האב, הבן וריח הקודש

כבר כמעט שלוש שנים שהפרשה הזאת מלווה את אריאל שרון, מטילה צל כבד על הנורמות המוסריות שהוא מייצג כראש ממשלה וכאיש ציבור. בבחירות 2003 הצליחו שרון והליכוד לעקוף את המכשול הפוליטי והציבורי שנתגלה כשנחשפה פרשת סיריל קרן, והליכוד זכה לקבל בקלפי 38 מנדטים. הציבור לא מצא באותם ימים לנכון להתחשב בריח הכבד שנדף מהפרשה, ריח שדבק מאז לכל צעדיו של שרון - ובראשם ההתנתקות. "כגודל החקירה, כך גודל העקירה", טענו אנשי הימין, וכולם ביטלו אותם ואת דבריהם לנוכח הנסיגה מעזה. הציבור בחר לסתום את אפו גם עכשיו, לאחר שהקים שרון את קדימה, בעוד שבנו, עמרי, הודה והורשע כמעט במקביל בבית-משפט השלום בתל-אביב בעבירות חמורות. רואים את זה בסקרים, שם נותן הבוחר הישראלי 40 מנדטים לשרון ולמפלגתו החדשה. 

כעת נדמה כי הריח חזק מדי, חריף מדי, מסריח מדי. אם עד עכשיו היה לנו את האב ואת הבן, הרי שכעת יש גם את ריח

 הקודש. כי הריח הזה, שנודף מהפרשיה הזאת ומציף כל חלקה טובה, הוא ריח הפוגע בקודש הקודשים של הדמוקרטיה הישראלית ושל המערכת הפוליטית. זהו ריח של נורמות התנהגות פוליטיות פסולות, ריח שכבר לא ניתן להדוף בהינף יד, בסתימת אפים ובדפיקת אגרוף שרונית על השולחן. משהו מסריח בממלכת שרון, ומישהו צריך להריח את זה - וגם לנקות.

כבר שלוש שנים שיועציו של ראש הממשלה, הספין-מאסטרים של ישראל, מוכרים לציבור הישראלי דימוי של מנהיג פוליטי שאין בלתו, דימוי של אדם ללא תחליף. הציבור, כך נדמה, קנה את זה, בלע את זה ברעב. "אריק לא רואה לא מימין ולא משמאל מישהו שראוי להחליף אותו, מישהו מסוגל לנהל פה את העניינים", אמרו היועצים, הספינרים, והמקורבים. "רק הוא מבין את גודל השעה". מבחינה דמוקרטית, אין טענה מסוכנת יותר למערכת פוליטית מתוקנת. מה גם שאם מסתכלים לימינו ולשמאלו של שרון, הטענה הזאת סותרת את המציאות.

בדבריהם, יועציו של שרון מחסלים את כל מה שצומח או מנסה לצמוח מסביבו של העץ העתיק, פוגעים במהותה של הדמוקרטיה הישראלית. כצילו הכבד של שמעון פרס במפלגת העבודה, שמנע מעצים חדשים, צעירים לצמוח לצידו במשך שנים ארוכות, כך גם הטענה הזו: היא פוסלת את כולם, יוצרת תחושה שמדינת ישראל תלך אל האבדון ללא המנהיג הגדול, שלכאורה אין בילתו. אבל במבחן ההיסטורי, אפילו אחרי לכתו של בן-גוריון לא נוצר כאן ואקום, ריק שלא הצליח להתמלא. פוליטיקאים באו ומנהיגים הלכו, אך הדמוקרטיה הישראלית הוכיחה כי היא איתנה מספיק, ורוויה אישים ראויים, מנוסים, כאלה שמסוגלים לנהל את המדינה.

מוקדם עוד לקבוע מה יקרה עם הפרשה הזאת, לאן היא תתפתח. יכול מאוד להיות כי תסתיים בלא כלום, בעוד חוות דעת משפטית מעורפלת ומעוררת מחלוקת. ובכל זאת, היא אמורה לעורר את החושים של הציבור הישראלי, להוציא אותו מן האדישות, מן הקומה מחשבתית בה הוא נמצא, לגרום לו לחשוב על הריח שהוא רוצה להריח בבוקרו של יום, כל יום. מצד שני, אל תתפלאו אם גם בסוף-השבוע הקרוב תחצה קדימה את 40 המנדטים.