שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הסיפור הכלכלי של 2005 בעולם: מחירי האנרגיה
    הכלכלה העולמית עמדה השנה בסימן זינוק במחירי הדלק, אסונות טבע רחבי היקף, הקמפיין למאבק בעוני והמשך ההתחזקות הענק הסיני

    כשמחיר הנפט הגיע ל-55 דולר לחבית ב-2004, זה היה סיפור חדשותי גדול. בסתיו 2005 מספרים אלו כבר נראו נמוכים. מחירי הנפט הגולמי הגיעו לשיא של 70 דולר לחבית לאחר שסופות הוריקן פגעו בבתי זיקוק ומתקני ייצור נפט במפרץ מקסיקו. גם מחירי הדלק ומחירי הגז הטבעי שברו השנה שיאים של כל הזמנים. בסקר שערכה סוכנות הידיעות AP בקרב עורכי כלי תקשורת בארה"ב נבחר נושא מחירי האנרגיה כסיפור הכלכלי הגדול של השנה.

     

    מאז השיא בסוף אוגוסט ירדו מחירי הנפט, וכעת הם עומדים על כ-57 דולר

    לחבית. עם זאת, גם השנה צפוי העולם לסבול ממחירי אנרגיה גבוהים, שעלולים לפגוע בהוצאות הצרכנים ולתרום לגידול באינפלציה. כמו שאמר השנה נשיא ונצואלה, הוגו צ'אבז, שהיה אחד המרוויחים הגדולים מעליית מחירי האנרגיה: תשכחו מנפט זול.

     

    עוד מרוויחים: חברות האנרגיה, שצפויות לגרוף רווחים בהיקף של כ-34 מיליארד דולר עד כה, וגם יצואניות הנפט הגדולות: מדינות אופ"ק, רוסיה ועוד.

     

    גם מחירי המתכות המשיכו השנה לשבור שיאים, בעיקר בשל הביקוש העצום מצידה של סין. מחיר הזהב הגיע לשיא 25 שנה, בשל החששות לגבי היציבות הכלכלית בעולם.

     

    מכה של אסונות טבע  

     

    מסכת אסונות הטבע התחילה בצונאמי שפגע בדרום מזרח אסיה ב-26 בדצמבר 2004, וגרם למותם של יותר מ-200 אלף בני אדם. הצונאמי אמנם התרחש כרונולוגית ב-2004, אך היקפו של האסון והשלכותיו התבהרו בימים ובחודשים אחרי ששככו הגלים.

     

    השנה המשיכה בסופות הוריקן קטלניות שפגעו בארה"ב והסתיימה (לעת עתה) ברעידת אדמה חזקה שפגעה בקשמיר וגרמה למותם של כ-73 אלף איש. בין לבין נרשמו גם רעידות אדמה, שיטפונות, התפרצויות געשיות, בצורת וארבה.

     

    בסך-הכל גרמו אסונות הטבע הגדולים נזקים בהיקף של יותר מ-200 מיליארד דולר, שיא ששבר את השיא של 2004 שעמד על 145 מיליארד דולר. סופת ההוריקן קתרינה לבדה גרמה לנזק של 125 מיליארד דולר. תוכנית המזון העולמית של האו"ם אמרה כי 2005 היתה השנה המאתגרת ביותר מבחינת סיוע הומניטרי מאז מלחמת העולם השנייה, בעיקר בשל היקף אסונות הטבע.

     

    העוני כיכב בכותרות

     

    בתחילת השנה הושק קמפיין גלובלי רחב היקף בהובלה של 540 ארגוני צדקה וסיוע, תחת הכותרת "להפוך את העוני להיסטוריה". בפסגת מדינות ה-G8 שהתקיימה ביולי הכריז ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר על התחייבויות נרחבות למאבק בעוני, כשגולת הכותרת היא תוכנית מחיקת חובות למדינות העניות. הקמפיין הגיע לשיא בקונצרט ה-Live8, בו התגייסו מיטב אמני העולם
    למאבק.

     

    אירועי הראווה הללו תרמו רבות למכירות התקליטים של משתתפי הקונצרט, אך לא תרמו יותר מדי ל-53% מאוכלוסיית העולם שחיה כיום מתחת לקו העוני של 2 דולר ליום, וגם לא לילד אחד מכל 12 ילדים בעולם שעובד בתנאים מחרידים.

     

    דו"ח שהציג האו"ם לגבי ההתקדמות שהושגה במטרות המיליניום, ובאופן מיוחד במטרה של קיצוץ מספר העניים בעולם למחצית עד 2015, הראה כי 50 מדינות שבהן חיים כ-900 מיליון בני אדם לא השיגו התקדמות, אלא נסוגו, ביניהן מדינות אפריקה שמדרום לסהרה ומדינות בריה"מ לשעבר.

     

    בארגון הסחר העולמי עשו המדינות העשירות שרירים, והסכימו בסופו של דבר לוותר או להפחית את הסובסידיות שהן מעניקות לחקלאים שלהן, הפוגעות באפשרויות הפרנסה של חקלאים במדינות העניות בעולם, עד סוף שנת 2013. תוכנית מחיקת החובות נמצאת עדיין בשלב האישורים הפורמליים.

     

    ובינתיים, טוענים ארגוני הסיוע כי הקמפיין למאבק בעוני "נחטף" על ידי הסלבריטאים, וכי השפעתו היתה מינימלית. לדבריהם, ההתחייבויות שהוכרזו בפסגת ה-G8 טרם הפכו למציאות. מנתונים שפורסמו עולה כי אפילו ההתחייבויות של ממשלות רבות לסיוע לנפגעי הצונאמי התממשו רק באופן חלקי.

