ביזיון חשמלי
שר הולך ושר בא, אבל המונופול לעולם נשאר. אז מה אם התעשיין הישראלי משלם על חשמל פי שניים ממתחרהו האירופי?
אז זהו. הם ניצחו. בשקט ומבלי שאיימו אפילו לכבות את השלטר ניצח הוועד של חברת החשמל את מדינת ישראל. הרפורמה לא תהיה. המונופול ימשיך ויחגוג והחוק, כמו במקרים אחרים ורבים, יהיה ללעג למשל ולקלס. כי הרי מה חשוב מה טוב לעם ישראל? מה חשוב הציבור? חשובים הוועדים.
תזכורת. בתחילת כהונתה של הכנסת, במרס 2003, במסגרת חוק ההסדרים, החלטנו - שר האוצר ואנוכי - על פירוק המונופול של חברת החשמל והכנסת משק החשמל לתחרות אמיתית, בדיוק כמו בטלפונים הסלולריים ובערוצי הטלוויזיה. החוק שהבאנו לכנסת, ושהתבסס על מחקר מעמיק שנעשה על-ידי חברה בינלאומית מוכרת וידועה, התקבל כדת וכדין. על פי חוק זה, חברת החשמל הייתה צריכה להתחלק לשלשה גורמים - ייצור, חלוקה והולכה. הרעיון פשוט וברור: כל עוד רשת ההולכה בישראל משרתת רק את חברת החשמל - אין שום תמריץ להוליך על הכבלים חשמל המיוצר על-ידי יצרנים פרטיים. אבל משעה שרשת ההולכה נפרדת מן הייצור - כל יצרן חשמל, ולא רק חברת החשמל, יכול להוליך חשמל המיוצר על-ידו לצרכן באין מפריע.
החוק גם קבע שכל תחנת ייצור חדשה של חברת החשמל תירשם כחברה נפרדת, על מנת שנוכל לדעת סוף-סוף איזו תחנה יעילה ואיזו לא, מי מהעובדים מצדיק את שכרו (ואולי מגיע לו יותר) ומי צריך ללכת הביתה. בקיצור, כנסת ישראל הגיעה למסקנה הנכונה - הגיע הזמן שגם ייצור החשמל והולכתו יהיו בני תחרות. תחרות כזו תבטיח, מצד אחד, שירות יעיל וטוב יותר, ומצד שני - מחירים ראויים יותר לחשמל. זהו המצב ברבות מן המדינות המתוקנות בעולם. כן, העיסוק בחשמל חינם לעובדים הוא מאוד פופוליסטי, אבל עלותו בטלה בששים. פתיחת משק האנרגיה לתחרות - זה כבר עניין רציני.
אלא שחברי ועד העובדים של חברת החשמל, יחד עם מי שהיה אז היושב ראש של החברה, חשבו אחרת. לא, הם לא יוותרו בקלות על תרנגולת הזהב שברשותם. הם לא היו צריכים לעשות הרבה אלא רק לנקוט סחבת. הם סירבו לתת דו"חות להנהלת החברה ולשתף עימה פעולה. הם נקטו במדיניות של סכסוך עבודה מתמשך וידעו שבמאבק ההתשה הזה - ידם תהיה בסוף על העליונה. הם צדקו.
הישועה באה לעובדים בדמותו של מי שהיה שר התשתיות מטעם מפלגת העבודה, בנימין בן אליעזר. רבבות עובדי חברת החשמל התפקדו למפלגתו על מנת שיוכלו להצביע לפטרונם, פואד, וזה גמל להם בהבטחה שכל עוד הוא מכהן - לא תהיה הפרטה. שמור לי ואשמור לך. תן לי ואתן לך. כך התמסמסה לה אט-אט הרפורמה המיוחלת. ישיבות של צוות ההיגוי שהיו צריכות להוציא אותה אל הפועל - לא התקיימו, דיונים נדחו, דו"חות לא הוגשו. והנה הגענו אל קו הגמר - מרס 2006 - מועד פקיעת הזיכיון של חברת החשמל בדיוק במצב שנכנסנו אליו, בלי שום שינוי.
עכשיו תיאלץ הממשלה לבקש מן הכנסת לדחות את מועד ביצוע הרפורמה למספר שנים קדימה. איזה ביזיון. ממשלת ישראל מודה בפה מלא שהיא לא מצליחה ליישם חוק. אני מניח שבעת הדיון בהארכת החוק יישבו ביציע חברי הוועד ויחייכו. הם יודעים שעוד מספר שנים יהיה המצב בדיוק כמו היום. שר הולך ושר בא, ממשלות מתחלפות והמונופול לעולם נשאר. אז מה אם התעשיין הישראלי צריך לשלם על חשמל פי שניים ממתחרהו האירופי? אז מה אם בעולם המתוקן יש שפע של ייצור חשמל על-ידי יצרנים פרטיים המגביר את ההיצע ומוריד את המחירים? אנחנו הרי מיוחדים, אור לגויים. רק שהאור אצלנו יקר הרבה יותר.
ח"כ יוסי פריצקי, לשעבר שר התשתיות הלאומיות
לפנייה לכתב/ת 
