אל תוותרו על הפלסטינים

חזונו המדיני של יצחק שמיר התגשם. מדיניות הלח"י השנייה, שמהותה חיזוק הכוחות האיסלמיים הקיצוניים במקום אש"ף כדי למנוע כל סיכוי להסדר ולשמור על ארץ ישראל השלמה לנצח נצחים - ניצחה. לאחר חמש שנות שלטון שרון, מקורביו ויועציו, ניתן לומר בפה מלא כי המדיניות הכוחנית והחד-צדדית העלתה את החמאס לשלטון.

במשך חמש השנים הללו עשתה ישראל הכל על מנת לחזק את הקיצונים ברשות ולפורר את הגורמים המתונים. שרון וחבורתו ריסקו בשיטתיות את מוסדות הרשות ומנגנוניה, הפכו את חיי התושבים ל"גיהינום עכשיו" וחנקו כל שאיפה לתקווה. אפילו את ההתנתקות המבורכת מעזה הם הצליחו לקלקל. כמו עדר פילים מבוהל הם שעטו חד-צדדית החוצה, תוך שהם רומסים כל ניסיון לתיאום, הבנה או שיתוף פעולה. הרי פינוי עזה יכול היה להיות המנוף למנהיגותו של אבו-מאזן, אך במקום זאת הפך הפינוי למנוף למשגרי הקסאמים של הג'יהאד.

הגיע הזמן לומר את האמת: אבו-מאזן מגלה אומץ לב, באופן שבו הוא עומד בגבורה מול כל הלחצים והאיומים שמסביב. שלא כמו ערפאת, אשר נהג להיגרר אחרי התלהמות הרחוב במקום להובילו לחוף מבטחים, עומד אבו-מאזן במריו וחוזר ואומר בכל הזדמנות ובכל שפה, כולל בישיבת הפתיחה של הפרלמנט החדש: משא ומתן הוא הדרך היחידה להגיע להסכם קבע, המבוסס על שתי מדינות לשני העמים. אך בישראל לא יודעים איך לאכול את המנהיג הפלסטיני רודף השלום, שאיננו מצעיד בהבל פה מיליון שאהידים לירושלים, ולא מדבר בכפל לשון על הכרה במדינת ישראל, אלא קורא לחידוש המשא ומתן כבחירה אידיאולוגית. במקום להפוך את אבו-מאזן לבן-ברית אמיתי, לשותף אסטרטגי חשוב, בוחרים מנהיגי ישראל להתעלם מקיומו, כי הוא מנהיג "חלש ונטול סמכויות" ולכן חבל לבזבז עליו זמן.

ברור שאבו-מאזן, אשר מטיל את כל יהבו ויוקרתו על משא ומתן עם ישראל ומכריז שוב ושוב כי זו הדרך היחידה להביא הישגים לעמו, נראה לא אקטואלי כאשר ישראל מסרבת בשיטתיות להידבר איתו או להעניק לו ולו הקלה אחת בודדת. במצב עניינים שכזה, מי שנראה אקטואלי הרבה יותר הם הגורמים הקיצונים, המבטיחים שכוח הוא הפיתרון. וכך, למרות שלא זכו לרוב מקרב כלל הקולות בבחירות, ובעיקר ניצלו את הפיצול הלא הגיוני של מועמדי הפתח באזורי הבחירה השונים - זכו הגורמים האיסלמיים הרדיקליים לרוב בפרלמנט.

ישראל בתגובה ממשיכה לצעוד בביטחה אל תוך המלכודת האסלאמית. כבר כבשנו עבורם את הפרלמנט, ועכשיו אנחנו דוהרים אל היעד הבא: נשיא חמאסניק. כך נוכל להיפטר מהדיסוננס הקוגניטיבי שמייצג אבו-מאזן ונוכל סוף סוף לעשות ככל העולה על רוחנו, ואז אפילו "העולם" (אותו גוף מכביד שהוא המחסום האחרון שלנו מפני עצמנו) גם הוא "יבין" ו"יקבל".

