ספין הפחד גנב את האג'נדה

אבל נזקה של האמירה החבוטה הזאת גדול עוד יותר. כמו שילדים וכלבים גונבים אהדה בכל סרט, כך מורא ורעדה גונבים את תשומת הלב הציבורית. זה טבעי, אנשים חוששים מהר יותר ובקלות יותר מאשר הם נרגעים. הנטייה להיתפס למרה שחורה פופולארית יותר מהמאמץ לעטות רוח טובה ותקווה, בייחוד בחברה הישראלית למודת התלהבויות השווא והאכזבות. תעמולת חלוקת ירושלים - וכמוה פחד עליית החמאס, הפצצה האיראנית, הסכנה הדמוגרפית ועוד מיני פלצויות כאלה, שחלקן רחוק מהתיאור הנמסר וחלקן לא היה ולא נברא כלל - פשוט בולעים ומעלימים את השיח הציבורי על הדברים הממשיים והחשובים באמת.

העוני המעמיק, אי-השוויון המחפיר, הפערים בין מרכז לפריפריה, מערכת הבריאות ומערכת החינוך, עתיד ההתנחלויות וגבולות הקבע וסוגיית הגדר הם רק חלק מהנושאים החברתיים, כלכליים וביטחוניים הנתונים במחלוקת וחייבים הסכמה ויישום. ואז, כמו תמיד, מגיע החיצרוץ המרתיע והמהדהד של תעמולת הפחד, וזורק את כל הנושאים המהותיים מהחלון. אפשר לבדוק את הרוטינה הזאת באופן מדויק יותר: בכל פעם שהדיון על הנושאים החשובים באמת מגיע לכמעט מיצוי וכמעט הבנה בין הצדדים, עולה וצף מחדש ספין הפחד. ולצערנו, הוא גם תמיד עובד.

הוא עובד כי הוא מכוון לפסיכולוגיה של האנשים ולרבדים הכי קמאים והכי פנימיים של כולנו. להסברים הרציונליים והמחושבים, שאמורים להפיג את החששות - כמו למשל: שחצי מיליון פלסטינים במזרח ירושלים לא יהיו לעולם חלק מ"ירושלים השלמה והמאוחדת", ולא משנה איזה מנהיג יצהיר זאת ומעל איזו במה; או שהחמאס ינהל מדיניות פרקטית כדי להציל את הרשות הפלסטינית מקריסה, ולחימה בישראל איננה בראש מעייניו כרגע - אין שום סיכוי מול הבהירות, הפשטות והחיסכון של ספין הפחד. בכל פעם שלמפיצי הפחד אוזלת תחמושת הטיעונים בנושאים הממשיים על הפרק, הם משחררים את נחש ההפחדות מהכלוב שלהם כדי שיזחל קצת סביב סדר היום הציבורי, וישתיק את כל הדוברים באימתם.

עד מתי יגנבו מפיצי הפחדים את סדר היום וישביתו את הדיון הציבורי? עם ישראל חזק יותר מכל נבואות השחור המזנקות מדי מערכת בחירות. הוא ישרוד וישגשג גם בירושלים מחולקת, שהיא בעצם שתי ירושלים יפות והדורות המשלימות זו את זו. הוא ימשיך ויתחזק גם תחת השלטון החמאסי, ואולי אף, שומו שמיים, יחתום עמו על הסכמי שלום, וגם ה"איום הדמוגראפי" ו"הסכנה האיראנית" לא יוכלו לו. הדבר היחידי שעלול להזיק לחברה הישראלית ולטלטלה הוא חשיפתה החוזרת ונשנית לתעמולת הפחד. ההבהלות התכופות הללו אינן מיטיבות עם לחץ הדם ועם האיזון הנפשי, ודאי לא בהלך הרוח העצבני וקצר הפתיל שלנו. אבל למפיצי הפחדים חסרי האחריות ותאבי השליטה, זה כלל לא משנה - הם ימתינו באדיקות לפחד הבא.

ד"ר מולי פלג, מרצה לתקשורת פוליטית במכללת נתניה