"אירופה לא מבינה את עומק הטראומה שלכם"
ראש ממשלת צרפת לשעבר לורן פביוס מקפיד, כמו כל בכיר אירופי בימים אלה, על האיזון הקדוש כשהוא מתייחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני. אבל בשיחה עם ynet הוא גם רואה עיוות מסוים בנקודת ההשקפה האירופית, שתרמה ליחסים המקולקלים בין היבשת - וצרפת בתוכה - ובין ירושלים. הפלסטינים סבלו מאוד, אך האם באירופה הביעו את אותה מידה של חמלה כלפי הקורבנות הישראלים של הטרור?
פביוס נאם בפני באי הכנס דקות אחדות אחרי סוציאליסט מקומי, יו"ר העבודה עמיר פרץ. באולם הצפוף, המלים מגרונו נשמעו בדיוק כמו כל התבטאות של בכיר אירופי אחר בימים אלה, שמקפיד הקפדה יתרה על מלאכת האיזון.
אך בשיחה מאוחרת יותר עם ynet, חשף פביוס גם פן אחר; שמץ של חרטה אולי, על נטייה אירופית להביט בסכסוך הישראלי-פלסטיני דרך משקפיים מעוותות מעט, נטייה שבישראל רואים בה את המקור ליחסים המקולקלים ששררו עד לאחרונה בין ירושלים ליבשת - ולפריז במיוחד. גם פביוס, שמתמודד על הנהגת המפלגה הסוציאליסטית כדי לרוץ מטעמה בבחירות לנשיאות צרפת בשנה הבאה, מודה שהדברים יכולים היו להראות אחרת.
מאזן החמלה
לדעת פביוס, הגיע הזמן שכל אירופאי שחפץ בשלום יציב בין ישראל לפלסטינים, יכיר בעובדה שאירופה ללא ספק לא השכילה להבין את עומק הטראומה שחוותה החברה הישראלית בשל הפיגועים, "המחרידים" על פי הגדרתו, והדאגה התמידית לביטחון.
"יש לנו כל הסיבות להיות ביחסים טובים עם ישראל, אבל למעשה במשך שנים היחסים היו קשים. למה – יש סיבות רבות לכך אבל אחת מהן היא שהחברים הישראלים שלנו חשו שחלקנו את התחושה, הקשיים ואת הפצעים – הפצעים החמורים - של הפלסטינים, בעוד שחלק מהאירופים הבינו פחות מהן ההשלכות הפסיכולוגיות האמיתיות על הישראלים בגלל הפיגועים", דברי פביוס. "אני סבור שצריך לנסות להבין מה ההשפעות הפסיכולוגיות כאן", הוא המשיך, ואז, באמצע השאלה הבאה מיהר להוסיף "אבל אני מדגיש - אני אומרים זאת לישראלים ולפלסטינים".
רבים באירופה ביקרו את התגובה של ישראל לפשעים שבוצעו נגד אזרחיה, אומר פביוס. הכיבוש, הדיכוי והסבל הפלסטיני הם דאגות אמיתיות. הפלסטינים סבלו מאוד – חיים נקטלו וחומות הוקמו – "אך האם האנשים (באירופה – ר.ב) הביעו את אותה מידה של חמלה כלפי הקורבנות הישראלים של הטרור? כאן, כמו בהרבה מקומות אחרים, הטרור הוא האויב הגדול של השלום".
פביוס הדגיש בדבריו את הסולידריות כעקרון מנחה המגשר בין נושאים מגוונים – מאחריות בינלאומית לביטחון נוכח איומים גלובאליים ועד מאבק משותף לשימור הסביבה. סולידריות שכזו הוא רואה ביוזמה של "מעין 'תוכנית מרשל' בשטחים הפלסטינים, ובמיוחד בעזה". אך אז הוא מוסיף, במעין הודאה באשמה: " אנחנו צריכים לוודא טוב יותר משעשינו בעבר שהסיוע שלנו מגיע לאוכלוסיה".
בה בעת, אומר פביוס, צריך לתמוך בישראל. הוא מדגיש שברור שיהיה צורך לפרק התנחלויות ולהחזיר לפלסטינים שטחים, "אך צריך להבין שהחברה הזו, שנמצאת במצב מלחמה אך חותרת לשלום, ניצבת בפני אתגרים שגם באירופה אנו ניצבים מולם: המאבק בטרור, אבטלה, חינוך... שום פיתרון ארוך טווח לא יושג אם לא יובטח ביטחונה של ישראל".
יחסים מיוחדים
פביוס קורא לאיחוד האירופי לחזק את קשריו עם ישראל ועם המדינה הפלסטינית העתידית לתוך מעגל שהוא מכנה "החבר האירופי" (Associated Europe). "אבל אני לא מדבר על חברות", הוא מדגיש. "אני מדבר על שותפות מועדפת. אני חושב שיש 27 חברות עוד מעט קרוב ל-30, ואי אפשר להיות 50 חברות או 100. יש מדינות שקרובות אלינו ואיתן צריך להיות לנו יחסים מיוחדים, במיוחד במזרח התיכון, וזה נכון במיוחד לגבי ישראל והמדינה הפלסטינית העתידית. צריך להעמיק קשרים. זה האינטרס של מדינות חופשיות ושל צרפת. זה הרעיון של אירופה שעזרה לפיתוח וידידות של האזור".
הוא גם משמיע ביקורת מרומזת כלפי מדינות ערב, על שטרם הלכו "בדרכן האמיצה של מצרים וירדן". "הן צריכות להכיר בזכותה של ישראל להתקיים ולרקום עימה יחסים דיפלומטיים. הכרה שכזו, מאחר שהיא תתרום לביטחון של הציבור הישראלי, תטיב בסופו של דבר עם הפלסטינים ועשויה לפתוח דרך לויתורים נוספים אחרי ההתנתקות מעזה", דברי פביוס.
אבל את התיעוב האמיתי, כדבריו, הוא משאיר לנשיא איראן מחמוד אחמדי-נג'אד על רקע דבריו על מחיקת ישראל מהמפה. מדינות אירופה גינו את הדברים אך בעיניו של פביוס "היה עליהן לקרוא לשגריריהן חזרה לאות מחאה... אנו לא צריכים להפוך עצמנו שותפים על ידי תמיכה בכיוון הדוחה שהנשיא הנוכחי הולך בו".
לפנייה לכתב/ת 
