בתי גידול לחים בישראל: סכנת קיום מוחשית
במהירות, ובאופן גלוי וכמעט לא מתוקשר, אנו מאבדים מערכות אקולוגיות ייחודיות ובהן ערכי טבע רבים שמתקיימים רב במים ובסביבתם הטבעית. הקישון, הירקון, הכינרת והחולה, הם רק חלק קטן מהמקומות בישראל בהם חלה פגיעה משמעותית בבעלי-החיים ובצומח בעקבות צמצום מקורות המים. ואלה שמות
קשה להעריך את היקף הנזק הנגרם לטבע כתוצאה מהטיית מקורות המים וייבוש השטחים הלחים הנמשך זה למעלה ממאה שנים, אולם ברור לכל כי לנגד עיננו אנו מאבדים מערכות אקולוגיות ייחודיות, בהן ערכי טבע רבים שיכולים להתקיים אך ורק במים ובסביבתם, וכמובן רק באיכות מים טובה – כפי שהטבע נתן. ואלה שמות המקומות בהם חלה פגיעה משמעותית בבתי הגידול הלחים:
מקורות הירדן
בנחל דן נותרה זרימה חופשית רק בקילומטר הראשון של הנחל, בתחום שמורת "תל דן", וגם זאת לאחר שהוטו 30% מהמים כבר מראש המעיין. למורד פלגי הדן – המסתעפים ליד הקיבוצים דן ודפנה ומתחברים במורד זרימתם לאפיקי הבניאס והחצבאני - נותרו רק 5% מכמות המים, כאשר כל השאר מוטים לחקלאות ולצרכים ביתיים. דומה לכך המצב גם בנחל חרמון (הבניאס) ואילו בנחל שניר (החצבאני) – המים מוטים על-ידי חקלאים לבנונים עוד מקטע הנהר שליד מקורותיו בחצביה שבלבנון. במצב זה – המערכות האקולוגיות מצטמצמות לאפיקים צרים יותר – בהם זורמים פחות מים, וכך הן נפגעות ואינן יכולות לקיים את החי והצומח שלהן.
שמורת החולה
בשמורת החולה מתקיימים שרידי ביצות החולה, שיובשו בשנות ה-50, על ידי מים שוליים ומזוהמים. מים אלו, המוזרמים לשמורה מבריכות הדגים, ממי ניקוז חקלאי ועודפי מי קולחין מצפון העמק – מכילים ריכוזים גבוהים של מזהמים הגורמים לשינויים אקולוגיים נרחבים בבית הגידול הטבעי בחולה.
המים אינם צלולים עוד כפי שהיו בעבר, ופניהם מכוסים במקומות רבים בשכבה עבה של אצות, המונעת חדירה של אור וחום אל תוך המים. המחסור החמור במים גורם לירידת מפלסי המים באגם המרכזי ובגופי המים שמסביבו, עד כדי ייבוש של 75% מכלל השטחים הלחים שבשמורה. במצב זה נפגעים מרבית בעלי החיים במים, בהם דגים, חלזונות, סרטנים ועוד. גושים גדולים של צמחיית גדות – ובעקר הקנה והגומא – משתלטים על שטחי המים המיובשים ודוחקים משם את המינים המיוחדים שגדלים בדרך כלל בתוך המים, בהם הנופר הצהוב ואירוס ענף.
בהעדר הזרמת מים לשמורה – חלה הנמכה קיצונית של מפלסי מי התהום שתחתיה, אשר גרמה לייבוש שטחי האחו הלח ולאובדן שטח גדול של צמחייה עשבונית נמוכה, המשמשת בית גידול למיני מכרסמים ועופות ביצה וחוף מחד ומזון טבעי לעדר הג'מוסים שבשמורה – מאידך.
נחל עינן ומעין עינן – יבשו לחלוטין. אלו היו בעבר מקורות המים הטבעיים העיקריים של אגם החולה ושל שמורת החולה מאז ייבוש הביצות והאגם, אולם עקב שאיבת יתר של מים לשתייה ולחקלאות באקוויפר המזין את המעיין– ירדו מפלסי המים אל מתחת לגובה הנביעה – וזו יבשה לחלוטין. מימי המעיין החמימים (21 מעלות צלסיוס) היו קריטיים לקיום דגי האמנון הייחודיים לחולה בתקופת החורף, בגלל טמפרטורת המים הנוחה שלהם, ועתה אין כל קיום לדגים אלו לא במעיין ולא בנחל – שיבש אף הוא.
הכנרת
הורדת המפלסים גרמה לייבוש כל שטחי הביצה בבקעת הבטיחה ולאובדן הלגונות ובתי הגידול הביצתיים שסביבם. בשנות הבצורת הקשות 1998-2001, כאשר המפלס ירד ל - 214.80 – מ' מתחת לפני הים, שהוא נמוך ב - 5.5 מ' מהמפלס המירבי – קווי החופים נסוגו מאות מטרים אל תוך שטח האגם המתייבש. במצב זה בשטחים היבשים – משתלטים צמחים שלא גדלים כאן בדרך כלל, ובהם בעקר עצי האשל – שיצרו יער מפותח המשנה את כל בית הגידול. אפיקי הנחלים הגדולים – המשושים, היהודיה והדליות, היורדים אל הכנרת מהגולן – הפכו לערוצים קטנים, שרוחבם הצטמצם מ – 30-50 מ' בעבר - למטרים בודדים בלבד. בהעדר זרימת מים - צמחיית הגדות משתלטת על שטח הנחל המצומצם. כך, למשל, המדד הזוחל והשנית המתפתלת מונעים מאצות, נהרוניות וצמחיית מים טבולה נוספת להתפתח במים.
דגי האמנון, שלהם חלק חשוב בשמירת מאזן האצות באגם – נוהגים להתרבות במים הרדודים והשקטים של הלגונות ואפיקי הנחלים שבבטיחה, אולם, מאז ירידת המפלס בצורה כה קיצונית – כמעט ואין שטח לבניית גומות ההטלה והדגירה שלהם בעונת האביב, כך שסכנת חוסר ריבוי טבעי מאיימת עליהם.
לאורך קווי החוף המתרחקים מתרבות ערימות האשפה והזוהמה, עקב בואם של נופשים רבים אל החופים החדשים והלא מוסדרים האלו. כאן, החול הרך שנחשף לראשונה עקב ירידת המפלס – מפתה ונעים למגע, אולם הפגיעה הן בחופי הכנרת והן באיכות מימיה היא רבה - מהאשפה ומעצם הגעת בני אדם למקומות שלא הגיעו אליהם מעולם.
עקב נסיגת המים והשתלטות הצומח נפגעו למעשה כל חופי הכנרת, מסביב לה. הגישה למים ברוב החופים היא קשה ולא נוחה. מרחקי הליכה גדולים מהסככות והשירותים – אל קו המים וחוסר נגישות למתקני הנופש – הפכו את השהייה בכנרת לבלתי אטרקטיבית, וכבר בקיץ האחרון הייתה ירידה של עשרות אחוזים במספר הנופשים שבאו אל האגם.
מוצא הירדן מהכנרת
נהר הירדן, גדול נהרות ארץ ישראל - נזכר בתנ"ך במספר רב של פסוקים כמו: "הירדן יסב לאחור", "כאריה יעלה בגאון הירדן". בעבר, הירדן משך את מימיו בזרימה איתנה וחזקה, מהכנרת עד לים המלח, כשהוא ניזון מיובלים רבים ובהם נהר הירמוך היורד ממזרח הגולן ומהרי הגלעד. בגדות הנהר האיתן התקיימה מערכת אקולוגית אקווטית עשירה במיוחד, שהפגישה מיני צמחים ובעלי חיים רבים, שחלקם הגיעו מהדרום החם יותר וחלקם – מהצפון הקר. בגלל רצף המאורעות ההיסטוריים באזור זה - הירדן נהייה בעל חשיבות דתית גדולה ביותר לנצרות ולעמי עולם רבים .
מאז שנחסם מוצא הירדן מהכנרת בסכר דגניה, לטובת מפעל החשמל בנהריים, בתחילת המאה ה-20 ובהמשך – לטובת המוביל הארצי, ומאז שנחסם הירמוך על ידי ממלכת ירדן - כל שנותר לזרום באפיק הנהר אל ים המלח הוא מימי המעיינות המלוחים, המוטים מצפון הכנרת, ומימי הביוב של טבריה ויישובי עמק הירדן. הנהר הפך לתעלת ביוב מצחינה שיש להתבייש בה, ומתקיימים בו רק מעט מינים שיכולים לשרוד בתנאי חוסר חמצן וריכוזי מזהמים גבוהים. רוב המינים שפארו בעבר את גאון נהר הירדן הדרומי – ובהם עופות המים הנודדים, ציפורי השיר בעצים והלוטרות שבמים – נעלמו ואינם.
נחלי הגליל
שאיבות היתר בקידוחים הרבים שנקדחו בהרי הגליל – הורידו את מפלסי המים אל מתחת לרום שפיעת המעיינות – וכך הם יבשו. נותרו קטעי נחלים בודדים בהם נותרה זרימה חלשה – כמו בנחל עמוד ובנחל כזיב – פאר נחלי הגליל. מעט המים זורמים ממעיינות קטנים שלא אוחזו לניצול או מקווי מי השתייה של חברת "מקורות" – המשחררת מעט מים לטבע על פי הסכמים והקצאות מיוחדות שנתנו על-ידי נציבות המים.
בנחל בצת יבשו לראשונה לחלוטין המעיינות בבצורת הקשה של 2000-2001, כל בריכות המים יבשו – וכל החי והצומח שבהם – מתו. השפיריות הבודדות שנותרו – ריחפו מסביב ולשווא חיפשו מקום עם מים להטיל בו את ביציהן – ואין מים כלל. הדלבים הגדולים – מלאי ההוד ותפארת הנחל – נכנסו לשלכת מוקדמת בגלל תעוקת חוסר המים. על מנת להציל את בית הגידול המיוחד הזה – רשות הטבע והגנים הזרימה מים מבריכה סמוכה של "מקורות" – בצינור באורך של 1500 מ' – אל קטע הנחל שנפגע.
בשמורת מעיינות אפק – נובעים בימים כתיקונם מעיינות הנעמן, ממלאים את בריכות המים שבשמורה וזורמים הלאה דרך נחל הנעמן אל הים התיכון. בעבר – היה זה אחד מנחלי החוף הגדולים והמפוארים של ארץ ישראל. המים הרבים הפעילו כאן תחנות קמח גדולות, וסביב המעיינות צמחו עצי ערבה גדולים ובמים – מאות יצורים ודגים ייחודיים.
עקב שאיבות היתר בקידוחים שבמעלה המעיינות – מפלסי המים ירדו ופסקה שפיעת המים במעיינות לחלוטין בשנים 1999-2001. הבריכות והתעלות יבשו, אפיק הנחל יבש – וכל היצורים החיים בהם – מתו. על מנת לשמור ולקיים חלק קטן של השמורה ושל החי והצומח שבה – אין ברירה אלא לקבל בשעת חירום שכזו - כמות של מים בשאיבה מקידוח סמוך לשמורה במקום המעיינות. המים נשאבים ממי התהום – ומוזרמים בתעלה אל הבריכה המרכזית. כך אפשר להציל את הצב הרך ואת הנמפיאה התכולה – שהם מינים ייחודיים לשמורת עין אפק. כיום השמורה התאוששה, המעיינות שופעים בעקבות החורפים הגשומים האחרונים.
למורד נחל הנעמן – מוזרמים שפכי מפעלי מילואות, שפכים מישובים ממעלה אגן הנחל וניקוז בריכות הדגים של המשקים. המים באיכות ירודה, חוסר חמצן ומזהמים רבים – לא מאפשרים קיום חיים במים. הנחל – שיכול להיות הריאה הירוקה של תושבי עכו והקריות – ממשיך להיות נחל מת ומסריח, שאיש לא חפץ להתקרב אליו.
נחל הקישון
למורד הנחל ממשיכים להזרים שפכים תעשייתיים רעילים, ואיכות המים בקטע זה - אינה מאפשרת קיום של בעלי חיים וצמחים. במעלה הנחל נעשו בשנים האחרונות פעולות ניקוז ושיקום, במטרה לנקות את האפיק מסחף ולשפר את משטר זרימת מי התהום בעמק יזרעאל. עבודות אלו יכולות לאפשר קיום של בית גידול טבעי, אך בהעדר כמויות מים מספיקות – לא מתפתח בית גידול זה. השתלטות של קנה ועשביית גדות אינה מאפשרת למינים הטבעיים הנוספים להיקלט במקום.
נחל הירקון
המעיינות הגדולים של מקורות הירקון ליד ראש העין– שפעו בעבר 220 מליון מ' מעוקב של מים בשנה!! המים המתוקים והצלולים שצפו-זרמו אל אפיק הנחל, וקיימו בו ובגדותיו עושר מינים של בעלי חיים וצמחים. הירקון היה בעבר גדול נחלי החוף בארץ ישראל. בגלל שאיבות היתר מאקוויפר ההר וניצול המים לצורכי האדם – יבשו לחלוטין המעיינות ב"ראש העין" ואין יותר זרימת מים מתוקים לאפיק הירקון.
כדי לשמור על מעט מהמינים הנדירים שהתקיימו כאן בעבר – נאלצו רשות הטבע והגנים ורשות נחל הירקון לבקש שאיבת מים מיוחדת מהקידוחים הסמוכים ולהזרימם ל"בריכת הנופרים" – בה מתקיים הצמח הנדיר "נופר צהוב". אפיק נחל הירקון חרב לחלוטין אף הוא. רק עצי הערבה הגדולים ושיחי הקנה שנותרו מיותמים במרומי הגדות – מעידים על שפע המים שזרמו כאן בעבר. כל הדגים, החלזונות והסרטנים שחיו כאן פעם – נכחדו ואינם. קרקעית הנחל – סדוקה ויבשה.
למורד הנחל – מוזרמים שפכים וקולחין שאין להם שימוש חוזר בחקלאות . מים אלו מקיימים בית גידול שונה לחלוטין מזה שהיה בטבע בעבר, והם אינם צלולים ואינם ראויים למגע אדם. רק בקטע התחתון של הנחל –זורמים מי ים הנכנסים ויוצאים ממנו בתהליך הגאות והשפל. המים מלוחים – ואין בהם טבע של נחל מים מתוקים… בעקבות החלטת ממשלת ישראל על "גאולת הירקון" – מוזרמים כאמור מי קידוח של "מקורות" כדי לקיים את החלק העליון והנקי שלהנחל.
נחל תנינים
במישור החוף נותר רק נחל אחד לא מזוהם – נחל תנינים, וגם הוא בסכנת התייבשות עקב הורדת המפלסים באגן מי התהום של ההר. מעיינות "תמסח" – בלב שמורת הטבע – שהם מקור המים לנחל – הולכים ומתדלדלים עקב שאיבות היתר. בשנתיים האחרונות חלה התאוששות של שפיעת המעיינות עקב מילוי חוזר נאות של האקוויפר.
שטחים לחים ובריכות חורף עונתיות - שקיומם הכרחי לשימורם של מיני דו-חיים וחסרי חוליות שהפכו נדירים ובסכנת הכחדה בארץ – הולכים ומתייבשים ונעלמים מנוף הארץ.
בכתבה הבאה: מה אפשר לעשות כדי להציל את מקווי המים ובתי הגידול הלחים בישראל?
הכותב הוא מנהל מדור ניטור נחלים, ברשות הטבע והגנים.
לפנייה לכתב/ת 
