המבקר: "כשל ומחדל" במיגון יישובי עוטף עזה

איפה המיגון מרקטות הקסאם? דו"ח חמור וקשה של מבקר המדינה, השופט מיכה לינדנשטראוס, המתפרסם הערב (יום א'), קובע כי ממשלת ישראל נכשלה בביצועה של תוכנית המיגון של 46 יישובי "עוטף עזה" נגד ירי רקטות. התוכנית, שהיתה אמורה להתבצע במקביל להתנתקות, נגררה לסחבת ארוכה, ובסיכום הדברים לא הושלמה. בחלקים ממנה, כמו למשל הצורך למגן גני ילדים ובתי ספר בעיר המופגזת שדרות, קובע המבקר כי היה כאן "מחדל מתמשך" בשמירה על חיי אדם.

מי אשם בדו"ח הקשה הזה? המבקר אינו נוקב בגורם יחיד אלא אומר כי נדמה שהעיכובים החוזרים ונשנים באישור תקציבים, והמשחקים הביורוקרטים בין פיקוד העורף ומשרד הביטחון מצד אחד מול משרד האוצר מנגד, הם שגרמו לתוכנית לא להתממש. רוצים דוגמא ללוח הזמנים הבעייתי? בבקשה:

• ב-2001 החל ירי הרקטות לעבר שדרות ויישובים נוספים. הוא התגבר מאוד בשנת 2003 ואילך.
• בספטמבר 2004 החליט מפקד פיקוד העורף לראשונה על מיגון גנים ומוסדות חינוך בשדרות מפני קסאם.
• רק במרס 2005 אושרה תוכנית המיגון של יישובי "עוטף עזה" שכללה מיגון של בתי תושבים מירי של פצצות מרגמה ורקטות.
• הממשלה דנה לראשונה במיגון היישובים רק ב-8 ביוני 2005, 11 חודשים לאחר קבלת ההחלטה על ביצוע ההתנתקות. המבקר מציין ביובש שאותה ישיבה רק עסקה בתוכנית, אולם לא אישרה תקציבים - "וממילא לא קיבלה החלטה בנושא".
  

וכך נגררה לה הסחבת במשך שנים. המבקר מציין כי עד אמצע נובמבר 2005, מועד כתיבת הדו"ח, טרם השלים צה"ל את עבודות המיגון ביישובי עוטף עזה - שתוכננו להסתיים במקור באוגוסט 2005, במקביל להשלמת פינוי המתנחלים מהרצועה. מדובר בעיקר ביישובים כרם שלום, נחל עוז ונתיב העשרה (היישובים צמודי הגדר) וכן בעיר שדרות. בין העבודות שלא הושלמו: מיגון של גני ילדים ובתי ספר, סלילת דרכי ביטחון, הקמת חומות מגן, הקמת מערכות תאורה וגדרות ביטחון.

לגבי העיר שדרות, שתושביה עומדים במתקפת קסאמים מזה 5 שנים, היה המבקר חריף במיוחד: "העובדה שגני הילדים ובתי הספר בעיר טרם מוגנו כראוי נגד רקטות קסאם, מעידה על מחדל מתמשך של הטיפול בעניין זה על ידי הגורמים הנוגעים בדבר", דברי לינדנשטראוס.

המבקר קובע כי הדברים מעידים על "כשל חמור בטיפול בנושא. אי השלמת העבודות במועד שנקבע נבעה בעיקר מליקויים בהקצאת כספים מתקציב המדינה". הקביעה הזו מתייחסת בעיקר למשחקי הביורוקרטיה שניהלו ביניהם משרד הביטחון ומשרד האוצר במשך חודשים עד שנים. "במצב שתואר לעיל, שבו התיאום ושיתוף הפעולה בין משרד האוצר לבין משרד הביטחון וצה"ל לוקים בחסר, חיוני שהנושא ייבדק ויוסדר בדחיפות על ידי שרי הממשלה הנוגעים בדבר", כותב המבקר.

בצה"ל החליטו על חדרי ביטחון "זולים"

גם במערכת קבלת ההחלטות מוצא המבקר ליקויים: למשל, בניגוד לדרישה המבצעית, הוחלט למגן את הבתים ביישובי עזה בחדרי ביטחון היעילים נגד הדף ורסיסים בלבד ולא מול פגיעה ישירה. "פתרון זה מוריד מהותית את איכות המענה... לא נמצא תיעוד המצביע על כך שלפני אישור תוכנית המיגון עלה עניין חשוב ומהותי זה לידיעתם ולהחלטתם של מקבלי ההחלטות בדרג הבכיר ביותר בצה"ל ובמשרד הביטחון", כותב המבקר.

לינדנשטראוס מוסיף כי דווקא קיימים פתרונות הנדסיים לבניית חדרי ביטחון המעניקים מיגון גם נגד פגיעה ישירה - אולם אלה עולים יותר מדי כסף. ליתר דיוק, עלותו של חדר ביטחון "משוכלל" יותר נעה בין 92 ל-105 אלף

 שקל, לעומת עלות של 56 אלף שקל לחדר ביטחון "פשוט". בצה"ל אמרו בתגובה לטענות המבקר כי "לא נמצא פתרון אחר שייתן מענה בכפוף ללוחות הזמנים, למגבלה התקציבית ולכללי השיוויון". המבקר מעיר כי הוא עדיין סבור שהחלופות לא נדונו כיאות בדרגים הבכירים יותר - והתשובים קיבלו פתרון זול ולא מספק.

ולא רק התושבים חשופים: המבקר מוסיף כי גם העובדים בתחומי המגזר החקלאי, בעיקר עובדים זרים, השוהים דרך קבע באזורים החקלאיים של ישובי עוטף עזה - נותרו חשופים לירי הרקטות ופצצות המרגמה. "על אף שהאיום הוגדר בדרישה המבצעית, לא הוכנו עבורם פתרונות מיגון - ותוכנית המיגון לא כללה התייחסות למיגונם", כותב המבקר.

מה כן הספיקו למגן? המבקר אומר כי ישנם 81 מפעלים המחזיקים חומרים מסוכנים בגזרת עוטף עזה, ועד כה הושלם המיגון בכולם להוציא שמונה - שלגביהם ממליץ המבקר להשלים את החסר בדחיפות.

אז מהי השורה התחתונה? "כל העובדות שתוארו לעיל מצביעות על מצב חמור ובלתי נסבל, שבו אף על כי חלפו למעלה מ-17 חודשים מאז החלטת הממשלה על תוכנית ההתנתקות, וצה"ל אף השלים את יציאת כוחותיו מעזה - עדיין לא הושלמו עבודות המיגון ביישובים המאוימים ביותר. יתר על כן - ביצוען של חלק מהן אף לא החל", קובע המבקר בסיכום דבריו. הבטיחו לתושבים מיגון. אז הבטיחו.

דובר צה"ל מסר בתגובה שמרכיב המיגון הוא רק חלק מ"חליפת הביטחון" שצה"ל הציב מול איומי הטרור, "התפיסה האסטרטגית של צה"ל מאז ומעולם היתה שהמענה המרכזי לאיומים הביטחוניים הוא הרתעתי ומבצעי". בצה"ל מסבירים ש"עיכובים בתהליכי האישור וההזרמה של תקציבי המיגון האזרחיים, כמו גם קיצור משך הזמן שבו בוצע הפינוי, הביאו לכך שמרכיבי המיגון בחלק מהיישובים טרם הושלמו".