הייתי הכפיל של עודאי חוסיין

הגבר שישב מול צבא העיתונאים היה לבוש בחליפה שחורה, משקפי שמש כיסו את עיניו וזיפי זקן מדוייקים עיטרו את פניו. ובכל זאת, קשה היה שלא להתפעל מהדימיון הטראגי בין לטיף יחיא לעודאי חוסיין, בנו הסדיסט של נשיא עיראק. דימיון שהכתיב את סיפור חייו.

ד"ר יחיא, בן 42, משפטן בהשכלתו, הגיע לישראל לקראת צאתו השבוע למסע מיוחד, מירושלים ללוב, שמארגן ארגון "שוברים את הקרח" (breaking the ice). במסע, שנערך בחסות המלך עבדאללה מירדן והדלאי למה, ובסיוע מרכז פרס לשלום, משתתפים מלבדו נציגים מאיראן, סעודיה, ארה"ב, אוקראינה, הרשות הפלסטינית וישראל. המטרה, כמתבקש, היא לשבור את המחיצות שמפרידות בין תרבויות, דתות ואידאולוגיות.  

"שירתתי בצבא העיראקי בתקופת מלחמת עיראק-איראן עד שיום אחד זימנו אותי לארמון הנשיאותי שם הודיעו לי שנבחרתי להיות כפילו של עודאי חוסיין", הוא סיפר היום (א') בשיחה עם ynet. לדבריו, מי שהודיע לו על משימתו החדשה היה סדאם חוסיין בעצמו, שהבטיח לו שמעתה, ככפילו של עודאי, הוא יזכה ליחס של בן.

כשסירב לנטוש את חייו ומשפחתו ולהיות כפיל, הושלך לצינוק ועבר עינויים קשים. מאז במשך שנים לא ראה את משפחתו. ברבות הימים נודע לו שאביו הורעל למוות על ידי אנשי המשטר.

ככפילו של עודאי, נדרש יחיא להסתובב עמו במכונית ברחובותיה של בגדד. כשהיה רואה בחורה שבה היה מעוניין, היה עודאי מורה לנהג הרכב לעצור בצד הדרך, יורה במי שהיה עימה וחוטף אותה. בחדרים מבודדים בארמון הוא היה אונס אותה ולאחר מכן הורג אותה ביריות, או משליך אותה מהחלון.

את שאר הקורות אותו באותם ימים העלה יחיא על הכתב בשני ספרים - "I Was Saddam's Son" שפירסם ב-1997 ו-"The Devil's Double", שפירסם ב-2003. "רציתי לספר לכל את מה שראיתי. היה חשוב לי שכולם ידעו מה קרה שם. מעולם לא חשבתי להרוויח מזה כסף, את כל ההכנסות תרמתי לצדקה". 

אבל מאז הוא ממעט לדבר על אותה תקופה. "אני מעדיף שלא לחזור לאותם ימים. אני מנסה לשכוח אותם. עד היום אני לא מצליח להירדם בלילות בגלל כל מה שראיתי ועברתי. אני לא רוצה להראות לך את גבי – עדות לעינויים שעברתי באותם ימים. אני יכול להבטיח לך שזה לא מראה נעים במיוחד".

יחיא עדיין מתחבט באשר לאותם ימים. "לא שמחתי ביום שראיתי את תמונות גופותיהם של עודאי וקוסאי, לא רציתי במותם", הוא אומר. "רציתי שהשניים יעמדו למשפט, רציתי לעמוד מול עודאי בבית המשפט להצביע עליו ולספר מה שהוא עשה לעיני כל העולם, ושהוא יישפט על מעשיו האכזריים. על הרציחות, על מעשי האונס. מנגד, אני רואה עכשיו את המשפט של סדאם – זה משחק, חלק מתעמולה שמשרתת את ארה"ב".

פעם היה סדאם אחד. היום של מיליון

אחרי מה שראה במו עיניו, יחיא היה משוכנע שביום מן הימים יוציאו אותו להורג. לפני 15 שנה הצליח לברוח מעיראק. "בעזרת גורמים אמריקנים, הועברתי מדרום עיראק דרך האזור הכורדי לטורקיה ומשם לאוסטריה". אבל גם מחוץ לעיראק הוא לא ידע מנוח. "אנשי משטרו של סדאם ניסו להתנקש בחיי כמה פעמים. פעמיים לפחות ניצלתי בנס מהתנקשות באוסטריה. מאוחר יותר הבנתי שאשתי, אם ילדי, עבדה כסוכנת עבור זרועות המודיעין העיראקי והיא זו שמסרה להם את מיקומי", הוא מספר.

כשראה את הטנקים האמריקנים שועטים ברחובות בגדד, חש יחיא רגשות מעורבים. התמונות ממולדתו שהוא רואה היום בכלי התקשורת מצערות אותו. "למרות שנלחמתי לצידם של גורמי האופוזיציה נגד משטרו של סדאם, ולמרות שהמצב בעיראק היה גרוע, הוא היה עדיף על פי מה שמתרחש כעת בעיראק", הוא אומר. "עיראק היום איננה. היא לא קיימת. ארה"ב של בוש הרסה אותה".

"אם האמריקנים ייצאו מעיראק, ייקח לפחות 20-25 שנה לשקם את מה שחרב. לבוש לא אכפת מעיראק, לא אכפת לו מאפגניסטן. יש לו חשבון אישי מול סדאם חוסיין והוא ביקש לסגור אותו על חשבוננו. אני חושב שהוא איננו אדם משכיל והעם העיראקי והעם האמריקני כאחד הם קורבנות של מעשיו. לפני שבוש פתח במלחמה בעיראק היה סדאם חוסיין אחד, בן לאדן אחד. ראה מה קורה עכשיו – יש מיליון סדאם חוסיין, מיליון בן לאדנים. איש לא בטוח יותר, בכל מקום פיגועים".

אני לא אנטי-אמריקה. אני אנטי-בוש

"תראה מה קורה עכשיו בעיראק, מתנהלת שם מלחמת אזרחים. בזמנו של סדאם לא היו פלגים ודתות. היום זה מלחמת דת. אני סוני, אחותי נשואה לשיעי. בעיראק זה גזר דין מוות. ראה מה קורה כעת בסמארה. משפחתי כעת נמצאת איתי בדבלין אבל אחי, בן 30, עדיין שם. הוא נורה כבר ארבע פעמים על ידי המיליציות אבל בטיפשותו הוא מעדיף להישאר שם".

וחרף הדברים הקשים, יחיא ממהר להדגיש: "חשוב לי להבהיר – אני לא אנטי אמריקה. אני אנטי ג'ורג' בוש. יש לי שני חברים אמריקנים במשלחת, והם יודעים את דעתי. בחלק מהדברים הם מסכימים איתי ובחלק לא... אני יוצא למשלחת הזו במטרה לומר 'מספיק', די לאלימות ולמלחמה. אנחנו רק בני אדם".

במשך שנים רבות ניזון יחיא מההסתה נגד ישראל בתקשורת העיראקית. "בימי סדאם חוסיין ישראל הוצגה ככובש אכזר שמתעלל בעם הפלסטיני. דמיינתי את היהודים לא כבני אדם – כיצורים עם שלוש רגליים ושני ראשיים.

לא אשכח את היום שבו פגשתי בווינה בפעם הראשונה בישראלי. הוא הציג את עצמו, דיברנו והתיידדנו. הקמנו יחד עסקים, הוא הביא את משפחתו לביתי, אני הבאתי את משפחתי לביתו. הוא אפילו הזמין אותי לבוא לבקר בישראל אבל לומר את האמת – פחדתי. מאז דברים השתנו. היום יש לי הרבה חברים טובים מישראל".

"כשהגעתי לישראל אתמול הייתי בטוח שאני צפוי לעבור בדיקות קפדניות ושימנעו ממני את הכניסה. אני מתבונן לצדדים ורואה כיצד אמריקנים עוברים בדיקה מדוקדקת בעוד שאני נכנס מיד. פשוט נדהמתי מהיחס המכובד.

אתמול סיירנו ברמאללה והגענו למחסום בידוק ופתאום ראיתי חיילת שעומדת בעמדה, שואלת שאלות ונראית כמו כולם. זה לא מה שאנחנו רואים בטלוויזיות הערביות – שם החיילים מתעללים באנשים במחסומים. ישראל מדהימה ואני נרגש לבקר כאן".