התשדירים: רק שרון יביא שלטון?
אם לשפוט לפי היום הראשון של התשדירים, עשרים הימים שנותרו עד הבחירות יהיו אינטנסיביים ומלאים בהתקפות אישיות. התשדירים של הליכוד היו אפקטיביים, של העבודה פוזיטיביים, אבל חייבים לשאול את קדימה: בשביל מה להדביק את אריק שרון לכל פריים?
על הערב הראשון של התשדירים יש הרבה מה לומר, בעיקר בכל מה שנוגע למפלגות הגדולות - קדימה, העבודה והליכוד. שלוש המפלגות האלה, הנלחמות על השלטון בישראל, שלפו הערב (ג') את התותחים הכבדים באמת, ולא הותירו מקום לספק: עשרים הימים שנותרו עד הבחירות הולכים להיות אינטנסיביים, ולא פחות מזה - מלאים בהתקפות אישיות. הכפפות, אם לומר זאת בעדינות, הוסרו. זה הזמן לדם, תרתי משמע.
קדימה: שרון, שרון, בן גוריון - ושרון
קדימה, המובילה בינתיים בסקרים, לא בחלה בשום אמצעי ושלפה, כבר על ההתחלה, את הנשק הכבד שלה - אריק שרון. נוכחותו המאסיבית של שרון, השוכב בשעות אלה מחוסר הכרה בבית חולים, משדרת לחץ. לא ברור מדוע, אבל האסטרטגים של קדימה מצאו לנכון להזכיר לציבור כי שרון הוא זה שהקים את קדימה. ועל זה נאמר: סליחה, לא סומכים על הציבור ועל הכרת התודה שלו לשרון? אם קדימה היא כזו מציאה, ואם אהוד אולמרט הוא היחיד שיכול להוביל את המדינה בעת הזו (כי הוא רץ למרחקים ארוכים עם וולבו של מאבטחים מאחוריו) - בשביל מה צריך להדביק את אריק שרון כמעט לכל פריים? קדימה לא מספיקה?!
לקדימה, כך נדמה בתום צפייה בתשדירים של המפלגה הזאת, אין ממש מה למכור. כלומר יש: את אריק שרון. אלא שצריך לזכור כי לא אריק שרון יהיה ראש הממשלה אם קדימה תנצח בבחירות. הוא אפילו לא ירכיב את הממשלה הבאה. שרון מחוץ למשחק. לגמרי. הוא גם לא יחזור. רצוי לא לשכוח זאת כשצופים בתשדירים של קדימה, המציגים, לצד שרון, את הרצל, את דוד בן גוריון ואת יצחק רבין, כמי שהם כמעט חלק אינטגרלי מהמפלגה הזאת.
אם קדימה תנצח - אהוד אולמרט, רוני בר און, צחי הנגבי, רוחמה אברהם וזאב בוים יהיו הפנים שיובילו את המדינה. ואלה, כמו אריק שרון - למי ששכח - לא ממש גדלו על ברכי מורשת רבין. גם ציפי לבני ושאול מופז, שרכנו על אולמרט ליד שולחנו, לא נחשבים לילדי בן גוריון מבית.
קדימה גם פתחה במתקפה ישירה נגד נתניהו. גם לחלק הזה, כמובן, הם גייסו את אריק שרון, שנשמע אומר כי נתניהו לחיץ, מזיע ושאר סופרלטיבים. המתקפה הזאת נגד יו"ר הליכוד מוכיחה כי בקדימה מודאגים מאחוז המתלבטים, שהולך וגדל מדי יום. הם גם מודאגים מאפקט החמאס, מהיכולת של הימין להפחיד את הציבור הישראלי, ומהדאגה שמחלחלת אט אט לליבותיהם של מי שהיו פעם מצביעי ימין מסורתיים.
הליכוד: פסגת הפחד
תשדירי הליכוד מפחידים להחריד, מאיימים על הציבור באמצעות החמאס, באמצעות הטרור, באמצעות אולמרט. בליכוד החליטו להציב את נתניהו בראש
בליכוד גם החליטו, בצעד מעט תמוה וציני, לשלוף את יוני נתניהו ולהציב אותו במרכז התשדירים על אודות אישיותו של יו"ר הליכוד. יותר ציני מזה אי אפשר להיות. כשאהוד ברק שלף בבחירות 99' את זכרו של יוני נתניהו, המדינה הזדעזעה. האם לליכוד יש יותר זכויות על זכרו של הלוחם האמיץ שנפל באנטבה? האם חיבור נפילתו של יוני נתניהו לאופיו ודמותו של ביבי נתניהו היא במקום? האם היא קשורה כלל ועיקר לנושא שלשמו התכנסנו? ומה לגבי דמותו של שרון, שהופיע לפתע באמצע התשדירים? מה הוא עשה שם?
למרות הכל, התשדירים של הליכוד היו אפקטיביים. הם הצליחו, ברגעים מסויימים, להעביר צמרמורת בגב הצופה. הם גם הצליחו להזכיר למי ששכח את מעלליו של אהוד אולמרט בתור ראש עיריית ירושלים, להזכיר איזה גירעונות ואיזה עוני הוא השאיר בעיר שניהל בשלט רחוק. גם הסיסמה שטבע הליכוד, "אולמרט עיוור לסכנה, אסור לתת לו מדינה" קליטה. היא חודרת למוח, מעוררת מחשבות. כשהיא מחוברת לבת היענה הטומנת ראשה בחול (דימוי של אולמרט המתעלם מהחמאס ומהטרור), זה מעורר מחשבות. וגם חיוך. כשמדברים על שורה כה ארוכה של תשדירים שרובם משמימים, חיוך הוא דבר חשוב.
