ממש כמו בסרט

בצל לוייתה של הזמרת שושנה דמארי תיערך ביום שישי הקרוב בהיכל התרבות בתל אביב הפרמיירה של "כמו בסרט", מחזמר רב משתתפים שפותח את חגיגות 25 השנה לקרן הקולנוע הישראלי. בהפקה החליטו לאחר את מועד תחילת ההצגה לשעה 14:30 על מנת לאפשר לקהל להשתתף בטקס חלוקת הכבוד לזמרת שייערך בתיאטרון "הקאמרי" בשעות הבוקר.

את עלילת המחזמר רקח סביב 25 שירים שנכתבו עבור סרטים ישראליים המחזאי שלומי מוסקוביץ. סיפור המסגרת מתרחש בעיירה קטנה בדרום הארץ שאנשיה מתפרנסים בדוחק, חולמים על העיר הגדולה ונאבקים על הזכות להתפרנס בכבוד ולהגשים חלומות. "המחזה לא נכתב מתוך רצון לומר אמירה חברתית, למרות שאם הצלחנו לעשות את זה, הרווחנו", אומר משה קפטן במאי ההפקה, "רצינו לדבר על הגשמת חלומות, על אמונה עצמית והכרה בכישרון בלי קשר למקום שבו נולדת ובו אתה חי".

גיבור המחזמר, אותו מגלם הראל מויאל, הוא בחור מופנם ומוכשר שהפציע משום מקום והפך לדבר החם הבא. "יוסי הוא בחור צעיר שעבר תאונה קשה שבה מתה אמא שלו והוא עצמו נפצע קשה. בגלל התאונה הוא לא גויס לצבא וחוסר הביטחון שלו הוליד כעסים על כל העולם ובעיקר על אבא שלו, שבמחזמר משחק אותו שלומי שבת", אומר מויאל, "בגלל הפחדים הוא נשאר מאחור, תקוע בעיירה, כשכל החברים שלו עברו לעיר הגדולה. גם האהובה שלו, שאותה משחקת עדי כהן, עזבה לתקופה של לימודים וכשהיא חוזרת הוא מרגיש לידה רגשי נחיתות. אבל זה סיפור אהבה עם סוף טוב".

שנתיים אחרי הזכייה הגדולה ב"כוכב נולד" הראל מויאל עדיין לא מאמין שזה קורה לו. מאחורי הקלעים אומרים שהוא הזמר הכי ממושמע בהפקה ובניגוד לכל הציפיות, נטול מניירות או אגו. גם במפגש פנים לפנים הוא כובש בפשטות ושובה לב. "הוא עבד קשה מאוד והשקיע הרבה זמן בלימודים ובשיעורים פרטיים כדי להיות מסוגל לעמוד על הבמה בהיכל התרבות ולהחזיק תפקיד", אומר קפטן, "חוץ מלשיר מסתבר שיש לו גם כישורים דרמטיים מרשימים".

לא בטוח שמדובר בקריירה חדשה, אבל מויאל בהחלט מתרגש מהגילוי. "אני אגיד לך את האמת, זה יישמע קצת מצחיק, אבל כשקמתי הבוקר חשבתי לעצמי שאני אוהב את זה כמעט כמו שירה", הוא אומר, "זה חדש לי כל עניין המשחק אבל אני מאוד נהנה מזה. זה קצת כמו ללכת לפסיכולוג. את כל הלבטים והעצבים אני מוציא דרך הדמות. כל הדברים שאני, הראל מויאל, עברתי בשנתיים האלה, הלחצים, הכעסים שלא יכולתי להוציא החוצה, הכל אני מעביר דרכו. אני מתנקה אחרי סצינות וזה נורא כיף להיכנס לדמות, לבחון אותה ולהתחבר אליה".

נקודות החיבור שמויאל מוצא בין הדמות לבינו לא מאוד מפתיעות. "זה לא רק העובדה שהוא בא משום מקום והגשים את עצמו. אנחנו דומים בעיקר בחוסר הביטחון בהקשר לשירה. אף פעם לא הבאתי איתי גיטרה ליחידה הקרבית שבה שרתתי. לא כי התביישתי אלא כי לא חשבתי שזה יעניין מישהו. שרתי לחברה, למשפחה הקרובה, אבל לא הייתי זה שעולה לבמה בבר מצוות משפחתיות. התעסקתי יותר בציור ובאמנויות לחימה. את יוסי במחזה מגלים כמו שגילו אותי. גם אני קיבלתי את המתנה הזו מאלוהים דרך 'כוכב נולד' שפתחה לי דלת ענקית. אני מבין את הפחדים שלו ואת הסיבות למה הוא לא רוצה לשיר. יש לא מעט רגעים שבהם אני חוזר אל עצמי על הבמה".

