מה שהופך את התמונות לחפצים בעלי ערכים פדופיליים, הוא ההקשר. העובדה שתמונות אלה נמכרו לצרכנים, העובדה שאותו אדם שהפיץ תמונות אלה, עסק במקביל בהפצת סרטים ותמונות בהם מעורבים ילדים ביחסי מין, הופכים את המקרה לברור ביותר", אמר.