שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    התגלה חור שחור בגודל בינוני

    מקורות בהירים של קרינת X הם ככל הנראה חורים שחורים מטיפוס חדש - מסיביים יותר מאלה הנוצרים מקריסת כוכב יחיד, אך קטנים מאלה הנמצאים במרכזיהן של גלקסיות, ונוצרים, כנראה, מהתנגשות כוכבים

    בגלקסיה M82, גלקסיה קרובה יחסית הנמצאת במרחק של כ-12 מיליון שנות אור מגלקסיית שביל החלב, שוכן גוף הפולט קרינת X בעוצמה רבה. גופים דומים, המכונים גופי ULX - ultra luminous X-ray, נתגלו גם בגלקסיות אחרות. כוכב רגיל אינו יכול לקרון לאורך זמן בעוצמה כזו: הלחץ שמפעילה הקרינה הוא חזק יותר מכוח הכבידה המלכד את הכוכב, ולכן יתפרק הכוכב כליל.

     

    פליטת כמויות גדולות כל-כך של אנרגיה רומזת כי זהו חור שחור, אשר סופח חומר מסביבתו. בתהליך הספיחה הופך החומר הנמשך לחור השחור לחם ודחוס מאוד, ובטרם נפילתו אל החור השחור הוא פולט אנרגיה רבה כקרינה. כיום מקובל לחשוב, כי במרכזי גלקסיות רבות נמצאים חורים שחורים בעלי מסות אדירות, אך ה-ULX איננו נמצא במרכז הגלקסיה. עובדה זו מספקת לנו חסם עליון למסת הגוף: מסתו היא לא יותר מ-10,000 מסות שמש, שכן אילו היה גדול יותר, היתה ההאטה עקב החיכוך עם שאר החומר בסביבתו גורמת לו לשקוע זה כבר אל מרכז הגלקסיה.

     

    פיליפ קארט (Kaaret) ועמיתיו, מאוניברסיטת אייווה בארצות-הברית, עקבו אחר בהירות הקרינה הנפלטת מגוף זה. הקרינה איננה אחידה, ואפשר לזהות בה שינויים שחלקם מחזוריים. מעקב אחר קצב השינויים יכול לספק מידע רב על הגוף. כך, לדוגמה, אפשר לאמוד את רדיוסו של הגוף הקורן: ככל שהשינויים בבהירות הקרינה מהירים יותר, כך הגוף קטן יותר.

     

    מאחר שקצב התקדמות המידע מוגבל למהירות האור, המידע על אודות השינוי לא יספיק להתפשט על פני גוף גדול מאוד בזמן קצר מאוד, וכך אפשר לקבל

    עוד חסם עליון לגודלו של הגוף. ממדידת קצב השינויים בבהירות הקרינה הסיקו החוקרים, כי מסת ה-ULX היא בין 100 ל-1,000 מסות שמש. מסה זו מתאימה לגופים הקרויים חורים שחורים בינוניים, שהם מסיביים יותר מאלה הנוצרים מקריסת כוכב יחיד, אך קטנים מאלה הנמצאים במרכזיהן של גלקסיות. חור שחור בינוני נוצר, ככל הנראה, בעקבות התנגשויות של כוכבים, המתאפשרות בסביבה צפופה די הצורך. חקר קטגוריה זו של חורים שחורים, חורים שחורים בינוניים, נמצא עדיין בראשיתו.

     

    קרינת ה-X של הגוף הקורן שבגלקסיה M82 מתאפיינת במחזוריות של כ-60 יום, הקשורה, כפי הנראה, לקיומו של כוכב נוסף בקרבתו. שני הגופים קשורים כבידתית ונעים סביב מרכז מסה משותף, והכוכב הנוסף מעביר מסה לחור השחור. העברת מסה זו היא מקור האנרגיה המאפשרת לגוף לפלוט קרינת X בעוצמה גבוהה כל-כך. על סמך קצב הסיבוב והגאומטריה של המערכת הזוגית, חישבו החוקרים את צפיפותו של הכוכב הנלווה, והגיעו למסקנה כי זהו כוכב ענק, הנמצא בשלב מתקדם וקצר-ימים בהתפתחותו. שלב זה נמשך כ-10,000 שנים, שהן רק מאית ממשך חייו של הכוכב עד כה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים