שתף קטע נבחר

צילום דיגיטלי: ענייני עומק ומיקוד

נתקלתם בתמונת דיוקן מרשימה ובה המצולם נראה חד כסכין אך הרקע שמאחוריו חלק כמו ציור פסטל נעים? איך הצלם הצליח לעשות זאת? ולמה הצילומים שלי אף פעם לא נראים כך? הפעם יעסוק המדור בענייני מיקוד, עומק שדה, צמצמים והקשר בינם לתוצאה הסופית

ייתכן שהבחנתם כי בעת הלחיצה על לחצן הצילום, עדשת המצלמה מתמקדת באופן אוטומטי על האובייקט שנמצא במרכז התמונה. יש צלמים המעדיפים למקד את העדשה ידנית במצלמות המאפשרות זאת, אך המשותף להם ולחובבי המיקוד האוטומטי הוא שבשני המקרים, חייבים להתמקד על משהו - על חשבון משהו אחר.

 

לדוגמה, אם מצלמים את הדוד שלמה מאמריקה על רקע חומות ירושלים, צריך להחליט האם להתמקד בדוד או בחומה. נניח שהחלטנו באופן מפתיע להתמקד בדוד (שעומד כשלושה מטרים לפני המצלמה) ולצלם. בתמונה שתיווצר ניתן יהיה לראות את חומות העיר שברקע בלתי ממוקדות ואולי אף מטושטשות לחלוטין ואילו את הדוד בחדות מלאה ובמלוא פרטיו.

 

המונח עומק שדה (Depth of field) מציין את טווח המרחק בו כל האובייקטים מופיעים בתמונה כשהם בחדות מלאה, וכל האובייקטים שאינם בטווח זה מופיעים מטושטשים.

 

כאשר הכל חד, גם האובייקטים הקרובים וגם הרחוקים, נוצר מצב של “עומק שדה עמוק”. כאשר רק אובייקטים באזור שנמצא במרחק מסוים מהמצלמה מופיעים חדים וכל מה שלפניהם או מאחוריהם מטושטש – זהו מצב “עומק שדה רדוד”.

את “עומקו” של עומק השדה ניתן לקבוע באמצעות הצמצם.

 

ככל שהצמצם יהיה סגור יותר (מוגדר באמצעות ערך מספרי גדול) נקבל עומק שדה עמוק יותר, על חשבון כמות האור. ככל שהצמצם פתוח יותר (ערך מספרי קטן יותר) יווצר עומק שדה רדוד.

 

אז באיזה צמצם כדאי לצלם?

 

מצטערים. היינו שמחים לתת לכם תשובה קצרה וחד משמעית, אבל כמו בהרבה מקרים מרגיזים גם הפעם התשובה היא: “זה תלוי...”.

 

ראשית ולפני הכל, גודלו של הצמצם מותנה בסוג העדשה המורכבת על המצלמה. מחירה של עדשה מקצועית בעלת צמצם קטן (2.8 או אפילו פחות), עשוי להגיע למאות ואפילו אלפי דולרים. גם במצלמות בעלות עדשה קבועה יש מגבלה בגודל הצמצם אותו ניתן לקבוע.

 


תמונה שצולמה עם צמצם פתוח (צמצם 4) - רק הברווזים מופיעים בחדות האגם ברקע והצמחיה בחזית מטושטים עקב עומק השדה הרדוד.

 

ענין אחר, לא פחות חשוב, הוא הקשר שבין גודל הצמצם לבין מהירותו של התריס. על מנת לקבל תמונה מוארת ויפה, חייב חיישן המצלמה לקבל את מנת האור שלו. במקרים של תאורה חלשה או צמצם קטן, “מפצה” המצלמה את החיישן על ידי פתיחת התריס לזמן ארוך יותר. במצב של חשיפה ארוכה שכזו עלול להיווצר מצב של טשטוש (היד זזה או שהאובייקט עצמו מצולם בתנועה). כל אלה חייבים לבוא בחשבון במקרים בהם רוצים להגדיל את עומק השדה.

 

גם אופי האובייקטים שבתצלום והמרחק ביניהם עלולים לקבוע איזה צמצם לבחור. דמיינו שנקלעתם

לחופשה חלומית בפריז ביחד עם סבתא בתיה. סבתא מתעקשת לעמוד קרוב למצלמה בעוד שמגדל אייפל מתנוסס לו קילומטרים רבים מאחוריה.

 

במצב כזה, כדי שגם הסבתא וגם המגדל יהיו חדים, מומלץ לסגור את הצמצם (כלומר לקבוע את מספר הצמצם הגדול ביותר האפשרי) ולבקש מסבתא לא לזוז במשך הצילום. מצד שני, אם היא מבקשת שתצלם דיוקן שלה על רקע צמחיה, כדאי לפתוח את הצמצם (לקבוע את מספר הצמצם הקטן ביותר האפשרי) כדי שהצמחיה תהיה מטושטשת ולא תסיח את הדעת מפניה (הפוטוגניות מאד!) של סבתא.

