את מגדלת ילדים? זה הופך אותך לחכמה יותר
כישרון מדהים לניהול זמן, יכולת פנטסטית לביצוע מספר משימות בו-זמנית, אינטואיציה עילאית, עמידות אינסופית בפני כל סוגי הלחצים, מוטיבציה ללא מעצורים, והתכונות שנקראות "עיניים בגב" או "ראיית רדאר" – אלו הן רק חלק מהעדויות המובילות למסקנה בלתי נמנעת: האימהות הופכת נשים לחכמות יותר. העיתונאית החוקרת קתרין אליסון קיבצה אותן לספר מרתק
| תפיסה מחודדת |  | יעילות | | עמידה בלחצים | | מוטיבציה |
| ||||||
| אינטליגנציה רגשית | | | | | | |
האימהות הופכת אותנו לנשים חכמות יותר, כך כותבת העיתונאית החוקרת קתרין אליסון בספרה הנושא את אותו השם: "The Mommy Brain: How Motherhood Makes Us Smarter" (מוח של אמא: כיצד אימהות הופכת אותנו לחכמות יותר), הוצ' Basic Books.
"העבודה של אמא", נכתב בספר, "הטיפוח הבלתי פוסק, ביצוע אלף ואחד דברים בבת אחת באין ברירה, והדרישות הנפשיות, בשילוב שינויים הורמונליים רבי עוצמה ושטף של חוויות תחושתיות, יכולים לעצב את המוח מחדש. כל זה חונן את הנשים במוח יעיל יותר, מהיר תפיסה וגמיש יותר. או כפי שמדען אחד להתפתחות המוח ניסח זאת, אימהות זו מהפכה למוח".
העדויות הולכות ומצטברות. שני חוקרי מוח בווירג'יניה מצאו שלאחר שעכברות מעבדה העמידו צאצאים, לקח להן רק 70 שניות לתפוס ארוחת צרצרים – במקום חמש דקות בעודן בתולות. עכברות אמהות יכלו למצוא דגני בוקר במבוך מהר יותר מחברותיהן נטולות הילדים. חוקרים באנגליה אומרים שאמהות קופות הופכות לחכמות יותר לאחר שהן מעמידות צאצאים.
חוקרים מצאו שבמוחות של עכברות אמהות היתה צמיחה מוגברת של דנדריטים, החלק שקולט מידע בתאי העצב והכרחי ללמידה חדשה, לעומת מוחן של העכברות נטולות הצאצאים. הם גם מצאו שמיד לאחר הלידה היכולת הקוגניטיבית של העכברות, ובעיקר הזיכרון והלמידה, התעצמה מאוד, והיתרון הזה נמשך עד שהעכברות הגיעו לגיל הזהב והפסיקו להתרבות. או במילים פשוטות יותר, הנתיבים העצביים במוחן של האמהות עברו מיפוי ותכנות מחדש על-ידי חוויית ההריון והאימהות.
המוח לא נפלט עם השלייה
וזה גם עובד אצל בני-אדם. למשל, כשחוקרים ראיינו 29 אמהות טריות 6-8 שבועות לאחר הלידה, וביקשו מהם לדרג כיצד הן השתנו, הנשים דיווחו בין היתר על עלייה משמעותית ביכולת שלהן לבצע מספר משימות בו-זמנית. אמא אחת לתינוק בן שנה וחצי מספרת שהיא יכולה להיניק, לבשל ארוחת ערב, לסדר שולחן ולכבס, בבת אחת.
הספר תופס אותי בזמן מצוין. כבר מזמן לא חשבתי שאני חכמה. למעשה השלמתי עם האמונה הרווחת שחלק ניכר מהמוח שלי נפלט החוצה יחד עם השלייה בחדר הלידה. ואני לא לבד. מחקרים מראים שרוב הנשים הפנימו את המיתוס שהריון וגידול ילדים מדרדרים את היכולות המנטליות והאינטליגנציה שלהן לגובה הדשא.