שחקני החיזוק של העבודה
בעבודה, לעומת זאת, הלכו על הפוזיטיבי. הם השאירו את זירת הקרב המדממת ואת ההתכתשויות לקדימה, לליכוד, ולמפלגות הימין, שזעקו "חמאס" כל כך הרבה פעמים שלרגע המחשבה לרדת למקלטים לא נפסלה על הסף. בעבודה הציגו ביוגרפיה מרגשת למדי של עמיר פרץ, האיש שהציבור לא באמת מכיר, האיש שבא מאי שם כדי לכבוש את ראשות הממשלה, עם חולצה פתוחה ובלי מניירות.
גיוסם של ביל קלינטון וטוני בלייר כסניגוריה של העלאת שכר המינימום היא תרגיל לא רע. מצד שני, התרגיל הזה יכול גם לעבוד כבומרנג, ובעבודה עוד עשויים להצטער על זה שהם עשו עליה לשני המנהיגים האלה. הישראלים לא לגמרי אוהבים כשמביאים להם שחקני חיזוק. בבחירות 96', למשל, התברר לאנשי העבודה שהריצו אז את פרס (מאוחר מדי, כנראה), שעודף התמונות של פרס עם מנהיגי העולם לא לגמרי עשה טוב. הישראלים לא אהבו את זה. זה יכול לקרות גם הפעם. אם פרץ צריך את קלינטון ואת בלייר לשכנע בצדקת דרכו, אז איך הוא יתמודד עם ולדימיר פוטין בשיחות קשוחות?
מבחינת מסרים, העבודה החליטה ללכת בכמה ראשים, מלבד חשיפתו האישית של פרץ וחשיפתם של ראשי המפלגה: מצד אחד, הם צעדו בראש מורם עם הנושא החברתי, עם שכר המינימום. זה הנושא שלהם, של פרץ, ואף אחד לא יוכל לקחת להם את זה. מצד שני, כשעמי איילון מבטיח בנחישות לא לדבר עם ארגוני הטרור, אתה כמעט מאמין לו. הגנרל צועק, הגנרל בוודאי מתכוון לזה.
למפלגת העבודה יש עוד הרבה עבודה קשה לפניה. היא צריכה להוכיח שעמיר פרץ לא נופל מאולמרט ומנתניהו בנושאים הבוערים שעל הפרק. הוא עוד צריך לגרום לאנשים להאמין שהוא יידע לטפל בנושא האיראני, ובחמאס, ובטילים, ובכל שאר הנושאים הקרדינליים שמדינה מטורפת כמו ישראל צריכה להתמודד עימם. מבחינת נושאים חברתיים, לעבודה יש יתרון, ובינתיים, הם החליטו להבליט אותו.
ומה עוד היה לנו שם?
- מכל שאר התשדירים ניתן לציין כמובן את הקמפיין האיכותי של מרצ, היחידה שמדברת בהרחבה על הנושאים האזרחיים, על הנושאים שחשובים לכל אחד ואחת, אבל נדחקים פעם אחר פעם לתחתית הרשימה. התשדיר של חץ, המפלגה של פורז ושאר פורשי שינוי משעשעת, אבל כשפורז יושב עם טומי לפיד ליד השולחן, ושניהם מדברים ביניהם על אופיה החילוני של ישראל - זה מזכיר קצת את שני הזקנים מהחבובות. ככה זה: כשאין מנדטים, נותר רק להתלונן. ובאשר לשינוי, הגימיק עם החילוני שחרדים נדבקים לרגליו ואז מתנדפים בקלפי, הוא קצת בעייתי. ריח עז של פרובוקציה עולה מהתמונה הזו, כמו גם מן התייש של תשדירי חץ, המדמה את החרדי.
- ש"ס, כצפוי, תוקפת בנושא החברתי. זה הדגל שלה. אלי ישי, כהרגלו, הופיע עם עניבה פתוחה למחצה. זה מתאים לו. זה האופי שלו. מאידך, הצבתם של שלושה דגלי ישראל לימינו, תמונתו של הרבה עובדיה מעל ראשו וספרי קודש לשמאלו - היא תרגיל חכם. ש"ס מבהירה כי היא חלק מהמיין סטרים, מהחברה הישראלית.
- הופעתו של עוזי דיין, יו"ר תפנית, היתה מעבר למשעשעת. פניו חמורות הסבר העלו גיחוך. פתאום, דיין, שאף אחד לא זוכר אותו כאיש הקשוח של המערכת הפוליטית הישראלית, הפך בין לילה לאיש שמאיים עם אצבע שלופה. מעניין מי יקנה את זה.
- והיתה, כמובן, גם הפארודיה?/קומדיה?/טרגדיה? המוזרה של האיחוד הלאומי (ע"ע "נטע עופי לחדר"), שהצליחה להביך אפילו
יותר מהדיאלוג הביזארי שניהלו לפיד ופורז ("פורז, עם יד הלב, למה אתה צריך את זה"?), או מהחיבוק של אולמרט ופרס. האיחוד הלאומי-מפד"ל הלכו על קונספט הטלנובלה, אבל בינתיים הטלנובלה הזאת היא בעיקר חומר לבדיחות. תשדיר, עוף לבוידעם.
- ומה נשאר? אביגדור ליברמן, איש ה"דא", אל מול אנשי ה"נ'ייט". ליברמן, האיש ששמו נקשר לכמה וכמה פרשיות בעייתיות, מבטיח לחסל את הפשע המאורגן. נו, מה נותר לומר? אולי רק - דא!
לפנייה לכתב/ת 
