תשאירו את הציניות בצד: בזק תורמת לקהילה
הלכנו לראות את תוכנית ההעשרה החדשה של בזק ואשכולות הפיס, והופתענו. מי שרוצה להיות ציני, יכול להתלונן על השימוש שבזק עושה בתוכנית הזו כדי לשווק קצת גם את עצמה. אבל אחרי שרואים את העניין מקרוב, נאלצים להודות לפחות במקרה הזה: מזל שיש בזק
בתחילת השבוע שעבר חשפה בזק בפני עיתונאים תוכנית העשרה בשם "חשיפה לתקשורת מודרנית", שנערכת בשיתוף עם משרד החינוך. במסגרת התוכנית מעבירים עובדי בזק סדנאות לילדים ולבני נוער, המספקות להם טעימה מעולם מושגי התקשורת ועקרונות הטכנולוגיה. הסדנאות נמשכות יום לימודים מלא, במהלכו התלמידים לומדים על האינטרנט, על תקשורת נייחת, לוויינית וסלולרית, שאינו כלול בתוכנית הלימודים שלהם.
התוכנית מיושמת החל מחודש נובמבר האחרון, דרך 70 הסניפים של רשת המרכזים הקהילתיים "אשכולות הפיס". בינתיים התקיימו חמישה ימי פעילות, בכ-20 ישובים בכל רחבי הארץ, במגזר היהודי ובמגזר הערבי. בפעילויות הקודמות השתתפו כ-8,000 תלמידים, ועד סוף השנה צפוי מספר המשתתפים להגיע ל-15 אלף.
אין ארוחות חינם
הציניקנים יוכלו לראות בתוכנית ההעשרה הזו ניצול ציני של בזק את אוזלת ידה של מערכת החינוך הישראלית.
500 עובדי בזק המשתתפים בתוכנית, עושים זאת בהתנדבות. בזק עצמה, נושאת בעלות הישירה והעקיפה של ההשתתפות בפרויקט, ומגדירה אותו כתרומה לקהילה. מצד שני, גם בקבוצת בזק אין ארוחות חינם, וברור שהחברה מנצלת את התוכנית - גם אם בגבולות הטעם הטוב - כדי לדחוף קצת את עצמה ואת השירותים שלה.
כך, הסדנא בנושא תקשורת נייחת, שמועברת על-ידי עובדי בזק, פותחת בהסברים על אמצעי התקשורת של ימי קדם, ממשיכה בטלפון החוגה ומסיימת בטלפוניה דיגיטלית (ע"ע DECT). הסדנא בנושא תקשורת לוווינית, שמועברת על-ידי עובדי yes, פותחת בטכנולוגיות לוויין כלליות, ומסיימת - שלא במפתיע - בתקשורת טלוויזיה רב ערוצית בלוויין.
את ההמשך אתם יכולים לנחש - הסדנאות על התקשורת הסלולרית מעבירים עובדי פלאפון, ואת הסדנאות על האינטרנט מעבירים עובדי מוקד האינטרנט של בזק, בשיתוף עם עובדי בזק בינלאומי. לכן גם לא מפתיע אם פה ושם במהלך סדנאות עולה שמו של וואלה! (שבזק בינלאומי מחזיקה בחלק ממניותיו). או מוזכרים יישומי הדור השלישי, תחום בו לפלאפון יש עניין גדול יותר מאשר לציבור.
כשהמדינה יושבת על הגדר
אבל אם משאירים רגע את הציניות בצד, חייבים להודות שבזק עושה בפרוייקט הזה עבודה ממש מצויינת. בניגוד למה שאפשר היה לחשוש, היא לא שלחה לסדנאות אנשי שיווק מלוקקים אלא אנשי מקצוע, עם רקע והשכלה מתאימים. ההרצאות ששמענו היו מעניינות, וניכר היה שהתלמידים לא רק נהנים מהן אלא גם לומדים הרבה דברים חדשים.
למעשה, ניכר היה שהם לומדים יותר מדי דברים חדשים. כלומר, הידע הקודם שלהם בנושאים המדוברים שאף לאפס. לא כל כך מפתיע לגלות שבני נוער ישראלים לא יודעים כיצד פועל לוויין, או באיזה גובה הוא משייט. מפתיע מאד לגלות, לעומת זאת, שהם היו צריכים לחכות לסדנאות שמקיימת בזק, כדי לראות לראשונה טלפון חוגה, או להשתמש לראשונה ב"טלפון" מאולתר ממיכלי לבן ריקים. שהם לא יודעים מי היה אלכסנדר גראהם בל, או מהו מורס.
קשה להימנע מהמחשבה שבמקרה הזה בזק ממלאת וואקום חינוכי שהאשם בו תלוי לא רק במערכת החינוך הכושלת של ישראל, אלא גם במה שהקנו לילדים האלה ההורים שלהם. ואנחנו מדברים על ילדים ממרכז הארץ, לא מהפריפריה.
בזק והפער הדיגיטלי
יש קווי דמיון רבים בין תכני הסדנאות האלה, לבין תכני התוכניות לנוער שוחר מדע, או תוכניות ההעשרה לילדים מחוננים של משרד החינוך. בסך הכל מתקבל הרושם שבישראל, אם אתה ילד בעל צרכים מיוחדים - מתקשה או מחונן - יש סיכוי שתקבל את העזרה שאתה זקוק לה ממשרד החינוך, אבל אם אתה סתם ילד סקרן - נדרשת עזרה מבזק.
התופעה של חברות מסחריות שנכנסות לחללים שמדיניות הסעד והחינוך של המדינה משאירה, היא לא חדשה. בזק, באופן ספציפי, מוכיחה בכל פעם מחדש שיש בה אנשים בעלי תושייה וחזון, שהלוואי והיו למעצבי המדיניות במשרדי הממשלה.
בספטמבר 2002 זה היה פרוייקט "WOW בכיתה", שהעניק חיבור מהיר לאינטרנט בבתי-הספר העל-יסודיים. באפריל 2003 זה היה פרוייקט "WOW במתנ"ס", שהעניק גישה מוזלת לאינטרנט לבני נוער ברחבי הארץ. ביולי 2004 זו הייתה חסות לתערוכה המצויינת "דיאלוג בחשיכה" במוזיאון הילדים בחולון.
בכל המקרים האלה המעורבות של בזק הצליחה (ציטוט): "להעשיר את חווית הלמידה האינטראקטיבית, לייעל את מערך הלימוד, לפתוח צוהר לעולם של יישומים מתקדמים, לצמצם את הפער הדיגיטלי, ועוד".
ב"ועוד" הכוונה היא, מן הסתם, לשווק את עצמה ואת השירותים שלה. מצד שני, בזק עושה את זה בצורה יותר מכובדת - וכזו שגם עומדת מאחוריה עבודת שטח אמיתית ותרומה אמיתית - מאשר כמה פוליטיקאים ואנשי שירות המדינה שמתיימרים לדאוג לחינוך ולסגירת פערים.
עדיין אפשר לשאול, כיצד משתלם לבזק לעשות חינם מה שמדינת ישראל עם תקציב של 260 מיליארד שקל לא עושה. אבל עד שתימצא התשובה אנחנו נאלצים לומר, גם אם זה מאד קשה לנו: מזל שיש בזק.
מומלצים