למעשה, זהו מיתוס כל-כך נפוץ, שכאשר אתר אינטרנט סאטירי פרסם מחקר מפוברק, שהראה כי אמהות מאבדות נקודות במבחני איי.קיו לאחר לידת ילדן הראשון, מהדורות חדשות מיהרו לדווח על כך. וכאשר חוקרים הראו לצופים סרטי וידאו של נשים במקומות עבודה שונים – אותן נשים, אותה עבודה, אבל בחלק מהסצינות לחלק מהנשים היתה "בטן" מדומה – הנשים ה"הרות" דורגו לפתע כפחות כשירות ומוכשרות לקידום.
שילוב דינמי של אהבה, גנים, הורמונים ואימון
והנה באה קתרין אליסון, עיתונאית חוקרת, זוכת פרס פוליצר ואמא לשניים, שדחתה את האמהות עד גיל 38 מתוך חשש עמוק לחייה האינטלקטואליים, וטוענת בספרה כי קיימות ראיות מדעיות רבות לכך שאימהות דווקא יכולה לשפר את המוח האימהי בדרכים רבות, מפתיעות ומהותיות.
לדבריה, למרות הזמן הרב שנשים מבלות באיסוף קוביות לגו מהרצפה וניגוב טוסיקים, חוויית הלידה וגידול ילדים – הכוללת שילוב דינמי של אהבה, גנים, הורמונים ואימון – יכולה לגרות ולהעשיר את המוח, ולמעשה לגרום בו שינויים ממשיים וכנראה גם ארוכי טווח. או במילים אחרות, האימהות מכריחה את המוח הנשי לעבוד בצורה יעילה יותר, מה שהופך אותנו,
האמהות, לחכמות יותר.
בין היתר מסבירה אליסון כי כל הגירויים שתינוקות מספקים למוח, ובהמשך הצורך לענות על צורכיהם המשתנים ככל שהם גדלים, מציבים בפני המוח האימהי
אתגרים פיזיולוגיים, מנטליים, מכניים – 49 קטסטרופות שצריך לטפל בהן בו זמנית – ללא הרף. אתגרים חדשים מספקים למוח פעילות בריאה. ילדים גורמים לנו לאמץ את המוח בקביעות, בדיוק כמו שיעור ביפנית, אלא שכאן אי אפשר לצאת להפסקה. כל דבר שמאלץ אותנו לנסות משהו חדש, מוסיף עוד קמט לתאים האפורים. ואין הרבה אירועים בחיים שמאתגרים את המשאבים המנטליים ללא הרף כמו גידול ילדים.
חשיבה ספונטנית
מתברר, למשל, שהמשימה להסביר משהו לילד יכולה לעזור למבוגר לחשוב בצורה יצירתית יותר. כאשר ג'יימס דילון, פסיכולוג מג'ורג'יה, ביקש לברר עם הורים ומורים מה הרוויחו מהמגע הקרוב עם ילדים, ל-11% מההורים ו-47% מהמורים היו סיפורים שדילן הגדיר כ"גמישות קוגניטיבית", או היכולת לחשוב על דברים בדרכים חדשות, דבר שהמרואיינים עצמם הגדירו כתהליך של "להיות חכם יותר". לעתים קרובות משמעות הדבר היא שאתה מתחיל לחשוב בצורה יותר ספונטנית, תהליך שמתחיל אצל הרבה אמהות בנקודה בה הן חייבות להבין כיצד לגרום לתינוקן להפסיק לבכות.
הרעיון לכתיבת הספר נולד אצל אליסון מתוך חוויות אישיות. בהיותה כתבת בברזיל, כמה שבועות לאחר לידת בנה בכורה, היא חלמה שחייזרים נחתו בסביבתה אך היא נשארה בביתה, לא מסוגלת להחליט האם יש כאן סיפור. בספרה המתוחקר היטב, ה"חוכמה" אינה היכולת לחשב בראש שורש מרובע של איקס בריבוע, אלא "בינה" שמיתרגמת לתפיסה מחודדת, יעילות, גמישות, מוטיבציה וכישורים חברתיים (או "אינטליגנציה רגשית").
כשהיא מקדישה פרק לכל אחת מהתכונות הללו, מגוללת אליסון את המחקרים הרבים ההולכים ומצטברים בתחום מדעי המוח (בעיקר בעכברים וקופים) התומכים בתיאוריה שלה, מחקרים התנהגותיים בבני-אדם, ראיונות עם אנשי מקצוע ואנקדוטות מחייה האישיים ומראיונות רבים עם אמהות בתפקידים שונים.
חוקרים משערים שאצל בעלי-חיים העלייה בתפיסה החושית נובעת מצורך אבולוציוני. לא משנה על איזו מערכת חושית מסתכלים, בכל פעם שהדבר מעלה את הסיכויים של הצאצאים לשרוד, היא משתפרת אצל האמהות. נראה שאותו עיקרון תופס גם אצל בני-אדם.
אמא יכולה להתעורר עם התינוק או כמה דקות לפניו. היא יכולה ללמוד לזהות במהירות את ריחו ובכיו, ולהבין האם הבכי הזה הוא של רעב או כאב, שעמום או
עייפות. ולמרות שאמהות רדופות ללא הפסק בחזיונות של אסון, איכשהו אמא לא תדפוק את ראשו במעקה כשהיא נושאת אותו ותצליח לתפוס אותו בכל פעם שהוא כמעט מתגלגל משולחן ההחתלה. כל התגובות האלה, כותבת אליסון, משקפות שינויים עדינים במוח – חלקם זמניים, חלקם לזמן ארוך.
אמהות שמות לב, ולומדות מהר מהניסיון, מאחר שהחיים של מישהו אחר תלויים בכך. למשל, ה"עיניים בגב" או "ראיית הרדאר" של האמהות, חשובה במיוחד כשזה מגיע לתחושת הסכנה מהסביבה. אליסון מספרת שכאמא היא פתאום הבחינה במחטי מזרקים, קונדומים משומשים או שברי זכוכיות זרוקים מתחת לספסלים בפארק שבו ילדיה שיחקו, דברים שהיא מעולם לא שמה לב אליהם קודם, בעשרות ביקוריה הקודמים במקום בעידן טרום-הילדים.
יתכן שהחושים המחודדים האלה נמצאים בשורש של מה שמכונה אינסטינקט אימהי – לא האינסטינקט להיות אמא, אלא מה שקורה כשאין דרך חזרה.
יכולת ביצוע משימות בו-זמנית, היא מעבר לאמא שמכינה לזניה ומשוחחת בטלפון. זה יותר מללהטט בין משימות, זו דרך חיים שמובילה ליכולת להתמקד בעיקר, להתעלם מהטפל, ולהשיג הרבה יותר בזמן מוקצב. במילה אחת, יעילות.
מחקרים מצאו שהייצור המוגבר של אסטרוגן בעכברות הרות מעלה את היכולת לבצע מספר משימות בו-זמנית, יכולת שמתחזקת ממילא מכורח המציאות של גידול ילדים. ביצוע מספר משימות בו-זמנית מאפשר לאישה לזהות מספר תפקידי מפתח ומשימות, כך שתוכל לתפקד ביעילות רבה יותר בתוך מסגרת זמן נתונה. למעשה, היכולת לבצע מספר משימות בו-זמנית מעניקה לה גמישות גדולה יותר בסיפוק הצרכים של המסגרת החברתית שלה.
ואכן, אמהות עובדות הופכות לעיתים קרובות לאשפיות בניהול זמן, כפי שמתארת טרייסי שורס, חוקרת מוח ואמא לילד בן ארבע. "כל היום שלך מעוצב על-ידי העובדה שאת לא יכולה להישאר במעבדה לתוך הערב. המעון נסגר, ואת חייבת ללכת".
זה מה שסיפרה ג'יי.קיי רולינג, שבזמן כתיבת הספר הראשון בסדרת "הארי פוטר", טיפלה בבתה התינוקת. "הייתי שמה אותה בעגלה והולכת איתה ברחבי אדינבורו, מחכה עד שהיא נרדמת, ואז ממהרת לבית הקפה הקרוב וכותבת מהר ככל שיכולתי. מדהים כמה אפשר להספיק כשאתה יודע שיש לך זמן מוגבל. נראה שמעולם לא הייתי יעילה כל-כך מאז, אם שופטים על-פי מילים לשעה".
אמהות רבות מדווחות תחושה של שינוי בחשיבה הבסיסית שלהן, כאילו המוח שלהן עובד בכמה מסלולים בו-זמנית. חלק מהמומחים מאמינים שיתכן והמוח הנשי מתוכנת מלכתחילה ליעילות הנוספת הזו, וכי היכולת המנטלית הבסיסית הזו נכנסת להילוך גבוה כשהן הופכות לאמהות. מחקר אחד הראה, למשל, שברגע שעכברות וקופות ממליטות, הן משפרות את יכולת הזיכרון הבסיסית וכישורי הלמידה שלהן – הליבה של היכולת לבצע משימות בו-זמנית אצל כל המינים.
"מחקר האחיות" המפורסם שהקיף מאה אלף נשים מצא מתאם בין השתייכות לרשת חברתית חזקה, לבין תפקוד מנטלי טוב יותר. מחקר אחר מאוניברסיטת מישיגן, שהקיף 3,000 מבוגרים, מצא שאנשים השומרים על רמות גבוהות של התחייבויות חברתיות, החל מבילוי בחברת אחרים ועד לשיחות בטלפון, ניחנים בזיכרון ובכישורים קוגניטיביים טובים יותר. מובן שחלק מזה כרוך בגירוי פשוט של המוח, שכרוך באינטראקציה עם אחרים.
בנוסף, בילוי בחברת אחרים יכול להפחית מתחים, דבר שידוע כמיטיב עם הבריאות הכללית, מפחית את הסיכון למחלות לב וסוכרת, ומחזק את המערכת החיסונית, וגם, כפי שהולכות ומצטברות עדויות חדשות, הפגת מתחים יכולה לעזור ולהגן על המוח בטווח הקצר והארוך.
מתברר שלאמהות, שעד כה נחשבו לקורבנות סטרס, יש יתרון בניהול המתחים היומיומיים עימם כולנו מתמודדים. מחקרים חדשים מראים כי ייצור מוגבר של אוקסיטוצין ופרולקטין, הורמונים שמציפים את המוח האימהי, עוזרים להפגת מתחים ומעודדים שלווה, והם בעלי השפעה ארוכת טווח. למעשה, אוקסיטוצין, המופרש במהלך ההריון, הלידה וההנקה, אינו רק הורמון אימהי, אלא נוירוטרנסמיטר שקשור ליכולת לבנות אמון ולמידה בחיות מעבדה.
לשיפור בהערכה העצמית שהטיפול בתינוק יכול להסב לאמהות רבות, יש הרבה במשותף עם האימון המקובלים בהכשרה לתפקידי ניהול. דניאל שטרן, פסיכולוג מז'נבה (מחבר רבי המכר "הולדתה של אם" ו"יומנו של תינוק", הוצאת "מודן"), מסביר שאמהות צריכות לקבל בשניות החלטות, אפילו כשהן לא ממש יודעות מה לעשות ומעולם לא היו שם קודם. בדומה למנכ"ל או רופא בתורנות, כל העיניים נשואות לאדם האחראי ומצפות ממנו לדעת מה לעשות.
אם ההצלחות עולות על הכשלונות, אמא יכולה להרגיש שהיא מסוגלת ויכולה ליותר באופן כללי, וכתוצאה מכך מוכנה לאתגרים חדשים. מחקר אחר מצא שאם הן חשות טוב לגבי אימהותן, אמהות נוטות להפוך גמישות יותר, רבות תושייה, פחות יראות, לוקחות יותר סיכונים, ויותר "דומיננטיות", כלומר, מרוכזות ובטוחות, בתחומים אחרים בחייהן.
אימהות היא גם שיעור נהדר באסרטיביות. אפילו האישה העצורה ביותר תבין במהרה שחייה ידרדרו במהירות במורד תלול אם היא לא תבסס סמכות כלשהי על פעוט סורר. אפילו אישה פאסיבית, לטובת ילדיה, תכריח אותם לקבל חיסון או להגיע לבית-הספר בזמן. כשמתחילים לצעוד בדרך הזו ומתאמנים בעמידה על שלך ועל כך שדברים יעשו כרצונך, קשה שלא להמשיך בכך.
הלוחמנות האימהית יכולה ללבוש צורות רבות, ובכלל זה נכונות לצאת כנגד החברה והרשויות. חיפוש ב"גוגל" אחר הביטוי "אמהות נגד", יניב רשימה ארוכה של ארגונים: אמהות נגד אלימות, נהגים שיכורים, התמכרויות למשחקי וידאו, קרבות בין כנופיות, נשק חם, עונש מוות באוזבקיסטן, דיאוקסין, פיפי בעמידה, מלחמות, ועוד ועוד.
אליסון טוענת שבניגוד לאמונה הרווחת, אמהות לא נוטשות את שאיפותיהן כשהן הופכות לאמהות. למעשה, רבות מהן לא יכולות לעשות זאת, מאחר שהן
חייבות לספק ביטחון כלכלי לצאצאיהן בעידן שבו מחצית מהנישואים מסתיימים בגירושין. כמו חוויות אחרות בחיים, אימהות יכולה לגרום לאישה לבחון מחדש את סדרי העדיפויות שלה בחיים ולתעל מחדש את האנרגיות שלה. חלק מחליטות להשהות את הקריירה התובענית, אחרות מגלות תשוקה חדשה לעבודתן ואחרות מחפשות דרכים ליצור הרמוניה בין הקריירה לחייהן כאמהות.
למרות הקלישאה שגורמת לרבים להאמין שנשים בדרך-כלל פחות קרייריסטיות, יותר "אמהיות", ופחות אמביציוזיות כאמהות, אליסון מצביעה על כך שקיימות ראיות רבות לכך שאמהות הופכות אפילו להיות יותר תחרותיות. לאורך כל ההיסטוריה האנושית, שאפתנות האם היתה חלק אינטגרלי מהולדת ילדים אשר יצליחו לשרוד ולהצליח, ונראה שלא הרבה השתנה תחת השמש.
קיימות גם עדויות שהן מקנות יתרון במקום העבודה, במיוחד כהוא כרוך במגע אישי, כמו הוראה, רפואה ומכירות. נראה שכל היכולות הללו משתפרות עם תרגול, ובחיים המודרניים קיימות מעט מאוד הזדמנויות אינטנסיביות וחוזרות לעשות זאת כמו מסגרת הורות יומיומית.
חוקרים שעבדו עם קבוצת אמהות וקבוצת נזירים מצאו ששתיהן, באופן לא מודע, מתרגלות כדבר שבשגרה רגשות חיוביים כמו אהבה וחמלה, העומדים בבסיסה של האינטליגנציה הרגשית. זה קורה מסיבה אחת לפחות, אינטליגנציה רגשית היא כנראה הזירה הראשית שבה אמהות נותנת יתרון.
בגידול ילדים יש הזדמנויות ללא הרף לזמן אמפתיה, מרכיב בסיסי באינטליגנציה רגשית, ובו זמנית לטיפוח טכניקות של חוכמה רגשית, כמו ריסון ושליטה עצמית, פתרון קונפליקטים ו"בחינה מחדש", מצב שאותו אנחנו מתרגלים כאשר אנחנו מעריכים מחדש התרשמויות שלילית באור חיובי יותר.
לפנייה לכתב/ת 