לשיר שירים של יהורם גאון כשהוא עומד לידך על הבמה זה דורש אומץ?

"חבל על הזמן. לעמוד עם כל הגדולים האלה על במה אחת זה כמו חלום. כבר שנתיים אני בתוך חלום אבל בהפקה הזו במיוחד, כל האנשים האלה הם זמרים ששמעתי והערצתי מילדות, ראיתי אותם בסרטים ופתאום אני פה איתם. אני מאוד מתרגש. יהורם, אגב, נותן לי טיפים ואני מקבל אותם בכיף".

חברות אמיצה בין מויאל לשבת נולדה כתוצאה מהעבודה המשותפת. מערכת היחסים ביניהם התהדקה עד כדי כך שלפעמים, אומר שבת, הוא משאיר לו הודעה: "הראל, כאן אבא מדבר". מויאל, מעריץ מושבע של שבת, אומר: "שלומי הוא האבא השני שלי. הוא קודם כל זמר גדול ובן אדם עם נשמה ענקית. הוא בין היחידים בתעשייה שיודע לתת ולפרגן ואני מתייעץ איתו בכל דבר. אנחנו מאוד אוהבים אחד את השני".

אם מתעקשים לחפש מסרים בתוך העלילה, נדמה שהעיקרי שבהם מיועד לאנשים צעירים שקצת חוששים ממימוש הפוטנציאל. "אם לא הייתי הולך לאודישנים בזכות לחץ גדול של חברים בחיים לא הייתי מגיע לאן שהגעתי", אומר מויאל, "זה עולם שקשה לשרוד בו, התחרות מאוד גדולה וכולם מנסים למצוא את המקום שלהם. אני לא כזה, כלומר אני לא מאלה שדוחפים ועד עכשיו אני די בהלם ממה שראיתי בתעשייה הזו. למרות זאת אני חושב שאם יש לך חלום ואתה מאמין בו, לך איתו עד הסוף. מישהו למעלה שומע ועוזר. לי הוא עזר".

בהפקה מקווים שאלוהי התיאטרון, כלומר הקהל, יהפוך את "כמו בסרט" ללהיט הבימתי הבא. כשההתמודדות על כיסו של הקהל היא מול הפקות מוזיקליות כמו "המפיקים" בתיאטרון הקאמרי או "ברנשים וחתיכות" בתיאטרון בית ליסין, מדובר בעסק לא פשוט. "אנחנו חיים במדינה קטנה עם מעט מאוד אנשים ולעשות שלושה מחזות זמר בפרק זמן כל כך קצר זה לא בדיוק הדבר הכי נכון לתעשייה", אומר קפטן ומוסיף, "אני שמח על הפריחה, אבל חבל שהיא לא מבוקרת. בסופו של דבר ישראל היא לא הווסט אנד או ברודווי שנהנים מתיירות פורחת בזכות הענף הזה של מחזות זמר".

קפטן מתקשה להבין מדוע ההפקה לא אומצה על ידי התיאטרון הרפרטוארי הישראלי. "זו הפקה מסחרית של מפיק פרטי אמיץ, למרות שבעיני למחזמר הזה היה צריך להימצא בית בתיאטרון הרפרטוארי ולו רק מהסיבה שמדובר במחזה ישראלי מקורי שמצדיע לישראליות", אומר קפטן, "הבחירות של הנהלות התיאטרונים להפיק את 'המפיקים' או 'ברנשים וחתיכות' הן הרבה פחות אמיצות. זה מכעיס, זה מוזר וזה נראה לי פשוט חבל. אנחנו צריכים להיות גאים בעשייה התרבותית הישראלית ותפקיד התיאטרון הרפרטוארי הוא לקדם את המחזאות הישראלית המקורית וזה אומר גם מחזות זמר".