לפליטים הסודנים במצרים אין כלום, מלבד הזעם

מאות פליטים סודנים שוחררו אמש (יום ב') מהמחנות בהם הוחזקו בקהיר, ימים ספורים לאחר שפשיטת המשטרה על גן ציבורי בו התבצרו גבתה 26 קורבנות. עכשיו הם מסתובבים ברחובות בירת מצרים, בלי כסף, בלי מקום לגור בו, ובמקרים רבים אף בלי נעליים לרגליהם.

ה"ניו יורק טיימס" דיווח כי הפליטים נעים הלוך ושוב בחצר כנסיית "הלב הקדוש", מחפשים אחר שמיכה, ארוחה, דרישת שלום מקרוב משפחה ובעצם כל דבר שיוכל לעזור להם לבנות מחדש את החיים שנחרבו בפעם הראשונה בדרפור למודת הקרבות, ובפעם השניה ביום שישי, כשהשוטרים פשטו על ביתם החדש.

אחד מהם, עבד אל-עזיז מוחמד אחמד, רועד מקור על מדרגות הכנסייה. "אני לא חולה", הוא אומר. "הבת שלי, אסמה, מתה". אסמה היתה בת תשעה חודשים. היא נהרגה כאשר דודהּ הפיל אותה במהלך המנוסה מהשוטרים. "עוד לא סיפרתי לאשתי", אמר אחמד. "היא גם ככה חולה".

התקרית האלימה פרצה בגן הציבורי שמול משרדי זרוע האו"ם לטיפול בפליטים בקהיר, בו התגוררו מעל ל-2,000 פליטים במשך כשלושה חודשים. הפליטים דרשו מהאו"ם דבר אחד: להעבירם למדינה מערבית כלשהי, בה יקבלו מעמד חוקי. על פחות מזה הם לא מוכנים להתפשר: בעיקר לא על חזרה לסודן או על קליטה במצרים, בה לטענתם הסודנים סובלים מאפלייה קשה.

נציגי האו"ם הודיעו פעמים רבות שהם מסרבים לדון ישירות עם הפליטים שהתנחלו בגן. שר החוץ הסודני, עלי חמד קורטי, שביקר בקהיר, ביקש מהפליטים לשוב לבתיהם, אך הם סירבו. לאחר מכן הם גם איימו לפרוץ למשרדי האו"ם, איום שאילץ את המשטרה לפרוס שוטרים לאורך כל הרחובות המובילים לגן. לפליטים זה לא הזיז. "אנחנו חיים כאן וגם נמות כאן", כתבו על שלטים שתלו על העצים.

"הר של טינופת וצואה"

הפליטים אכן הפכו את הגן לביתם, ואף הרכיבו "כלוב כלא" בין עצים, בו שיכנו את אלה שהפרו את החוקים, אבל לתושביה הקבועים של השכונה המצרית נמאס מהאורחים הלא-קרואים והם ניגשו להתלונן במשטרה, בטענה שהמקום הפך ל"הר של טינופת וצואה". במקביל, קבלו אנשי המסגד הסמוך על-כך שהפליטים משתכרים בשטחיו ומשאירים את בקבוקי האלכוהול על הרחבה הסמוכה לו.

וכך, ביום שישי, הגיעו שוטרי קהיר לגן, כשהם מלווים באוטובוסים שנועדו להעביר את הפליטים למחנות מדבריים. במשך ארבע שעות רצופות ניסו השוטרים לשכנע את הפליטים לעלות על האוטובוסים. בתגובה, זרקו הסודנים לעבר בקבוקי אלכוהול ריקים, אבנים, ענפים ועוד. בשלב מסויים, ירו השוטרים לעבר הפליטים בזרנוקי מים, ירי שגרם למנוסה המונית. התוצאה: כ-26פליטים נמחצו למוות, רובם ילדים וקשישים. בנוסף, 70 פליטים ו-75 שוטרים נפצעו. 

רבים מהפליטים, שנפצעו אנושות, הושארו לגסוס בשטחי הגן. הודעות הגינוי שהתקבלו מרחבי העולם היו מביכות כל-כך, שנשיא מצרים, חוסני מובארק, הורה לפרקליט המדינה לפתוח בחקירת האירועים. עם זאת, עמדת הממשלה הרשמית נותרה בעינה - הסודנים אשמים.

"היא בכתה קצת, אחר כך היא מתה"

דובר הממשלה, מגדי ראדי, אמר שהסודנים גרמו לפציעת חבריהם, כאשר דרכו במנוסתם על גופם של הנופלים. הוא גם טען שהם היו אלה שפתחו באלימות קשה, ממנה נפצעו עשרות שוטרים. זאת, למרות שהסודנים לא היו חמושים ומרביתם לא נעלו נעליים. השוטרים, לעומתם, היו מצויידים בציוד מלא לפיזור הפגנות, כולל קסדות ומגני פנים.

"אנחנו מצטערים", אמר ראדי. "זו תקרית מצערת, זה עצוב, אבל לא זו היתה כוונת המשטרה. הסודנים דחקו בנו להתנהג כך. הם אפילו לא רוצים להתיישב במצרים, הם רוצים לעבור למדינה אחרת. אנחנו לא יודעים מה עוד אפשר לעשות בעניינם. זה מצב מסובך מאוד".

לאחר ששככה המהומה, המשטרה לקחה את הסודנים למחנות פליטים סגורים, שם ביקשו מהם השוטרים מסמכים מזהים. אלה שהחזיקו בתעודות קבילות של האו"ם, המתירות להם להישאר במצרים, שוחררו כשהם חסרי כל. מצבם של חסרי המסמכים גרוע עוד יותר - הם יישלחו חזרה לדרפור, שרק בשבוע האחרון התברר כי מקרי המוות בה כמעט מכפילים עצמם מדי שנה.

סוליימן יוסף, בן 32, עוד לא יודע מה יעלה בגורלו. לכתב ה"ניו יורק טיימס" הוא סיפר כיצד החזיק בידיו את בתו התינוקת, בסך הכל בת שלושה חודשים, כאשר השוטרים היכו בראשה. "היא בכתה קצת, אחר כך היא מתה", אמר. "בסך הכל רציתי לחיות בכבוד, זה הכל. עכשיו אני כועס, עצוב ורוצה נקמה. אני רותח ורוצה נקמה. אין לי תקווה, אני לא יודע מה יקרה הלאה. אין לי כסף, אין לי בגדים, הלכה לי המשפחה".