     

    אחת מנקודות האור היחידות באפילה הזאת מגיעה מצידם של אנשים פרטיים וגורמים עסקיים, שתרמו השנה סכומים נכבדים כדי לסייע לנפגעי אסונות ולעניי העולם.

     

    הענק הסיני ממשיך לצמוח

     

    המדינה המאוכלסת ביותר בעולם, סין, המשיכה גם השנה במה שהיא מכנה בשם "התחזקות שוחרת השלום" (peaceful rise), וצפויה לרשום גם ב-2005 צמיחה של יותר מ-9%.

     

    בעקבות מפקד אוכלוסין כלכלי חדש התברר כי סין היא הכלכלה הרביעית בגודלה בעולם (ביחד עם הונג-קונג), גדולה יותר מבריטניה וצרפת. היא עברה את ארה"ב בטבלת יצואניות ההיי-טק, הפכה לצרכנית הגדולה בעולם, ולפי תחזית ה-OECD, ב-2010 תהיה גם היצואנית הגדולה בעולם.

     

    אך ההתחזקות המהירה מגיעה במחיר גבוה של תאונות תעשייתיות (בעיקר במכרות פחם), גידול באי השוויון שמוביל לגלי מחאות ואי שקט חברתי, וזיהום סביבתי חמור, כמו האירוע שהתרחש לאחרונה בנהר ליד העיר הצפונית חרבין. וגם בזירה הבינלאומית נתקלת סין בהתנגדויות להתחזקותה המהירה, בצורה של לחצים כבדים בעיקר בתחומי הסחר, זכויות היוצרים והמטבע.

     

    אחד משיאי המתח בין סין לארה"ב השנה היה דווקא בתחום העסקי: ניסיונותיה של חברת האנרגיה הסינית הממשלתי CNOOC לרכוש את חברת האנרגיה האמריקנית יונוקל נתקל בהתנגדות פוליטית עזה, שגרמה לה להסיר את ההצעה. זאת, למרות שהצעתה של CNOOC היתה גבוהה משמעותית מהצעת הרכש של החברה שזכתה בסופו של עניין ביונוקל, שברון האמריקנית.

     

    ואחרי שנסגר העניין ושככה הסערה, הגיעה הצעה סינית לרכוש את אקסון מוביל, חברת האנרגיה הגדולה בעולם, תמורת 450 מיליארד דולר. כנראה שמדובר במתיחה.

     

    מלחמות הטקסטיל

     

    הדיון הציבורי בנושא השפעות הגלובליזציה החריף ב-2005, והמחלוקות התחדדו באופן מיוחד עם פקיעת מערכת מכסות הסחר הגלובליות של ארגון

    הסחר העולמי בתחילת השנה, שהביאה להצפה מיידית של שוקי אירופה וארה"ב במוצרי טקסטיל מסין.

     

    איומים הדדיים והטלת סנקציות הביאו את המשבר לשיא, לאחר שמכסות שהטיל האיחוד האירופי על טקסטיל מסין גרמו להיתקעות של אלפי טונות של סחורות במסופי המכס באירופה. הסחורות שוחררו בסופו של דבר בעיקר בשל לחצם של הקמעונאים האירופים. לאחר מכן הגיעו גם האיחוד וגם ארה"ב להסכמים זמניים עם סין בנושא, אך הוא עדיין רחוק מפתרון.

     

    שביתות והפגנות בכל העולם

     

    השנה פקד את העולם גל של אי שקט תעשייתי כללי. נראה כי כל מי שהיה יכול לשבות או להפגין עשה זאת. חברות תעופה, יצרניות מטוסים, מגזרים ציבוריים, דייגים, עובדים במכרות זהב, עובדי תחבורה, מי לא. לעיתים בהצלחה גדולה יותר, ולעיתים בפחות.

     

    רק השבוע התבשרנו כי עובדי התחבורה הציבורית בניו-יורק, ששבתו בשבוע שעבר למרות שחוק המדינה אוסר עליהם לשבות, הצליחו להשיג כמעט את כל דרישותיהם בחוזה החדש עם רשות התחבורה העירונית. עובדי ה"טיוב" בלונדון מתכננים לשבות בערב השנה החדשה.

     

    בבריטניה העדיף ראש הממשלה טוני בלייר להיכנע לדרישות עובדי המגזר הציבורי כדי למנוע שביתה. וגם חברות כריית הזהב בדרום אפריקה החליטו להיענות לחלק מדרישות העובדים, שגרים עדיין במגורים חד מיניים ומקבלים שכר רעב, כמו בימי האפרטהייד, לאחר שביתה שנמשכה מספר ימים.

     

    חוץ מהם שבתו והפגינו השנה גם עובדי הרכבות והמגזר הציבורי בצרפת, דייגים בספרד, עובדי נפט באקוודור ומקומות נוספים, עובדי המגזר הציבורי באיטליה, מכונאים בבואינג, עובדי שדות התעופה בהית'רו, פנסיונרים ברוסיה, ועוד. עובדים בכל העולם הפגינו ושבתו, בעיקר בגלל הפגיעה בפנסיות, אך גם בשל נושאים אחרים הקשורים למדיניות הכלכלית הליברלית ולמחירי האנרגיה הגבוהים.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים