נשואים הרבה שנים ועייפים? כך תשדרגו את חיי המין

"החוק אומר שאתה ואני שייכים זה לזו, ג'ורג'. אך יש מיליון סופות שלג ומיליוני תנורי גיהנום בין הכיסא שבו אתה יושב לכיסא שבו יושבת אני". במשפט הזה, מתוך הסיפור 'ארוחת בוקר לשני זרים', בחרה ג'ודית ויורסט, סוציולוגית ומשוררת אמריקאית, לפתוח את ספרה 'נישואים בוגרים' (הוצאת זמורה ביתן).

ויורסט – מחברת רב המכר 'החיים – אבידות הכרחיות, ויתורים גורליים' (בהוצאת הדר), ואישה מפוכחת שנשואה 40 שנה לאותו בעל – ראיינה מאות זוגות נשואים, בדקה סטטיסטיקות ונפגשה עם יועצי נישואים לצורך כתיבת ספרה. המתכון שלה לחיי נישואים בוגרים: הרבה הומור, בלי חשבונות, לדעת להשלים עם האכזבות, הדרישות והתסבוכות שמייצרים חיי הנישואים ולהבין שאתם לא אמורים להיות המורה, ההורה, השופט או קבלן השיפוצים של בן זוגכם.

נקודת הנחה יסודית נוספת שלה היא שאי אפשר להישאר מאוהבים זה בזה לנצח, אבל עם קצת נימוס, התחשבות ותבונה אפשר להחזיק מעמד ביחד בלי לסבול. "רק לעיתים נדירות חיי נישואים הם גן עדן, ולא פעם הם כוללים עונות אחדות בגיהנום", היא כותבת. "אבל אם הצלחתם להעלות את הקשר הזוגי שלכם על דרך המלך – אפילו הקטע של הגיהנום היה כדאי".

פחות רעבים, יותר אוהבים

חיי נישואים בוגרים מתאפיינים גם בסקס טוב, גם אם הוא הפך לשגרתי ומוכר. בכל פעם שבני זוג מקיימים יחסי מין, הם מתחברים מחדש, טוענת ויורסט. "זה הזמן היחיד שבו הוא אומר לי שהוא אוהב אותי ושאני יפה, וגם הזמן היחיד שבו אני רואה אותו פגיע וחשוף", אמרה לה אחת הנשים שראיינה. "אחרי הסקס יש לנו שיחות ממש נעימות, ואני אוהבת את הדיבורים אפילו יותר מאשר את האורגזמות", הודתה אחרת. ואילו הגברים טענו: "אנחנו מוטרדים ועסוקים בעניינים אחרים, אבל הסקס מחזיר אותנו אחד לתוך הנשמה של השני".

"אנחנו מסתדרים נפלא", אמרה לויורסט מרואיינת שהיא ובעלה בני 75. "אבל אם אנחנו לא עושים סקס ארבעה-חמישה ימים, בעלי מתחיל להרגיש מנותק ממני, מרגיש מקופח רגשית. הסקס לוקח את כל קטעי הנישואים שלנו וכורך אותם יחד, הופך אותם לשלם".

'שגרה' היא מילה שנשמעה הרבה בראיונות שהעניקו לויורסט זוגות נשואים ותיקים. הם מגדירים את נוהל המגעים האינטימיים שלהם כ"אמין, אבל צפוי מראש". עם זאת, הם מדגישים שההיכרות הממושכת דווקא תורמת לסקס. לטענתם, חיי המין השלווים והצפויים של חיי הנישואים מציעים סיפוק רב יותר מזיקוקי הדינור המיניים של ראשית ימיהם בצוותא.

"אני פחות רעב ויותר אוהב", מציין בעל ארוך פז"ם. "יש בינינו פתיחות ואין בושה. גם אין מבוכה בנוסח 'הייתי רוצה להציע לה את זה, אבל לא נעים לי מתגובתה'. כל אחד מאיתנו יכול להגיד מה הוא רוצה במהלך הסקס, ואנחנו יודעים מה מדליק את מי'. אשתו, שמודה שההיסטוריה המינית שלה לפני נישואיה מאפשרת לה לערוך השוואות רבות, טוענת בעליצות: "שום סקס לוהט לא היה מעולם ממשי מבחינתי יותר מהסקס המוכר של חיי הנישואים היומיומיים".

ויורסט סבורה שהגדרה של נישואים בוגרים כוללת הכרה בעובדה שסקס טוב פירושו מה שטוב לנו, ולא מה שנצפה בסרטים כחולים או נקרא במדריכי מין נועזים. לדבריה, סקס טוב עונה על הצרכים הגופניים, הרוחניים והרגשיים הייחודיים של בני הזוג, בין אם הם מעדיפים סקס מאופק, צונן יותר מאשר לוהט, ובין אם ענייני המיטה שלהם מסתכמים ב"הך-טראח-תודה-סיימנו".

יש בספר הצעה לגישה סקסואלית יצירתית ועתירת דמיון, ששמורה לזוגות נשואים שיוצאים קבוע כבר מימי הגימנסיה. "בשבילה הוא נשאר תמיד הבחור מהתיכון, ובשבילו היא הנערה מהגימנסיה... צריך רק לעצום עיניים ולהפעיל את הפנטזיה".

ויורסט מאמינה מאוד בחופשות משותפות, כדי לשלהב מחדש את התשוקה, ומציעה לנשואות להצטייד בכותנות לילה סקסיות, להקדיש זמן למשחק המקדים ולהיעתר לבעל גם כשהן לא מעוניינות במין, כדי לבצע כלפיו מחווה של אהבה. "זה כמו להכין סנדוויץ' לבעלך כשהוא רעב במקום לומר לו שיכין בעצמו", היא אומרת.

אסור, לדבריה, למתוח רווחים גדולים מדי בין יחסי המין, כיוון שככל שממעטים לעשות סקס – כך פוחתת התשוקה לעשות את זה. "כשאני מסכימה לעשות סקס עם בעלי, גם אם ממש לא מתחשק לי, אני רואה את זה כהשקעה בעתיד", אמרה לה אחת המרואיינות. "אני משמנת את המכונה לזמן שבו יהיה לי שוב חשק לסקס. אין לי שום הרגשה שהוא משתמש בי. אנחנו פשוט עושים דברים זה למען זה".

גם בעת משבר והתמודדות עם חולי ואובדן אסור להפסיק לעשות סקס. "אני מציעה להתעקש לגונן על הקשר המיני, היקר לשני בני הזוג, ולשמר אותו", היא כותבת. "קשר מיני אמור לסייע לגייס את הכוח לעשות את מה שצריך לעשות כשקורה אסון או מתרחשת טרגדיה. הברית המינית האוהבת תורמת לחיזוקנו ומאפשרת להתמודד עם האובדן קצת יותר טוב".

מותר לחצות את הקווים

ספרה של ויורסט לא מתעלם מאותם המוני זוגות שנהנים מחיי נישואים חמים, אוהבים וידידותיים, בלי לעשות סקס, או עם סקס נדיר בלבד. "אם ההסדר הזה מקובל על שני השותפים, ואצל שניהם יחסי מין לא עומדים בראש סולם העדיפויות, מי אנחנו שנכתיב להם לקיים יחסי מין?", היא כותבת.

"אבל אם אחד מהם רוצה את זה והשני אדיש, או שאחד מהם רוצה את זה הרבה יותר מהשני, אז זה שרוצה עלול להרגיש פגוע, לא אהוב, ממורמר ודחוי, בעוד זה שלא יכול – עלול להרגיש לא כשיר, אשם, לחוץ או מנוצל".

אם כך, מה עושים כשמשתוקקים לשותף מיני פעמיים בשבוע, ולא פעם בחודש, או לשותף מיני נלהב והרפתקן יותר? המומחים אומרים: להתפשר, לאונן, לפנטז, ללמוד לוותר, לפנות לטיפול סקסולוגי, אבל ויורסט מתגלה כטיפוס נועז הרבה יותר. היא מבינה את "הכמיהה לסקס תכוף יותר או מסעיר יותר. את הרצון לחוש נחשק/ת ולהוכיח שאת/ה עדיין מסוגל/ת". לפיכך היא מצטטת בהרחבה נשים וגברים שסיפרו לה שחצו קווים אחרי שנים של מונוגמיה. "אף פעם לא הרגשתי שיש לי זכות להיכנע לפיתוי מיני", אומרת אישה שנשואה שנים רבות. "אבל כשגיליתי שלבעלי היה רומן, לא חשתי מחויבות לשמור לו אמונים ויצאתי ביוזמתי לחפש לי גבר כדי להתעסק איתו". מרואיינת אחרת אמרה: "רציתי לדעת איך יהיה סקס עם גבר שאינו בעלי. אני נשואה 38 שנה לאותו אדם. רציתי גם לדעת איך אהיה אני במיטה עם גבר שאינו בעלי".

ויורסט לא שופטת את המתפרפרות. יש לה אפילו מעין בשורה: "בגידה, ככל שהיא מכאיבה ופוגעת, יכולה לדרבן צמיחה יצירתית בנישואים. הפסיכואנליטיקן הנרי דיקס קורא לכך 'אי נאמנות שפירה' ומתאר תהליך שלפיו אי נאמנות היא מעין איתות, קריאה לעזרה, ניסיון נואש אחרון להוציא מים מן הסלע.

"אבל קודם כל צריכה להתקיים החלטה להישאר, הן של הצד שבגד והן של בן הזוג שנבגד. אם המטרה העיקרית היא להציל את הנישואים, פירושה להחזיר לליבך ולמיטתך גם בן זוג בוגדני".