הדיאטה של וייסגלס

בתקופת בחירות, בה המאזן האסטרטגי הכולל של הממשלה הוא גובה הגרפים בסקרי סוף השבוע העומדים בפתח, חייבים ליישר קו עם ביבי נתניהו, שתיכף יודיע בתוכנית הבוקר כי אולמרט כבר מעביר שיעורי פירוק והרכבה של רקטות קסאם לרעולי פנים בטול כרם. לאחרונה התבשרנו כי נמצאה התשובה המוחצת של ישראל לעליית החמאס: "סדנת דיאטה קולקטיבית לעם הפלסטיני". ואני שואל, איך לא חשבו על זה קודם? הרי סטאלין כבר פתר הרבה בעיות בדרך האפקטיבית והמוסרית הזאת. כיצד יכול עו"ד עשיר ומדושן בעל מניירות של גלאוטייר בפולין הכבושה להגיע למצב שבו הוא מתלוצץ על הרעבת מיליוני בני-אדם, בכדי ליצור איזו תגובת שרשרת דמיונית שתצרוב בתודעת הפלסטינים כי החמאס לא יכול? אפקט הדומינו המופרך שמציע לנו וייסגלס מצביע על חוסר אחריות מסוכן של האוחזים בהגה.

האם לא ברור מעל לכל ספק כי כל הכבדה מעוותת כזו רק תגביר ותעודד את השנאה לישראל ולא לאנשי החמאס? האם לא ברור לכל כי הרעבים ימצאו את הנחמה היחידה שלהם במסגדים ובבתי התמחוי של החמאס, ורק יגבירו את תמיכתם בארגון? לא מדובר כאן באפקט דומינו אלא באפקט הפרפר: רעב וייאוש בדרום שומרון יביאו להתפוצצות בז'בוטינסקי פינת דרך השלום.

אז מה בכל זאת ניתן לעשות? הנחת היסוד שאסור לישראל להשלים עם פרלמנט בשליטת החמאס היא נכונה. אין מדובר במפלגת אופוזיציה ימנית, שתפסה את השלטון ותשנה את עמדותיה בהתאם לנסיבות. החמאס הוא ארגון טוטאלי, קיצוני ודתי, שדרך הפשרה היא כפירה באמונה שלו. הדרך היחידה לתקן את תוצאות הבחירות הטראגיות היא לא בהגברת הדיכוי של הפלסטינים, אלא ביצירת אלטרנטיבה אמיתית יחד עם אבו-מאזן וראשי הפתח. למרות תוצאות הבחירות, אבו-מאזן הוא הנשיא הנבחר של הפלסטינים ובידיו הסמכות לקיים מגעים מדיניים ולחתום על חוזים בינלאומיים. זהו המוצא האחרון, לפני שהחמאס ישטוף את הכל.

הקהילייה הבינלאומית כולה נמצאת במבוכה בעקבות בחירת החמאס ומחפשת מוצא מה"בחירות הדמוקרטיות" שנערכו בלחץ הממשל האמריקני המנוכר והאטום. אם ישראל תפתח במגעים רציניים עם אבו-מאזן ואנשי אש"ף, שאיבדו את משרותיהם והם עתה נוחים הרבה יותר למשא ומתן אופרטיבי, יתמוך כל העולם במהלך שהוא הסיכוי האחרון להיחלץ מהוורטיגו האסלאמי לתוכו אנו נשאבים במהירות. רק אם יוכלו ראשי הפתח להציג בפני עמם תוכנית משמעותית וקונקרטית, הם יזכו מחדש באמון העם, ואז יהיה גם טעם לפעול למען פיזור הפרלמנט והכרזה על בחירות חדשות.

לתשומת ליבם של מנהיגי ישראל: הגיע הזמן שתשלחו את כל היועצים והמומחים הביטחוניים לחופשה מרוכזת בניו-זילנד. המשוואה היא פשוטה: הפעלת כוח וסנקציות כלכליות יחזקו את החמאס; משא ומתן אמיתי ויצירת תקווה חדשה יחלישו אותו ויחזקו את המתונים. אם תמשיכו לדבוק במדיניות ילדותית חד-צדדית, המתעלמת ממה שקורה בצד השני, אנו עתידים למצוא את עצמנו תוך זמן קצר מול פרלמנט, נשיא וגם צבא של חמאס. ואז ממילא כבר יהיה מאוחר מדי, ונוכל לחזור לימים היפים של פעם, בהם כולנו מילאנו בצוותא שקי חול.

גיל שמי, מנכ"ל "קול אחד" OneVoice ישראל