 


מספרי צמצם והשפעתם על עומק השדה

מספרי צמצם והשפעתם על עומק השדה
מספר צמצם משמעות עומק השדה האובייקטים הלא ממוקדים (ברקע או בחזית) נראים... שימושי בעיקר ל...
2 צמצם פתוח מירבי מינימלי מטושטשים מאד דיוקנים או כל מצב בו מעונינים להפריד את האובייקט מהרקע.
4 צמצם פתוח מאד קטן מאד מטושטשים  
5.6 צמצם פתוח קטן לא ממוקדים בחדות מלאה  
8 צמצם סגור בינוני לא ממוקדים בחדות מלאה תמונות בהן מעונינים לראות הכל בחדות מלאה. עוזר גם לפתרון בעיית עומק שדה רדוד מדי בצילומי תקריב.
18 צמצם סגור מאד גדול חדים  
22 צמצם סגור מירבי מקסימלי חדים יותר  

הערה: בדגמים שונים של מצלמות ועדשות, ייתכנו מספרי צמצם שונים מעט מאלו, אך עיקרון הפעולה דומה

 

היכן במצלמה?

 

כדי לשלוט על הצמצם, יש להעביר את המצלמה למצב צילום אוטומטי עם קדימות לצמצם (A או AV), בדרך כלל באמצעות חוגה הממוקמת בראש המצלמה או באמצעות תפריט Exposure mode. מצב צילום נוסף המאפשר שליטה על הצמצם הוא מצב צילום ידני (M).

 

כיצד בודקים את עומק השדה הנוכחי?

 

כדי לבדוק מהו עומק השדה בתמונה, רגע לפני הצילום עצמו שעומדים לצלם, ניתן במצלמות דיגיטליות קומפקטיות ללחוץ חצי לחיצה על לחצן הצילום ולהתבונן בצג. עם זאת, ממדיו הזעירים של צג המצלמה מקשים להעריך מהי החדות באזורים שונים בתמונה ולכן מומלץ לצלם ולבדוק את התמונה על גבי הצג כשהיא מוגדלת. לעומת זאת, במצלמות רפלקס דיגיטליות, הצמצם נשאר פתוח כל עוד לא מצלמים, ולכן התמונה המוצגת בעינית אינה מגלה כיצד תיראה התמונה בצמצם סגור.

 

בגלל תכונה זו, מציעות מצלמות רבות כפתור מיוחד לתצוגה מקדימה של עומק השדה - טרום הצילום. לחיצה על הכפתור המיוחד הזה, שממוקם בדרך כלל בצמוד לעדשה, סמוך לתחתית המצלמה, תגרום לסגירת הצמצם, ועל ידי כך תאפשר הערכה של עומק השדה. חסרונו של כפתור זה הוא בכך שלחיצה עליו גורמת לסגירת הצמצם ולהחשכה מסוימת של העינית, מה שהופך את השימוש בו לבעייתי בעיקר בצילום בתאורה חלשה.

 

עומק השדה במצלמות דיגיטליות קומפקטיות

 

בעוד שמצלמות רפלקס דיגיטליות מעניקות שליטה מלאה על עומק השדה, הרי שבמצלמות דיגיטליות קומפקטיות השליטה מוגבלת ביותר. ראשית, טווח הצמצמים מוגבל בדרך כלל לשתיים עד ארבע תחנות צמצם. לדוגמה: צמצם 5.6 ו-11 בלבד.

 

שנית, עקב מבנה המצלמה וגודל החיישן, עומק השדה בדרך כלל עמוק למדי בכל טווח הצמצמים, וקשה להפריד את הרקע מהדמות באמצעות אפקט עומק השדה הרדוד. כדי לנסות וליהנות מהאפקט בכל זאת, מומלץ בנוסף לפתיחת הצמצם לבצע עוד שתי פעולות שיוצרות עומק שדה רדוד: האחת, להתקרב פיזית אל האובייקט המצולם ככל האפשר, והשנייה לקרב אותו ככל האפשר באמצעות הזום. כדאי גם לזכור כי ככל שהרקע רחוק יותר מהאובייקט, כך אפקט עומק השדה הרדוד יהיה מודגש יותר.

 


תמונה שצולמה עם צמצם סגור (צמצם 22) - הכל חד: הברווזים, האגם והצמחייה בחזית

 

טיפ

 

תמונות המיועדות להדפסה ולא רק לצפייה על המסך או לאינטרנט, כדאי לצלם באיכות המקסימלית ובגודל המקסימלי שהמצלמה מאפשרת. אם לא תעשה כך, אתה עלול להתאכזב מאיכות ההדפסה. כדי לשנות את האיכות והגודל של תמונה (לפני שמצלמים) חפש בתפריטי המצלמה את: Size, Resolution או Quality.

 

מתוך גיליון 8 של "זמן דיגיטלי", מגזין ברזולוציה גבוהה

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
חוגת המצלמה במצב AV, המאפשר שליטה על הצמצם
צילום: זמן דיגיטלי
צילום: זמן דיגיטלי
זמן דיגיטלי, גיליון 8
צילום: זמן דיגיטלי
מומלצים