שתף קטע נבחר

תשלום המס של צקצוקי הלשון

סדר היום החברתי שהנץ עם ניצחונו של עמיר פרץ קרס, ואת מקומו תפסו הפצצה האיראנית, הקסאמים, ניצחון החמאס ובעיקר רכילויות פוליטיות על סיסמאות קמפיינים, הרכבי רשימות וספינים

עם ניצחונו הבלתי צפוי של עמיר פרץ בפריימריז לראשות מפלגת העבודה, בתחילת נובמבר, מלאה התקשורת אמירות אודות סדר יום חברתי חדש. היו שהכריזו שלראשונה מאז קום המדינה, יקומו ויפלו הבחירות לכנסת על ענייני חברה וכלכלה. והנה, לקראת הישורת הסופית של מערכת הבחירות, אנחנו מוצאים עצמנו מסתגלים במהירות ישראלית מדהימה למציאות אחרת. נעים בין ערימות הסקרים והפרשנויות, חובקים מערכת בחירות משמימה שנדמה שהוכרעה עם שריקת הפתיחה.

 

הסקרים שליוו את פרוץ המפץ הפוליטי נותרו יציבים, פחות או יותר, עד עתה. אבל את מקומו של סדר היום החברתי תפסו הפצצה האיראנית, הקסאמים, התגובה לניצחון החמאס ובעיקר רכילויות פוליטיות על סיסמאות הקמפיינים, הרכבי הרשימות וספינים מדומים של מועמדים תאבי דקות מסך.

 

התזות הפופולריות של מי שלכאורה היו אמורים ליהנות מסדר יום חברתי, ובראשם מפלגת העבודה, גורסת שהסיבה לכך היא ניסיון להפחיד את הציבור ותקשורת שפועלת לטובת מפלגת השלטון החדשה קדימה. אני אנסה להציע הסבר מעט שונה לקריסת סדר היום החברתי.

 

שלושה מודלים כלכליים באים בחשבון בישראל: הקפיטליזם האמריקני, הקפיטליזם האירופאי והאלטרנטיבה המתגבשת בדרום אמריקה - המודל הסוציאליסטי-קומוניסטי. בזירה העולמית המערבית, החלופה לקפיטליזם האמריקני החותר לשוק חופשי בכל מחיר כמעט, היא קפיטליזם בנוסח אירופה. בלי להיכנס לדקויות ניתן לראות שבפועל, רבות ממדינות אירופה המערביות מתבססות על צמיחה נמוכה יחסית, מיסוי גבוה, רשתות ביטחון סוציאליות מפותחות, מעורבות ממשלתית גבוהה יחסית, עבודה מאורגנת ופערי הכנסה וקיום מצומצמים.

 

המודל השלישי שגווע, ולאחרונה אולי קם לתחייה במדינות דרום אמריקה, הוא המודל הסוציאליסטי-קומוניסטי. שם מדובר על מעורבות ממשלתית גבוהה הבאה לביטוי במהלכי הלאמה, יצירת חסמים חזקים לסחר החופשי, צמיחה המונעת בהשקעות ממשלתיות וחתירה לשוויון כלכלי, לפחות כהצהרה.

 

מייד עם נצחונו של פרץ, נדמה היה שדרכו היא הדרך השלישית, הסוציאליסטית. אבל הדגלים שנישאו היו דווקא "אירופאים": הקפצת שכר המינימום ביותר מ-30 אחוז, עצירת גלגלי ההפרטה, חיזוק מסיבי של מערך הרווחה וחזרה לעבודה מאורגנת ברמה הלאומית. האוזניים שלנו, שרגילות כל-כך לשיח האמריקני, שמעו מהפיכה נוסח דרום אמריקה.

 

לשם-כך היו קיימים בני גאון ואבישי ברוורמן, שבתחילת דרכו הפוליטית כינה עצמו ה"מרכך" של פרץ. השניים, על תקן נציגי הקפיטליזם הרציונלי הנאור, תרגמו את המשנה הכלכלית של פרץ. הם הבטיחו שמעורבותה של ישראל בשוק העולמי החופשי לא תיפגע, מהלכי ההפרטה יימשכו ומימוש ההצהרות של פרץ ייעשה בהדרגה. מאלה נשבה גם רוחו של הקפיטליזם האירופאי.

 

מעבר לפגיעה באמינות וברוח השינוי שהשתמעה מהריכוך הברוורמני, נדמה שבשוך התשואות למנצח שתיזז את המערכת הפוליטית, קשה היה לנו לשקול ויתור על הקפיטליזם החזירי כפי שכינה אותו פרס בימים אחרים, ובעיקר על החלום האמריקאי שבבסיסו. כל-אחד יכול, כך אומר תוכן החלום, עם השקעה, תעוזה ודמיון, לעשות את המכה הכלכלית שלו. אני תוהה אם לא היינו, כקולקטיב, במקום בו שאלנו את עצמנו האם אנחנו רוצים לוותר על החלום במהדורה הישראלית, ותשובתנו היתה שלילית.

 

התחושה שמספק אותו חלום, גם אם אחיזתו במציאות קלושה, היא של ניעות כלכלית גבוהה. רובנו ככולנו חשים כקשיי יום המצויים בפרוזדור המוביל לטרקלין של רווחה כלכלית. אנחנו מזינים את עצמנו, באמצעות התרבות הפופולרית שלנו, בסיפורי הצלחה שכאלה ובהערצת הכסף הגדול (ע"ע גיידמאק). הדרך לשם לא עוברת, כך נדמה לנו, בדגם אירופאי של מעמד ביניים גדול שמקיים עצמו ברווחה, אך ללא פאר והדר.

 

בשנים האחרונות אנחנו אמנם מוזנים בדוחות עוני, תמונות של מקררים ריקים ומחאות של מקוצצי קיצבאות, אבל כל עוד היה מדובר בתשלום המס של צקצוקי הלשון והבעת הדאגה בשיחות סלון, סדר היום החברתי התממש. ברגע שנדרשה מאיתנו תעוזה של קובעי גורלות ומשני מדיניות, כבר לא היינו בטוחים. פקפקנו בתמונות האומללות והדוחק ובתפקיד המדינה ובתפקידנו שלנו ביחס אליהן. כך יכלו התוכניות הכלכליות של המועמדים המובילים, שלא ברורה מידת הרצינות וההשקעה שעומדות בבסיסן, לספק אותנו במידה שווה. אכן, יש מצע כלכלי. יש רגישות וישנה חמלה. הבה ונבחר מנהיג חזק.

 

באמת ובתמים אינני קורא להצבעה כזו או אחרת. אבל אני קורא לבירור מצב הדברים. ייתכן שמערכת בחירות אחת, גם אם באה לאחר קיצוץ מסיבי בהסדרי הרווחה והעלאת דגל ההפרטה לראש התורן, איננה הזמן והמקום המספק לבדוק האם הפנים הנשקפות אלינו במראה החברתית הן הפנים שנרצה ללבוש בעתיד הקרוב והרחוק. ייתכן גם שהשאלות לא הוצגו בצורה הנכונה על-ידי האנשים הנכונים. כך-או-כך, נדמה לי שבוויתור על סדר יום חברתי ישנה, בכל זאת, מידה לא מבוטלת של אמירה ובחירה של הציבור.

 

 

  • מחר (שני 27.2) ב-17:00 עורך הפורום פאנל בחירות בהשתתפות נציגי מפלגות מובילים. הפאנל ייערך במרכז אפרידר באשקלון

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"רובנו ככולנו חשים כקשיי יום המצויים בפרוזדור המוביל לטרקלין של רווחה כלכלית". פתקי הצבעה
צילום: סבסטיאן שיינר
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים