המינהלת: מרבית המתיישבים סירבו לשתף פעולה

"תוכנית ההתנתקות היא מהמורכבות שידעה מדינת ישראל, הן בהיבט הארגוני-אופרטיבי, והן בהיבטים הרגשיים-חברתיים", כך נפתחת תגובתה של מינהלת סלע והעומד בראשה, יונתן בשיא, לביקורת של מבקר המדינה בנוגע להתנהלות הגוף בראשו עמד במהלך פינוי היישובים היהודיים מרצועת עזה בקיץ האחרון.

• דו"ח המבקר: "סחבת בביצוע ההתנתקות גרמה סבל למפונים"
  

המבקר, מיכה לינדנשטראוס, כתב כי למרות האלמנט המשמעותי של חוסר הוודאות שאפף את ביצועה של ההתנתקות - הרי שאין בכך תירוץ להכנה הלקויה שבוצעה לקראתה על ידי מוסדות המדינה, בהם מינהלת סל"ע. עוד קובע המבקר כי שלושה חודשים וחצי לפני הפינוי הועסק במינהלת "כוח אדם מצומצם ביותר, ותפקידים חיוניים להיערכותה עדיין לא אוישו".

"בתוכנית גדולה ומורכבת, המבוצעת בלוח זמנים קצר, יש מקום לטעויות ותקלות", אמר בשיא בעקבות הדו"ח. "מי שאינו מנהל ומבצע בפועל, מטבע הדברים לעולם אינו שוגה. בדו"ח נשמעת, למעשה, ביקורת על שיקול הדעת שהופעל ועל החלטות ניהוליות שהתקבלו בזמן אמת, במצב של חוסר וודאות והעדר נתונים. הביקורת המושמעת בדיעבד על החלטות שהתקבלו, אינה מביאה בחשבון את התשתית העובדתית המוגבלת שעמדה לרשות מקבלי ההחלטות, ומתעלמת מכך שקבלת החלטות נמהרות בתנאי חוסר ודאות היתה עלולה להוביל לבזבוז אדיר של כספי ציבור".

המבקר הטיל את האחריות למצבם של המפונים כיום על משרדי הממשלה השונים ועל כך משיב בשיא: "יש להבהיר כי חוק יישום תוכנית ההתנתקות אינו מטיל על הממשלה את האחריות להכנת מקומות מגורים ארעיים או זמניים למתיישבים, ומסתפק במתן פיצוי כספי בגין ההוצאות הכרוכות במעבר ובמגורים במקום זמני עד למעבר לבית קבע".

בשיא סבור כי למרות הביקורות, ביצעה המדינה את תפקידה ודאגה למפונים, למרות הקשיים עימם הם עדיין נאלצים להתמודד. חלק מהקשיים, לדבריו, נגרמו גם באשמת המפונים עצמם: "היערכותה של הממשלה להקמת אתרי מגורים זמניים קהילתיים למתיישבים נעשתה מעל ומעבר לקבוע בחוק, מתוך הכרה בחשיבות שימורו של המרקם הקהילתי גם בתקופת המגורים הזמניים. עם זאת, על מנת למנוע הקמת 'פילים לבנים' וכדי שלא לבזבז כספי ציבור בהכנת אתרי מגורים שאין להם דורש, קידום הפרוייקטים הותנה בשיתוף פעולה עם המתיישבים – שיתוף פעולה אשר מרבית המתיישבים סירבו לקיים עד סמוך לפינוי".

בסיכום דבריו מבהיר בשיא כי המינהלת עדיין עובדת למען פתרון בעיות המפונים וכי בין ביצוע הדו"ח הנוכחי לכתיבתו הושלמו חלק מן המשימות: "כוון שהביקורת (של מבקר המדינה) בוצעה שעה שהטיפול בנושא עודנו בעיצומו, היא אינה יכולה לשקף תמונת מצב מלאה ופרספקיטיבית. מרבית הליקויים, כביכול, הנזכרים בדו"ח הביקורת, תוקנו זה מכבר, בסמוך לאירועים עצמם ובמסגרת תהליך טבעי של ביצוע העבודה והבקרה עליה, על ידי מנהלת סל"ע ויתר משרדי הממשלה הרלוונטיים. נושאים נוספים יילמדו בהמשך, ובמידת הצורך יופקו הלקחים הנדרשים".

"לאנשים אין מה לאכול והם אוכלים את כספי הפיצויים"

באתר הקרוונים בניצן קשה לומר הופתעו מדו"ח מבקר המדינה. "אחרי שכולם נטשו אותנו ואיש כבר לא מתעניין בנו אולי המבקר יעשה איתנו חסד קטן", אמר אחד מתושבי האתר. שבעה חודשים לאחר ההתנתקות ומצב התושבים נותר כמעט כשהיה - רובם סבורים כי בניגוד לתחזיות, הם יישארו להתגורר בניצן עוד זמן רב.

יורם מוסוי הוא אחד הפעילים במקום. לאחרונה הוא הקים מטה מאבק בדיוק מהסיבות אותן מנה המבקר. "בדקנו וגילינו נתון מדהים, לפחות מחצית מהמפונים המתגוררים כאן לא יוכלו לבנות את ביתם, כי פשוט לאנשים אין מה לאכול והם אוכלים את כספי הפיצויים. כשיתאפשר למפונים להתחיל לבנות את ביתם, הם ייבנו אותם אבל רק בעוד שלוש או ארבע שנים ועד אז מה יהיה? לאלוקים פתרונות".

התמונה בניצן, כמו גם באתרים האחרים בהם מתגוררים המפונים, קודרת מאוד. אחוזי האבטלה מרקיעים שחקים והתושבים אומרים בעצב: "אפילו ברהט שיעורי האבטלה הרבה יותר נמוכים". לדבריהם, מבקר המדינה אינו מסוגל לכתוב על התמונה האמתית על מצבם הקשה. סמי בוסקילה: "אני קצין במילואים ויש לי תעודות הוקרה רבות, אבל עכשיו אני לא מצליח למצוא עבודה. היה פה יריד תעסוקה שעלה 300 אלף שקל למדינה, אבל אף אחד לא הצליח למצוא עבודה ביריד הזה. אפילו אני, עם כל הכישורים שלי, לא מצליח למצוא עבודה".

מקסים סבג, שפוטר מעבודתו מיד בתום ההתנתקות, סובל מאותה בעיה. "הדרום כידוע מוביל בשיעורי האבטלה", הוא אומר. "אני ואשתי השתכרנו ביחד 12 אלף שקלים בחודש. היום אני צריך לקבל כספים מממחלקת הרווחה, מושג שלא הכרנו בעבר, לא אני ולא חבריי".

סבג מוחה על כך, שהמדינה משקיעה יותר באיכות החיים של המפונים ופחות באנשים עצמם: "אני רואה משאיות שבאות לשתול פה עצים, הלב כואב וזועק, תשקיעו בבני האדם שפה, אנחנו חיים מכספי הפיצויים שהולכים ואוזלים ומה יהיה בעתיד? אף אחד לא יודע. זה עצוב מאוד, זה גועל נפש, זרקו אותנו לג'ונגל ואמרו לנו 'לכו תסתדרו לבד'".

הקראווילות מתפרקות – העתיד לא ברור

בין הליקויים שמצא המבקר מככבים אתרי הקראווילות. האתר בניצן, למשל, נבנה ללא תיאום עם רשות הניקוז ובוסקילה לא מבין כיצד אישרו את המקום. "כל הבתים האלו מתפרקים, הקרמיקה כמעט נופלת, יש רטיבות, יש לנו כל הזמן סתימות והביוב

 עולה על גדותיו", הוא אומר במרירות. "אנחנו לא מבינים איך בממשלה רוצים שנחיה ככה לפחות שנתיים. אני אישית הייתי בעד ההתנתקות, כמו רבים מחבריי, אבל פשוט זרקו אותנו".

לדברי בוסקילה העתיד לא ברור ואין למפונים עם מי לדבר בנושא מצוקותיהם: "אנשים שוקעים בדכדוך רב. המצב הפיזי הוא על הפנים, אבל גם המצב החברתי והנפשי חמור לא פחות מכך. הילדים מסתובבים עם עצב בעיניים. הם, שגדלו בחממה של גוש קטיף, מתפרקים כאן. נערות פורקות כל עול, אין תעסוקה ואין מה לעשות, אף אחד לא יודע איך נצליח לצאת מכאן בעתיד".

"מה שחשוב היום הוא בניית העתיד ולא ההתייחסות לעבר"

מפוני היישוב נצרים נדדו מאז ההתנתקות במספר מקומות בארץ. מיד לאחר הפינוי הם התגוררו במעונות הסטודנטים במכללת אריאל, אך עם תחילת שנת הלימודים האקדמית הם הועברו אל הקראווילות שנבנו עבורם בישובים יתד ויבול, בשטחי המועצה האזורית אשכול שבנגב. בקרוב יחלו עבודות הפיתוח עבור ישוב הקבע שלהם, שעתיד להבנות בחולות חלוצה.

מזכיר קהילת מפוני נצרים ביבול, אליהו אוזן, נשמע נחרץ מאוד בדעתו. "מה שחשוב היום הוא בניית העתיד ולא ההתייחסות לעבר. דו"ח המבקר לא מעניין אותי כל כך", הוא אומר, ומוסיף כי כבר התרגל להתגורר בבית של 90 מ"ר, - קטן בהרבה מביתו בנצרים, ששטחו 240 מ"ר.

"כשיש דברים שיחזרו על עצמם אז חשוב שהביקורות תאמר את דברה. היות ואני מאמין שההתנתקות הזאת היא הראשונה והאחרונה, אז אין צורך בהפקת לקחים. אני לא רואה שום טעם בהתבכיינות", מסכם אוזן.