שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    התבניות, החושים ותעתועי הראייה

    כל תמונה שנוצרת במוחנו, היא תוצאה של פעולה משולבת בין רשמי החושים מבחוץ ושל עקרונות מארגנים במנגנון התפישתי במוח. כך קורה ששלושה אנשים רואים בדיוק אותו דבר - אך מפענחים אותו בצורה שונה לגמרי

    "הנה כוכב נופל", אומר לי ידידי. אני מביט אל המקום ברקיע השחור שאליו הוא מצביע ואומר: "לא, זהו מטוס". ידידי לא מסכים עימי. נשאלת השאלה מיהו זה שצודק בינינו? למעשה, על סמך התצפית שלנו לא ניתן כלל לדעת. שנינו ראינו כתם אור שנע בשמיים. אני פירשתיו כמטוס ואילו ידידי פירש אותו כגרם שמיימי. בלשון מדויקת יותר ניתן לומר כי זהו מקרה שבו חוש הראיה של שני אנשים גורה באותו אופן על ידי קרני אור, וכל אחד מהם פירש את רשמי חושיו באופן שונה. לפיכך, שנינו צודקים או טועים באותה מידה. אפשר שאדם שלישי היה אומר כי מדובר בזיקוק שנורה מספינה בלב ים, ועתה נמצא בשלב הירידה מטה.

     

    דוגמה זו ממחישה את הבעייתיות שבה נתקל המדע כשהוא מנסה לפרש אל נכון תצפית מסוימת. אמנם לשלושה אנשים יש בסיס תצפיתי משותף כמו כתם אור הנע בשחקים, אולם לכל אחד מהם אינטרפרטציה שונה. על סמך מאורעות מעין אלה הועלתה בגרמניה בשנות ה-20 של המאה ה-20 תיאוריה תבניתית (Gestalt theory) שטענה כי אין די ברשמי החושים המגיעים אל העיניים כדי לפרש את אשר אנו רואים. ראשה של ארנבת הוא בעצם ראשו של ברווז, עלמה צעירה היא למעשה אשה מבוגרת, אגרטל הא הרווח שבין שני פרצופים המתבוננים זה אל זה, ומה שנראה בעינינו ככדור משונן אינו אלא תפזורת במרחב של חרוטים כהים.

     

    התיאוריה מסבירה כי אל העין מגיע מספר עצום של גירויים שאינם יוצרים בפני עצמם כל תמונה של אובייקט. על מנת שתמונה שכזו תיווצר יש צורך, אפוא, בעיקרון מארגן. את העיקרון המארגן מספק המוח, כמובן. קרי, כל תמונה שנוצרת במוחנו היא תוצאה משולבת של פעולת רשמי החושים מבחוץ ושל עקרונות מארגנים במנגנון התפישתי. לפיכך, גורסת תיאוריה זו, כי כל תפישה היא בהכרח תפישה של תבנית כלשהי, וכי אין תפישה של רשמי חושים בודדים ובלתי תלויים.

     

    מן הטענה כי מה שהאדם רואה מלווה בהכרח בפירוש, וכי רשמי החושים מאורגנים על ידי מנגנון התפישה עצמו עולה בבירור המסקנה כי אי אפשר להפריד בין בסיס אובייקטיבי של ההכרה הניתן על ידי רשמי החושים כשלעצמם בלא אינטרפרטציה, לבין האינטרפרטציה שלהם. כלומר, רשמי החושים והאינטרפרטציה מהווים מיקשה אחת ואין להפריד ביניהם, או במילים אחרות: לא קיים בסיס תצפיתו ניטרלי, ולפיכך גם לא בסיס בטוח מפני שאנשים שונים תופשים דברים שונים אף שהגירויים הפיסיקאליים הינם זהים.

     

    ומדוע אני מספר לכם כל זאת? כי לפני ימים מספר הציגה לי שכנתי לשעבר את בן זוגה החדש. עוד בטרם התוודעתי לשמו כבר דיווחה שהוא חובב צניחה,
    להוכיחני שיש בעולם יצורים מגוונים ממני. לפני שהתעשתי כבר אמר: "סופר לי שאתה מומחה לזיהוי פרפרים. יש המון כאלה למעלה. אני רק לא יודע את שמם". אז עלתה במוחי דרך להשתיק את הפטפטן: "בלילות אלה אני חוקר מין של עש. אשמח אם בצניחה הלילית הבאה תיטול עימך פנס רב עוצמה, ותדווח לי עד לאיזה גובה מגיעים העשים הנמשכים לאלומת האור". ואז הוא משיב לי ברצינות גמורה: "האם אתה רוצה לומר לי כי בלילה חשוך במיוחד מעופפים העשים לכיוון הירח?"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים